הקדמה

אמרה סינית עתיקה אומרת "שמים וארץ רואים כל מחשבה של אדם, והם יוודאו שכל אחד יקבל כראוי לו. הטוב יתוגמל בטוב והרע ייתקל ברוע."

החשיבה בסין העתיקה הייתה שאנשים מתוגמלים כראוי על מחשבות טובות ונענשים על מחשבות רעות. למעשה, הכול הוכרע ברגע של אותה מחשבה. בתרבות הסינית המסורתית היו התייחסויות רבות בכתבים של הקונפוציוניזם, הבודהיזם והטאואיזם, שאמרו שמקדמת דנא התייחסו החכמים והאנשים בעלי אמות מידה מוסריות גבוהות ליושר וכנות כמעלות העיקריות בהתנהגות.

לבם של האבות הקדמונים היה מלא יראה כלפי שמים וארץ וכלפי העין הבוחנת של אחרים, כדי שלא יפלו שלא במודע ולפגוע בכבוד השמים והארץ. גם כשאיש לא היה בסביבה הם שמרו על מחשבה טהורה ורגועה. הם נהגו בזהירות כדי להבטיח שלעולם לא יעשו דבר כנגד מצפונם.

היו גם אנשים שחשבו שאם מעשיהם הרעים לא ייראו, אז איש לא ידע על כך. אבל הם מעולם לא הצליחו להימלט מעונש על מעשיהם הרעים.

סיפורים רבים בספרים העתיקים מספרים על העיקרון הזה. הסיפור הבא הוא רק אחד מהם.

שי שיה השיב אבדה לבעליה ובא על שכרו בעושר ושפע

בתקופת שלטונו של ג'יאה-ג'ינג משושלת מינג (1522-1566) אדם ששמו היה שי שיה גר בעיירה וו-ג'יאנג שבג'יאנג-סו. הוא ואשתו התפרנסו מגידול תולעי משי והיו להם שני נולים לאריגת משי.

יום אחד כששי שיה היה בדרכו חזרה מהשוק בו מכר את המשי, הוא מצא שק מלא מטבעות כסף.

הוא חשב לעצמו: "אם מטבעות הכסף שייכות לאיש כמוני שיש לו עסק קטן אזי כל משפחתו תיפגע מאוד ותסבול מפשיטת רגל". לכן הוא חיכה בסבלנות שבעל השק יחזור לחפש את אבדתו. זמן רב עבר ועייפות ורעב תקפוהו עד שלבסוף הופיע לפניו האיש האומלל שאיבד את ממונו.

היה זה איש צעיר. לאחר ששי שיה ווידא שאכן הוא בעל האבדה, הוא השיב לו את השק. האיש היה מלא הכרת תודה והתעקש לתת לשי שיה מחצית מכספו כאות תודה. שי שיה סירב. אז האיש הצעיר ניסה לתת לו פירות ורצה להזמין אותו לארוחה. שי שיה סירב בנימוס ועזב מבלי לומר את שמו.

כשהגיע לביתו סיפר לאשתו את הקורות אותו. האישה אמרה: ""נהגת כראוי". שלא כמו שאנשים רבים בימינו היו מרגישים, מציאת הכסף לא נתפסה בעיניהם כמזל טוב, והם הרגישו שלווה ושביעות רצון שהכסף הוחזר לבעליו.

מאז ואילך העסק של שי שיה הלך והתפתח והרווחים גדלו.

שנה אחת היה קשה להשיג עלי עץ תות לתולעי המשי, והדבר עורר בלבו דאגה רבה. הוא הצטרף למסע חיפוש בסירה עם עוד עשרה אנשים. הם חצו אגם בקרבת מקום ותרו אחר עלי התות. השעה הייתה מאוחרת, והם החליטו לקשור את הסירה על גדת האגם והחלו בהכנות לארוחת הערב. שי שיה צעד על שפת הגדה בתקווה למצוא מישהו שיהא בידו אש לבישול הארוחה, והנה הגיע לביתו של אותו איש הצעיר שלפני שנים איבד את שק מטבעות הכסף.

שמו של האיש הצעיר היה ג'וּ אֵן .שניהם שמחו מאוד בפגישה המחודשת שי שיה סיפר לו על שאין בנמצא עלי תות בעירו ועל כך שהם היו צריכים לחצות את האגם כדי להשיג את העלים בהר דונגטין.

ג'וּ אֵן אמר: "בגני יש עצי תות, ולאחרונה הם צמחו הרבה יותר מהרגיל. יש די והותר עלים לשתי המשפחות שלנו. נראה שהם צמחו כך בשבילך, אחי. האין זה מכוון מלמעלה?

שי שיה השיב: "יועדתי גם להגיע לביתך היום". השניים הפכו לידידים בלב ובנפש. לשי שיה היה בן קטן ולג'וּ אֵן בת קטנה. הם שידכו אותם לעתיד לבוא ובכך הפכו למחותנים.

ג'וּ אֵן ואשתו היו מאושרים הם החליטו לערוך ארוחה חגיגית ולהלין את שי שיה בביתם. בעת שעמדו לשחוט תרנגולת, שי שיה בדיוק שב מדרכו לאחר שנתן לחבריו בסירה את האש שחיכו לה. הוא מיד עצר בעדם ואמר "אני מודה לכם מאוד על נדיבות ליבכם, אך אין צורך להרוג חיים".

מאוחר יותר סידר ג'וּ אֵן מיטה עבור שי שיה. הוא הניח פלטת עץ של דלת על שני שרפרפים. באותו לילה התרנגולות הקימו לפתע קול גדול. לשמע הרעש קם שי שיה במהירות ויצא החוצה לראות מהמתרחש באותה עת נשמע קול רועם של התרסקות בתוך הבית ומשהו נפל בכבדות על מיטתו. ג'וּ אֵן שמע זאת גם כן ומיהר לראות את שאירע. הוא ראה שהדלת נשברה לחלקים והשרפרפים שוכבים על צדם.

מוכה הלם הוא אמר: "ציר הדלת שהיה תלוי מעל המיטה נפל! אחי, מנעת ממני להרוג את התרנגולת, ועכשיו התרנגולות הצילו את חייך כגמול".

למחרת צייד ג'וּ אֵן את שי שיה בעלי התות שהיה זקוק להם, ושלח אותו בסירה הביתה. לאחר מכן נודע להם שהסירה עם עשרת האנשים שאיתם הגיע שי שיה בתחילה התהפכה בסערה. רק ניצול אחד הצליח לחזור להודיע את הבשורה המרה. שי שיה אמר לג'וּ אֵן, "אם בטובך לא היית מארח אותי הלילה, גם אני הייתי מוצא את מותי". ג'וּ אֵן ענה: "זה קרה משום שקיבלת גמול טוב על כל מעשיך הטובים. מה זה קשור אלי?"

מאז המקרה, שי שיה ואשתו נהגו בנדיבות רבה אף יותר ועשו כמיטב יכולתם מעשים טובים. אחד משכניהם היה איש עשיר שכל מעייניו היו נתונים לרווחים, דבר שהוביל אותו להפסדים שנה אחר שנה. לעומתו, שי שיה בזכות טוב לבו ונדיבותו, צבר נכסים משמעותיים, ותוך עשר שנים הפך להיות האיש העשיר ביותר בעיר.

גם ילדיו ונכדיו היו בעלי אמות מוסר גבוהות והתייחסו בכבוד למבוגרים. כל "צירופי המקרים" הללו ששי שיה נתקל בהם לא היו מקריים; מזלו העגום שפר עליו בזכות מעשיו הטובים, והפך לברכות שהפכו לשפע רב.

היה שיר בסינית שהדגיש את הנקודה הזו: "אולי זה אינו נראה מעשה גדול להחזיר את הכסף, אך השמיים כבר מכירים את טוהר מידותיו. מעשים טובים תמיד מקבלים גמול טוב, כל מחשבה גלויה בפני הישויות העל-טבעיות".