אחותי מתרגלת פאלון דאפא אבל אני לא. זה בגלל הרדיפה ותעמולת השנאה של המשטר הקומוניסטי הסיני כלפי הפאלון דאפא, ובמיוחד בגלל תקרית ההצתה העצמית, שפיתחתי חוסר הבנה כלפי אחותי ומתרגלים אחרים. כשאחותי נאסרה בגלל אמונתה היציבה בפאלון דאפא, במקום להרגיש כעס על כך, הרגשתי מבוכה וסירבתי לפגוש אנשים. נוסף לכך הרגשתי גם התנגדות כלפי השיטה. על-אף שאחותי ניסתה להבהיר לי את האמת פעמים רבות, לא יכולתי לקבל זאת כיוון שהייתי מורעלת עמוקות על-ידי השקרים של המפלגה הקומוניסטית הסינית.

ב-11 באוגוסט 2005, היה עלי לנהוג לצ'יאן-שי בפרובינציית הא-ביי לצורך עסקים. בגלל שילוב של חום נורא ועייפות, נרדמתי תוך כדי נהיגה. כתוצאה מכך, מכוניתי פגעה בעץ לצד הדרך, נפלה לתעלה, קפצה החוצה והחליקה לתוך אדמת חווה.

כשאני מזועזעת ולופתת בחזקה את ההגה, לחצתי בכול כוחי על המעצורים כדי לעצור את המכונית. המכונית ניזוקה כל כך קשה שכול החלק הקדמי של המכונית התמוטט פנימה ואני הייתי תקועה בין ההגה לבין המושב. אפילו שצעיר טוב לב בא לעזרתי, הוא לא היה מסוגל למשוך אותי החוצה מתוך המכונית. מאוחר יותר הוציאו אותי מהמכונית בעזרתם של כמה צעירים נוספים. באותם רגעים הבחנתי בכאב בלתי נסבל בירכי.

הועברתי לבית חולים ועשו לי צילומים. עצם הירך נשברה והחלק התחתון של גופי היה במצב גרוע. באותו לילה, אחותי הגיעה לבית החולים ללוות אותי. כשראתה אותי נאבקת בכאבים, היא ביקשה ממני לשנן, "פאלון דאפא הוא טוב. אמת-חמלה-סובלנות זה טוב".

החלטתי לשנן זאת שוב ושוב במשך הלילה והכאבים פחתו.

אחרי שטיפול שמרני במשך תקופת זמן לא פעל, היה עליהם להעביר אותי לבית-החולים המחוזי לניתוח. אולם לסוג זה של ניתוח שהייתי זקוקה נדרש מומחה לעצם מבית-החולים העירוני. העבירו אותי שוב, הפעם לבית-החולים העירוני. בשל מצבי, לעבור בין בתי-החולים היה חוויה קשה ולא עניין פשוט. לא הייתי מסוגלת לזוז בעצמי, ונדרשו כמה אנשים לשאת אותי מחדרי במורד המדרגות. זה בטוח יגרום לי לכאבים נוספים. כשאני מודאגת מהמעבר הנוסף, לא יכולתי להירדם.

כשאחותי הגיעה לעזור לי, היא נתנה לי להקשיב בנגן MP3 שלה למוסיקה הנקראת "פודו" ו-"ג'ישי". לא עבר זמן רב ונרדמתי. ישנתי עמוקות. כשהתעוררתי בבוקר המחרת סיפרתי לאחותי בהתרגשות, "זה היה פשוט מופלא". זו הייתה הפעם השנייה שנתקלתי בגדולת הפאלון דאפא.

הפעם השלישית שהתנסיתי בקסם של הפאלון דאפא הייתה כאשר שכבתי על שולחן הניתוחים. אחותי עודדה אותי לשנן, "פאלון דאפא הוא טוב" בזמן הניתוח, והבטיחה לי שהכול יהיה בסדר. זה באמת קרה כמו שאחותי ניבאה; הכול עבר בצורה חלקה. הניתוח היה אמור לקחת שלוש שעות, אבל הוא הסתיים שעה אחת קודם. מה שהיה יותר מופלא הוא שלא הרגשתי באמת כאב רב אחרי הניתוח בהשוואה לשני מטופלים אחרים במחלקה. אף שהם לקחו הרבה יותר משככי כאבים (במשך יומיים הם לקחו כמות שאני לקחתי בשבוע), הם עדיין נאנחו וגנחו מרוב כאב.

אחרי שהתנסיתי בעצמי בהרגשה האמיתית של הנפלאות של הפאלון דאפא, אני מאמינה ללא הסתייגות שהפאלון דאפא הוא אדיר.

בזמן שהותי בבית-החולים קראתי ספרים ומאמרים רבים של המורה לי הונג-ג'י. כול הבעיות המסובכות שהתרוצצו במוחי נעלמו והגעתי להבנה מדוע צריכים להפיץ היום את הפאלון דאפא ומדוע הוא נרדף. מה שאחותי ומתרגלים אחרים עושים, כשהם מבהירים את האמת לאנשים, בעודם מסכנים את חייהם, זה הדבר הכי נפלא-הם מצילים אנשים.

אני מקווה בכנות שאלה שיש להם עדין אי הבנות וטינה כלפי הפאלון דאפא, יתעוררו מייד ויבינו את האמת, כך שגם הם יוכלו להרגיש את גדולת הפאלון דאפא.