התנסות שהוקראה בוועידת הפא של פאלון דאפא בטאייוון

ברכות למאסטר הרחום, ברכות למתרגלים העמיתים!

קיבלתי את הפא לפני שלוש שנים. במבט לאחור, לפני שקיבלתי את הפא, נראה שכל דבר תוכנן זמן רב קודם לכן על ידי המאסטר. זה דומה למה שמאסטר הזכיר ב-"לימוד פא בוועידת ניו יורק 2008":

"עכשיו זהו הרגע האחרון המסיים תכנונים בני-עידנים. התקדמות ההיסטוריה לנקודה זו היום לא הייתה קלה, מלווה, כפי שהייתה, בקשיים ובעליות וירידות".

הייתי רוצה לשתף אתכם בהתנסות שלי כיצד התחלתי את הטיפוח-תרגול בפאלון דאפא ועוד שני סיפורים נוגעים ללב שקרו בחופשת הקיץ הזאת.

1. משפחתי כולה היא בת מזל על שהצליחה לקבל את הפא בשלב האחרון

גדלתי בסביבה אמידה ומאוחר יותר סיימתי את הדוקטורט שלי במדעים ובהנדסה בארה"ב. מאז שחזרתי לטייוואן אני מלמדת באוניברסיטה יוקרתית, יש לי שני ילדים נחמדים ובעל מתחשב. בימים עברו הייתי מרוצה מהישגיי. לפני כשנה, כשהוקרן הסרט האמריקני "2012" הבחנו כמה אמיתיים נראים אסונות הטבע והאסונות שנוצרו על ידי בני האדם ברחבי העולם. הם הראו רעידות אדמה רבות בטייוואן. פעם אחת כשבתי הייתה לבדה בחדר האמבטיה התרחשה רעידת אדמה. לאחר מכן היא הייתה אחוזת אימה. כשרעידת אדמה התרחשה באמצע הלילה, כל מה שיכולתי לעשות היה לעודד את ילדיי ולהתפלל. באותו זמן הבנתי לפתע שבני אדם שבירים מאוד. לא משנה כמה האדם צובר בעולמנו, כשמתרחש אסון טבע רב עוצמה, אנחנו יכולים לאבד הכול. למרות שלי ולבעלי יש תארי דוקטורט במדעים, לנוכח אסונות טבע, אנחנו חסרי אונים. זה גרם לי לתסכול רב.

בעלי נתן לי עותק של הספר "ג'ואן פאלון" וקראתי את כולו תוך זמן קצר מאוד. הוא נראה די פשוט, אבל הוא הבהיר ספקות שהיו לי זמן רב במחשבותיי לגבי המכניקה הקוונטית. הופתעתי לגלות שמדעי הטבע שלמדתי בדקדקנות במשך עשור ויותר בשנים האחרונות, כל כך חסרי משמעות בהשוואה לכל דבר המוזכר בספר "ג'ואן פאלון". עשיתי לי מנהג קבוע לקרוא בספרי דאפא, כך ששמתי הצידה את כל הספרים שקראתי בשעות הפנאי שלי ולמדתי את "ג'ואן פאלון" ברצינות שוב ושוב כל יום. הרגשתי גם שהדברים שמלמד הספר פותרים סוגיות רבות בחיי, וכיום אני מלאת שמחה ואושר. מאחר שבעלי, ילדיי ואני קיבלנו את הפא בזה אחר זה, למדנו את הפא ביחד בזמן קבוע כל יום. במשך היום זהו הזמן המאושר ביותר שלנו. מתוך הלימוד, הבנו ששום דבר אינו מקרי. אנחנו מחפשים פנימה בכל פעם שיש קונפליקטים ומנהלים את עצמנו על פי העקרונות האוניברסאליים של "אמת-חמלה-סובלנות". הבחנתי שבתי הביישנית איבדה בהדרגה את חששותיה. מאז שהתחלתי בטיפוח הסתגלתי לטפל בשלווה במצבים בלתי צפויים, לסלק פחדים בלתי ידועים ואני חווה שלווה נפשית.

2. הארה מוועידת הפא הבין-לאומית 2012 בבירת ארה"ב

באמצע יולי 2012 נסענו כל המשפחה לוושינגטון לוועידת הפא. זמן קצר לאחר שנרשמנו, אחד המתאמים הודיע לנו שבעלי ואני נהיה המתאמים לנסיעה לוועידה. חשבתי שעלינו לעשות כל דבר, כולל הזמנת חדרים למלון, ארגון תחבורה וכדומה. בתחילה פחדתי והיו לי מחשבה שלילית כמו: "אם הייתי יודעת זאת, לא הייתי נרשמת לנסיעה". בנקודה זאת בתי צטטה מ"ג'ואן פאלון" ואמרה:

"אנחנו לא יכולים להפסיק להתרחץ מפני שיש חרקים" (הרצאה שביעית, הנושא של הריגה).

לפתע הבנתי שזה היה משהו שהמאסטר רצה שאתעורר אליו דרך דבריה של בתי. משום שזה היה עניין מקודש כל כך, כיצד אוכל לוותר על כך רק בגלל ההחזקה שלי לפחד? האם זה לא קרה כדי שאוכל להשתפר? כשראיתי את בעלי עסוק באיסוף מידע ותכנון תוכניות לנסיעה, גיליתי פרצה בינינו. בדרך זו, הקבוצה שלנו שמנתה כ-40 איש בגילאי 6 עד 80 המשיכה הלאה עם התוכניות שלנו לנסיעה לוועידת הפא ולפעילויות אימות הפא.

לילה אחד כשהיינו בוושינגטון קיימנו קבוצת לימוד פא ושיתוף התנסויות וכמה מתרגלים הציעו שנתרגל למחרת בבוקר מחוץ למלון, כדי שעוד אנשים רגילים יוכלו לראות את ההוד של הדאפא. למחרת היום בעלי ואני קמנו מוקדם. כשהבחנתי שבני ובתי ישנים עדיין שינה עמוקה, היססתי אם להעיר אותם ולבקש מהם להצטרף לתרגול. לפתע נשמעה אזעקת שריפה וכולנו היינו צריכים לפנות את המלון. מייד הערנו את הילדים והלכנו בעקבות יתר האנשים למטה. מאחר שהיה צפוף מאוד על גרם המדרגות, כשהגענו לכיכר בקומת הקרקע, מתרגלים רבים כבר היו באמצע התרגיל החמישי. נוכחתי בהחסרה שלי עצמי. משום שלא קמתי בזמן, נלכדתי בקהל רב של אנשים רגילים, כאילו ברחתי מאסון. הצטרפנו מייד למתרגלים האחרים והבחנו להפתעתנו שכל אורחי המלון פונו לכיכר. הם עמדו סביבנו והביטו בנו בסקרנות והערצה. אחדים צלמו אותנו עם הטלפון הנייד שלהם. בהשוואה להמון האנשים סביבנו שהיו בפאניקה, המטפחים היו שלווים ורגועים. התרגשתי עד דמעות, קמתי מייד, לקחתי עלונים מהתיק שלי והתחלתי להבהיר את העובדות על הדאפא לאנשים סביבנו. בהרצאה של המאסטר: "מהו תלמיד דאפא?", המאסטר הזכיר:

"…אמרתי בעבר שהאנשים בעולם הזה – כולל הישויות החיות שיש להן קשר לתיקון הפא – כולם אינם פשוטים. כולם הגיעו למען תיקון הפא, נוצרו למען תיקון הפא, וחושלו למען תיקון הפא. שום דבר אינו במקרה, ובעתיד אתם תראו את זה".

אזעקת האש גרמה לי גם להבין שעלי לשחרר את ההחזקה שלי לרגשות כלפי ילדיי.

בספר "ג'ואן פאלון" המאסטר אמר:

"טיפוח-תרגול חייב להיעשות באמצעות קשיים כדי לבחון אם תוכל להיפרד או לייחס פחות חשיבות לסוגים שונים של רגשות ותשוקות. אם יש לך החזקה לדברים האלה לא תצליח בטיפוח."(הרצאה רביעית, שיפור השין-שינג)

נכון הבנתי שלא כהלכה וחשבתי שאם אאפשר לילדיי להמשיך לישון זה יהיה טוב עבורם. אבל ברגע ששמעתי את האזעקה, הערתי אותם מבלי שהייתה לי מחשבה שנייה. הזכירו לי בבירור שטיפוח הוא עניין רציני וזוהי גם הדרך היחידה הביתה. הולכתי שולל באשליה של אנשים רגילים. אני מאוד אסירת תודה למאסטר שעזר לי להתעורר לכך.

בדרך חזרה, המטוס לא הצליח לנסוק עקב תקלות טכניות והיינו צריכים לשהות לילה במלון מעבר בניו יורק. מה שהיה גרוע מכך הוא שהמזוודות שלנו נשלחו לעיר אחרת.לא הרגשתי כל כעס. במקום זאת הרגשתי הקלה, כאילו אבן נגולה מעל לבי. באותו לילה ישבנו יחפים על הרצפה במסדרון ופתחנו את דלתות חדרי המלון שלנו לאוורור. למדנו את הפא יחד ושיתפנו התנסויות שעברו עלינו במשך הימים האחרונים. הרגשתי הקלה חסרת תקדים ורוגע. האין זה אורח החיים שאנו מחפשים עבור, עצמנו כלומר לחזור למקור האני האמיתי שלנו ולהיות מסוגלים לישון בלילה מבלי לנעול את הדלתות שלנו? לא ידעתי שחיים יכולים להיות כל כך פשוטים, בדיוק כפי שהמאסטר הזכיר:

"ככל שתרוקן את הבקבוק כך הוא יצוף גבוה יותר במים. אם הוא יתרוקן לחלוטין, הוא יצוף לחלוטין על פני המים."("ג'ואן פאלון" הרצאה ראשונה, "מדוע הגונג לא גדל עם התרגול")

לא משנה אם היינו בלובי של המלון או בשדה התעופה, המתרגלים הבהירו את העובדות לישויות החיות שהיו להם יחסים גורליים איתנו. זה היה מדהים, יום למחרת היום כל אנשי הקבוצה שלנו כארבעים במספר, קיבלו כרטיסים חלופיים לטיסה ישירה ליפן, אף על פי שזה היה שיא עונת הקיץ. תודה רבה מאסטר!

3. באתי למענכם ממרחק של אלפי קילומטרים

דרך לימוד מתמיד של הפא הוארתי להבנה של דחיפות הצלת ישויות חיות באמצעות הופעות ה- Shen Yun. ב-"תלמידי הדאפא חייבים ללמוד את הפא" המאסטר הזכיר:

"אז זו הייתה תקופת הזמן שבה תלמידי הדאפא יכלו למלא תפקיד משמעותי, ובאמת הייתה להם השפעה עצומה בזמן שהם קידמו את ה-Shen Yun – כלומר, הם עזרו ל-Shen Yun להציל אנשים."

מחודש יוני האחרון קידמתי את ה- Shen Yunיחד עם מתרגלים אחרים . בעזרת תמיכתם במחשבות הנכונות של מתרגלים שונים הצלחנו לקבוע פגישות עם רשויות ממשלתיות בכ-30 אזורים של העיר קאו-שיונג. כך הבאנו את ה- Shen Yunהמופלאה כמעט לכל פינה בעיר, ובכלל זה לאזורי ההרים כמו טאו-יואן, ליאו-גווי, מאו-לין ונא-מא-שיה. אני עדיין זוכרת כשקבענו תאריך לביקור אצל מנהל מחוז נא-מא-שיה, הנמצא סמוך לכפר שיאו-לין, ביום שישי אחד באמצע אוגוסט. כמה ימים קודם לכן תחזית מזג האוויר חזתה שסופת טייפון קאי-טאק מתקרבת, והיא עלולה להגיע לאזור קאו-שיונג ביום חמישי. יום לפני שהסופה הייתה אמורה להגיע לאזור, אחד המתרגלים צלצל אלי בבוקר ואמר שהוא הואר לעובדה שעלינו להגיע מיידית לנא-מא-שיה, משום שאי אפשר לדחות משהו כמו הצלת ישויות חיות. מצאתי שוב את הפער ביני לבין מתרגלים אחרים בעניין זה.

לאורך כל הדרך לשם שרנו את השיר דה-דו ("הינצלו" בסינית) והצלחנו לנסוע על הכבישים המתפתלים והמשובשים ובדרכים עוקפות. בגלל הטייפון וגשם הזלעפות נשטפו הכבישים ומערכת הניווט במכונית לא פעלה. כשהגענו לצומת בין שני כבישים, הופיעה פתאום מכונית מולנו, כאילו הנהג המתין לנו בכוונה. כשנגשנו אליו ושאלנו על כיווני הנסיעה הוא הוביל אותנו על פני שורת גבעות. לאחר מכן הוא אמר לנו שאף על פי שמיהר לנסוע להרים, הייתה לו הרגשה חזקה שעליו להוביל אותנו לכפר ההררי. אנחנו המתרגלים חייכנו אחד לשני כשאנו יודעים שהמאסטר החומל שלנו תמיד איתנו. אחרי שהתגברנו על המכשולים, נוכחנו לדעת שהיעד שלנו נמצא במרחק נסיעה של עשר דקות, אבל הכביש התמוטט. הדרך החלופית הייתה תלולה מאוד וחלקלקה. מאחר שהרכב שלנו לא היה רכב שטח, לא יכולנו לעשות זאת אף על פי שניסינו לעשות זאת בדרכים שונות. למרות כל זאת, לא שקלנו כלל לזנוח את המטרה שלנו. למזלנו אחד המתרגלים הצליח ליצור קשר עם רכב סיור שהיה שייך לחברת טלקום צ'ונג-הואה והוא לקח אחדים מאתנו לכפר הראשון.

אחרי שהגענו למשרד רשות המחוז, התקבלנו על ידי הראשי הפקיד הבכיר. אחרי ששוחח עימנו זמן מה, הוא ענה לשיחת טלפון. הוא מסר לנו שמנהל המחוז כבר חזר והזמין אותנו למשרדו בקומה העליונה. נכנסנו למשרד המנהל ולהפתעתנו ראינו גם את אלה שהשארנו מאחור ובכלל זה את בעלי, ילדיי ומתרגלת נוספת. הם שוחחו בידידות כאילו היו חברים ותיקים. בתי סיפרה לי שגם המכונית שלנו הייתה שם גם.

האירועים הבאים קרו אחרי שעזבנו אותם. בזמן שבעלי ניסה להניע את המכונית, עצרה לידם לפתע מכונית אחרת. בנוסף לנהג היו במכונית עוד גבר ואישה. הגבר יצא מהמכונית ושאל מה המצב. הוא אמר שנהג מכונית במודל זהה. לאחר זאת הוא הציע לבתי ולמתרגלת נוספת להיכנס למכוניתו והוא נהג במכונית שלנו עם בעלי. מאחר שהיה נהג מנוסה, הוא הצליח לעלות במדרון התלול. אבל עקב הכביש התלול, הם נסעו בזהירות לאורך כל הדרך. כשהגיע לאזור השטוח הוא נאנח בהקלה ושאל "מדוע במזג אוויר נורא כזה חשוב לכם כל כך להגיע לנא-מא-שיה? בעלי הסביר לו את מטרת נסיעתנו לשם וסיפר שהיינו אמורים לפגוש במנהל המחוז בנא-מא-שיה, אבל הוא היה מחוץ לעיר. האיש סיפר שהוא המנהל של מחוז נא-מא-שיה. בעלי היה כל כך מופתע ושאל אותו: "האם אתה לא נוכח בסדרת פגישות בעיר קאו-שיונג?" הוא ענה שנסע לשם מוקדם בבוקר אבל לא ידע שכל הפגישות בוטלו באופן בלתי צפוי ולכן הוא חזר במהירות לנא-מא-שיה וכך פגש אותנו שם. שיתפנו איתו את נפלאות מופע ה- Shen Yunוסיפרנו לו את העובדות על הדאפא. אכלנו יחד מרק אטריות במסעדה היחידה בנא-מא-שיה. המנהל למד לעומק על נפלאות ה- Shen Yunוהפאלון דאפא.

בנסיעה שלנו חזרה איבדנו את הדרך לזמן מה, משום שהיה נראה שהכביש נעלם בשיטפונות. בעזרת המחשבות הנכונות שלנו הופיעה לפתע משאית להוביל אותנו. לעולם לא אשכח את מבטו של הנהג כשעמד לצד הדרך ונופף לנו לשלום כשנפרדנו. כשחזרנו לקאו-שיונג היה כבר ערב. הנסיעה הייתה צריכה לארוך כחמש שעות לחזור אבל לקח לנו 12 שעות. למרות הכול כולנו היינו במצב רוח טוב. כשחזרנו הביתה הופתענו לשמוע בחדשות בטלוויזיה שהטייפון חלף על פני טייוואן בדרך קסם.

זה מזכיר לי את הנסיעה של כל המשפחה שלי לניו יורק באוגוסט 2011 לוועידת הפא. באותו זמן דווח על ההוריקן רב העוצמה איירין ההולך וקרב. תחזית מזג האוויר חזתה שבכל אזור מנהטן בבניו יורק יהיו שטפונות. לפיכך החל מבצע הפינוי הגדול ביותר בהיסטוריה של ארה"ב. בזמן שרבים פונו ממנהטן, הקבוצה שלנו לא הושפעה כלל. הלכנו לסנטרל פארק לתרגל, ללמוד את הפא ולשלוח מחשבות נכונות חזקות ביחד כפי שתוכנן. אחרי זה חדשות הטלוויזיה החלו לדווח שההוריקן נחלש ונעלם באופן מפתיע. התופעה הזאת הותירה ספקות רבים במחשבותיהם של אנשים רגילים. מתרגלי דאפא הם ברי מזל הגדולים ביותר. כשאנו מרפים מתהילה, מאינטרסים אישיים ומרגשות, אין לנו ממה לפחד כלל.

ב-"מהו תלמיד דאפא" המאסטר אמר:

"מה הוא תלמיד דאפא? מי ראוי להיות תלמיד דאפא?" אם אין לאדם את הקשר הגורלי הדרוש הוא באמת אינו יכול להיכנס, וזה כך גם לגבי אלה שנכנסו רק עכשיו".

אני עדיין מרגישה שבאמת לא קל להשיג את הפא בשלב האחרון הזה. הבנתי גם שעלי להמשיך ולהשתמש היטב ביכולות והכישרונות שלי ולעזור למאסטר לאמת את הפא ולהציל ישויות חיות.

ב-"ביאור הפא בחג הפנסים בשנת 2003 בועידת הפא במערב ארה"ב" המאסטר אמר:

"שחקו את התפקיד שלכם לפי היכולות של כל אחד והכישרונות של כל אחד בכל התחומים הספציפיים".

אני אתקדם יותר במרץ, אהיה תלמידת דאפא העומדת בדרישות ואפעל בהתאם לדרישות המאסטר.

תודה לך מאסטר נכבד. תודה לכם מתרגלים עמיתים.

אנא ציינו בטוב לבכם את התחומים בהם עלי להשתפר.