אר-ג'יה היא מתרגלת עמיתה שלי, אחותה של רונג-רונג. לאמה של אר-ג'יה יש חמש בנות. הבת הבכורה מתה בשנות השלושים לחייה. אר-ג'יה היא האחות השנייה. היא התחתנה וגרה בכפר קטן, מרחק קילומטרים רבים מבית אמה. משפחת בעלה היו חקלאים במשך דורות. הם גרים באזור הררי. כשפאלון דאפא הגיע לאזור הררי זה אמה של אר-ג'יה וארבעת אחיותיה התחילו לתרגל כולן.

היה זה באביב 2007, כשרונג-רונג ואני הלכנו לביתה של אר-ג'יה לשוחח אודות טיפוח. אר-ג'יה נראית כבת 45 או 46, אך למעשה היא בת 60.

אר-ג'יה ספרה שבתחילה היו לה קשיים בטיפוח משום שהיא אנאלפביתית, ונכחה בבית הספר רק במשך שנתיים. מאוחר יותר שכחה את כל מה שלמדה בבית הספר. בין כל הכפרים הסמוכים למקום מגוריה, היא הייתה היחידה שתרגלה פאלון גונג, לא היה לה אף אחד בסביבתה שיכל להסביר לה ולהדריך אותה בתרגול.

בתחילה, ביקשה עזרה מבעלה, אבל הוא לא תמך בתרגול הפאלון גונג שלה, ולא רצה לעזור לה, לכן שאלה את ילדיה. היא הייתה מציירת תמונה בהתבסס על משמעות המילה שקראה על מנת לזכור אותה. העבודה הקשה השתלמה, מכיוון שעכשיו היא יכולה לקרוא לא רק את הספר "ג'ואן פאלון", אלא גם את מאמרי המורה.

הקושי השני היה הפרעה מצד בעלה. לפני ה-20 ביולי 1999, בעלה אפשר לדברים לזרום למרות שלא תמך בהם, אבל לאחר שהחלה רדיפת הפאלון גונג, הוא פחד מאוד. הוא היה מכה ומקלל אותה אחרי שראה שהיא מתרגלת פאלון גונג.

כדי להימנע מריב עם בעלה, הייתה הולכת לחדר הקירור כדי לתרגל מבלי שבעלה ידע על כך. כשתרגלה את התרגיל השני אצבעות ידיה קפאו, אך כשבעלה גילה את הדבר, עדיין הכה וקילל אותה. אם הוא היה רואה אותה לומדת את הפא, היה מכבה את האורות. אם היא הייתה מדליקה אותם שוב, היה מכבה את המפסק הראשי.

לאחר מכן מצאה אר-ג'יה דרך. היא רשמה שירים מ"הונג יין" על זרועותיה ושיננה אותם בזמן שעבדה. היא סיימה לשנן את ההונג יין בדיוק באופן זה. כאשר בעלה כיבה את האורות, הייתה מדקלמת את הונג יין מזיכרונה. יום אחד חשבה, "עלי להפסיק לעשות זאת בסתר; אני לחשוב מחשבות נכונות." לכן היא דקלמה את הונג יין בקול רם. זה היה מוזר, כי לאחר ששמע זאת, בעלה לא יכול היה להישאר שם יותר, ועזב. אר-ג'יה ידעה שהרוע ששלט בו פחד.

פעם שאלה את בעלה, "למה עזבת ברגע שהתחלתי לדקלם את הפא?" בעלה ענה, "אינני יודע. כשהתחלת, נעשיתי כה מפוחד. הייתי חייב לעזוב. מעתה והלאה לא אפסיק את לימוד הפא שלך ולא אכבה את האורות. את יכולה ללמוד את הפא ולעשות את התרגילים מתי שתרצי. אל תלכי יותר לחדר הקירור כדי לתרגל. "

הקושי השלישי היה לצאת כדי להבהיר את האמת אודות הפאלון גונג. בהתחלה בעלה היה עוצר אותה בכל פעם. לפעמים היה מקלל אותה בקול רם. אר-ג'יה הייתה צריכה לשכנע את בעלה ואמרה לו שהיא יוצאת לקניות.

אר-ג'יה סיפרה לנו: "יום אחד הייתה לי מחשבה שלצאת להבהיר את האמת ולהציל אנשים הוא הדבר הכי נכון. לא הייתי יכולה להתפשר על זה. היה עליי לעשות פריצת דרך. באותם ימים אם הוא ניסה לעצור אותי, הייתי יוצאת לעיתים יותר קרובות. יצאתי ברצף כל יום. לבסוף התפשר ואמר, "לא אפריע לך יותר. רק שעליך להיזהר. אל תתני למשטרה לעצור אותך." עניתי, 'המורה והפא ידאגו לי. אף אחד לא יעז לעצור אותי!" אחזור בשלום בכל פעם. הוא האמין לי ולא עצר אותי יותר. "

היא המשיכה, "פעם בבית, הבהרתי את האמת אודות הפאלון גונג לבני והוא ניסה לעצור אותי. אמרתי לו ברצינות, "אל תפסיק אותי. זה כמו שמישהו נפל לתוך המים, ואני מנסה למשות אותו החוצה. לעצור אותי יהיה כמו לדחוף אותו פנימה עוד יותר. זה יהיה כמו מצב שבו אני מצילה אנשים ואתה פוגע באנשים. אתה עושה מעשים רעים שאינם מביאים לך תועלת. " מאז לא עצר אותי שוב. ידעתי כי המחשבות הנכונות שלי והלב הטהור שלי שחשב על טובתו, גרמו לו להבין."

לאר-ג'יה אכפת מכל אחד מארבעת או חמשת אלפים האנשים שחיים בכפרי ההר. היא חשבה על דרך איך לגרום להם להבין את האמת על הפאלון גונג ואיך להציל אותם. היא התחילה עם אחותה הרביעית, אר-ג'יה חילקה חומרי הבהרת האמת משנת 2003 ומאז לא הפסיקה אף פעם להבהיר את האמת. מאוחר יותר היא עזרה לשכנע אנשים לעזוב את המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) ואת הארגונים המסונפים אליה.

אר-ג'יה סיפרה שהייתה כבר בכל הכפרים, מספר פעמים. לא נותרו אנשים רבים באותם כפרים שלא שמעו הבהרת אמת ממנה.

פעם אר-ג'יה יצאה כדי להבהיר אמת. היא טיפסה על ההרים והלכה לכפר קטן במרחק של 15 קילומטרים. בראותה שנעשה מאוחר ובקרוב ירד גשם, היא חשבה שלא תוכל לחזור הביתה באותו יום, אבל לא ידעה היכן תוכל להישאר. כעבור זמן מה, אר-ג'יה נכנסה לחצר. היא ראתה אישה מבוגרת ישנה בחדר, היא נכנסה לחדר והניחה כרזת הבהרת אמת על המיטה ועזבה את החדר. אז היא שמעה, "היכנסי בבקשה" אר-ג'יה אמרה, "גברתי, לא אכנס כי אינני רוצה להפריע לך לישון." הגברת הקשישה אמרה, "אין בעיה, היכנסי בבקשה. אני רוצה לדבר איתך."

אר-ג'יה נכנסה לחדר והבהירה את האמת לגברת המבוגרת. האישה אמרה, "בעלי כבר קרא את העלונים שלך ושנינו יודעים שהפאלון גונג טוב."

אר-ג'יה סיפרה לנו, "במהלך השיחה גילינו שאנחנו קרובי משפחה. היא הייתה מאושרת מאוד ולא אפשרה לי לעזוב. היא אפילו בישלה עבורי ארוחה, לפיכך נשארתי. מאז אני נשארת בביתה כאשר אני הולכת לכפרים הסמוכים כדי להבהיר את האמת. זה פתר את הבעיות של מציאת מקום ללון בו ולאכול בו. זוג הקשישים לא רק מבין את האמת על הפאלון גונג, אלא גם מסכים עם העקרונות של הדאפא. לעיתים תכופות הם מקשיבים לי כאשר אני קוראת את הפא. עכשיו הם גם מתרגלים והפכו למתרגלים עמיתים שלי. המורה ארגן הכול כל כך טוב עבורי!"

מתרגלי הדאפא הם התקווה ליצורים החיים

אר-ג'יה עברה קשיים רבים בשנים האלה. בכל פעם שהיא נתקלת במצוקה, לא משנה כמה היא קשה ,היא מתקדמת הלאה, וזוכרת את השיר של המורה מ"הונג יין" "למתן את הרצון" (תרגום זמני):

"להגשים את עצמך ולהגיע לדרגת בודהא,
שמח בקשיים הפוקדים אותך.
כאבים פיזים נחשבים למעט סבל,
טיפוח הנפש הוא באמת הקשה ביותר.
חייבים לפרוץ כל מכשול,
ובכל מקום אורב הרוע.
גשם צרות שופע מגיע בו זמנית,
והכל כדי לבחון: האם תוכל לעבור?
העולם סובל ממצוקות,
מישהו עוזב את העולם."

אר-ג'יה גם אמרה לנו, "כשמתחילים להבהיר אמת, קשה לעבור את מבחני השין-שינג, אך קשיים פיזיים גם הם אינם קלים. אנחנו גרים בהרים, ולפעמים השיחים מגיעים לגובה אדם. לאחר שאתה נכנס, אינך יודע אם תוכל לצאת. לפעמים אני לא מצליחה למצוא את הדרך. אני אישה ומעולם לא טיילתי בכבישים ההרריים. בתחילה פחדתי. בכל פעם שפחדתי, הזכרתי לעצמי: 'את מתרגלת פאלון דאפא. ממה יש לך לפחוד?" לא אפחד כשאחשוב כך. ההליכה בכבישי ההרים גם עזרה לי לפתח גוף פיזי חזק. לעיתים קרובות אני מטפסת במעלה ההר ורצה במורד בקלות. מההתחלה חילקתי תמיד חומרי הבהרת אמת פנים אל פנים. אינני יודעת לכתוב, לכן האנשים כותבים את שמותיהם כדי לפרוש מהמק"ס והארגונים הקשורים אליה. אם אינם יודעים לכתוב יבקשו עזרה מאחרים, הם כולם משתמשים בשמותיהם האמיתיים. לפעמים ביום אחד, פורשים מעל עשרים אנשים. לפעמים פורשים שלושה או חמישה אנשים ביום. אינני זוכרת לכמה אנשים עזרתי לפרוש מהמק"ס."

לאחר ארוחת הערב, אר-ג'יה לקחה כמה פיסות נייר מתוך קופסה קטנה והגישה לי אותם. היא אמרה: "זוהי רשימת האנשים שפרשו מהמק"ס ומהארגונים המסונפים לה." קיבלתי אותם בשתי ידיי. הניירות היו מעטיפות של חבילות סיגריות, דפי לוח שנה, וכל מיני סוגי נייר אחרים. חלקם כתבו, "אני פורש מהמק"ס", "אני פורש מהחלוצים הצעירים", וכו'. כאשר הסתכלתי על פיסות הנייר האלה, דמעות עלו בעיני. אלו ראיות של אותם האנשים שאר-ג'יה נתנה את ליבה להצלתם!

כאשר השמש שקעה, עזבנו את החצר הבלתי נשכחת ונפרדנו לשלום מאר-ג'יה.