כששער הברזל הכבד נטרק וננעל מאחוריי, באור העמום ראיתי שהרצפה כולה מכוסה באנשים ישנים ואז קלטתי – אני בפנים. מתי אצא החוצה? אני כאן, בעוד שעדיין לא מילאתי את המשימה שלי ואנשים רבים עדיין מחכים להצלה. למרות זאת אני כאן! רציתי לבכות.

איזו הזנחה גדולה יש לי בטיפוח? התיישבתי ובמשך זמן מה הרהרתי בטיפוח שלי, דבר שלא עשיתי בהיותי חופשייה. הייתי עסוקה ביצור חומרים (חומרי הבהרת אמת, המת') ואף פעם לא התרשלתי בלימוד הפא או שליחת מחשבות נכונות כל יום. מדוע נעצרתי? לא יכולתי למצוא את הסיבה. כשאני נזכרת בימים בהם הוחזקתי במחנה העבודה (בכפייה) משנת 2001 עד 2004, לא יכולתי לזהות שום נקודת תורפה.

המורה אמר: (תרגום זמני)

"עצור לרגע להסתכלות פנימה,
והגבר את מחשבותיך הנכונות
בחן ביסודיות את החסרותיך,
התקדם בהתמדה ושקדנות מחודשים".
("רציונאלי וערני" "הונג יין II")

הפעם הייתי נחושה בדעתי לגלות את החסרותיי! גילית הרבה החזקות אך הן לא היו קריטיות; במילים אחרות, הן לא היו כל כך רציניות כך שהכוחות הישנים יוכלו לתפוש עליהן יתרון כדי לגרום לי להפסדים רציניים. ואז יום אחד נזכרתי בפסקה:

"לאמת את הפא ברציונליות, להסביר את המצב האמיתי באמצעות חוכמה, להפיץ את הפא עם חמלה כדי להציל את אנשי העולם,…" ("רציונליות" יסודות להתקדמות במרץ II)

כן זהו זה! זאת הייתה הפרצה אצלי. לא עניתי לדרישות המורה, ובגלל אותה הסיבה נשלחתי למחנה העבודה בשנת 2001.

אז, בשנת 2001 הייתי מסוגלת לוותר על הכל במטרה להגן על הדאפא. נסעתי לבייג'ינג כדי למחות ולערער וביצעתי את תרגילי הדאפא ברחבת טיאננמן. נושאי המשרות הציבוריות במקום העבודה שלחו אותי לפגישות שטיפות מוח, פוטרתי ונעצרתי. לאחר זמן מה בעת שחילקתי חומרי דאפא בסביבה מגוריי קצין הביטחון דיווח עלי למשטרה. ודנו אותי לשלוש שנות עבודה במחנה עבודה בכפייה. באותה עת חשבתי שכבר הגעתי לרמת קנה המידה שהמורה קבע עבורנו ולא דאגתי בקשר לחיי. לא פחדתי בעת יצור וחלוקת חומרי דאפא. אם הייתי פועלת לפי הפא באותה רמה לא הייתי נעצרת או נרדפת. אבל מדוע זה קרה לי? באותה עת לא ידעתי מה הייתה הסיבה.

בעת המעצר האחרון הרשויות פרצו לביתי השכם בבוקר ומצאו חומרי דאפא רבים ותקליטורים. הם לקחו אותי למרכז המעצרים. אתר היצור שלי פעל במשך כמה שנים ללא תקלה, אך אירוע זה הביא אותי להכרה שהדאפא הוא הרמוני ושאין עלינו להגיע לקיצוניות.

המורה אמר:

"לאמת את הפא ברציונליות, להסביר את המצב האמיתי באמצעות חוכמה, להפיץ את הפא עם חמלה כדי להציל את אנשי העולם,…" ("רציונליות" יסודות להתקדמות במרץ II)

יכולתי להתאים את עצמי למילים אלו, אך האם חייתי ופעלתי לפי מילים אלו?

אם מתרגלים מניחים הצידה בחיפזון את חומרי הדאפא ברגע שיש רמז לרדיפה, הייתי חושבת שזה היה מתוך פחד או חוסר מחשבה נכונה, אם לא היה בנו כל פחד הרוע היה מתפורר מעצמו. חשבתי שפחדיי סולקו בהדרגה במשך השנים ומחשבותיי הנכונות גברו והתחזקו ולכן לא היה צורך לדאוג בקשר לבטיחות אתר היצור שבביתי, אך חזרתי על אותה טעות שעשיתי בשנת 2001. מתרגלים הנותנים את דעתם לנושאי בטיחות ואלו שאינם מצטטים את מילות המורה כדי להגן על עמדתם, אך למעשה הם מגינים על מושגיהם האנושיים מבלי להבין את עקרונות הפא המעמיקים. אם באמת נתנהג לפי הפא של המורה ונהייה מתואמים עם כל פרצה, הרוע לא יוכל לנצל את פרצותינו.

אני נזכרת שפעם בשנת 2001 בעת שחילקתי חומרי דאפא שני אנשים הלכו לעברי. הם דברו ביניהם והצביעו עלי. לא חשבתי על זה כלל וממש תחת אפם נכנסתי לבניין מגורים אחר כדי להפיץ עוד חומרי הבהרת אמת. לאחר שיצאתי מבניין המגורים ראיתי אותם עומדים לא רחוק ממני. הלכתי קדימה ז.א הייתי צריכה לחלוף על פניהם. הם עצרו אותי. פקידי הרשות חיפשו ובזזו את ביתי ולקחו אתם הרבה תקליטורים וחומרי הבהרת אמת, וגזרו עלי שלוש שנות עבודת פרך במחנה עבודה בכפייה. בסיכום הייתי במעצר במשך שש שנים.