ככל שרמתנו בטיפוח עולה, אנו רגישים ומודעים יותר להחזקות ולמושגים האנושיים שלנו. לפעמים ברגע שהם מגיחים, אנו יכולים לזהות אותם ולהיפטר מהם.

אבל אחדים מהם קשים לזיהוי, ומשום שאיננו ערניים לכך הם עלולים לגרום לנו צרות.

יום אחד, אחד המתרגלים השתעל והיו לו את כל הסממנים של התקררות. כששאלתי "מה קורה?" הוא ענה ש"זה קרה לו לאחר שרדף אחרי משהו", והסביר: "אתמול הלכתי לקנות כמה דברים והמוכר אמר לי: "קל מאוד להתקרר במזג אוויר כזה". הסכמתי אתו "אכן זה קל מאוד" זמן קצר לאחר שאמרתי זאת החילותי להתעטש ואפי נזל".

בזמן שדיברנו הוא החל להבין שההתקררות הייתה תוצאה של קארמה ולא היה לה כל קשר למזג האוויר. בעזרת מחשבות נכונות הוא הצליח להסיר את הסימפטומים והם נעלמו.

לעתים קרובות אני שומע מתרגלים שהם אנשי עסקים אומרים: "לא אכפת לי כמה כסף אני מרוויח מהעסק שלי. אני מטפח ואינני רודף אחר כסף. המטרה להיותי כאן היא להבהיר את האמת ולהציל אנשים". זה נשמע אצילי מאוד, אבל כשאנו בוחנים זאת מקרוב, אנו מגלים החזקה חבויה.

לומר שעסק אינו נוצר כדי להרוויח כסף זה בניגוד לעקרונות העולם האנושי. חשיבה כזאת תותיר פרצה שאותה ינצלו הכוחות הישנים. הם ינסו למנוע ממך לעשות כסף, או שהם יגרמו לך להפסיד כסף.

עסקים רבים בבעלות מתרגלים אינם מצליחים ביותר. אולי אותם בעלי עסק צריכים לתקן כמה מהמושגים שלהם. תלמידי דאפא הם מבורכים. אם יש לנו מחשבה נכונה, העקרונות האנושיים לא יוכלו להגביל אותנו.

יש מתרגלים האומרים: "על-פי הסטנדרט התעשייתי, החנות שלי תפסיד כסף בשנה הראשונה, תסיים ללא הפסדים בשנה השנייה ותתחיל לעשות כסף בשנה השלישית".

כמה מתרגלים יודעים שזוהי רק חשיבה אנושית ומנסים להסיר אותה. אולם הם לא מסוגלים להסיר אותה לחלוטין ולכן איכשהו הם מקבלים זאת בצורה פסיבית. זהו המקרה בדיוק כשהעסקים שלהם אינם מצליחים היטב. הם משתמשים בניסיונם להסביר שכך הוא הדבר וכך יאה לפעול. הכוחות הישנים יכולים לראות בבירור רב את ההחזקה החבויה. ומשום כך הם מתערבים, וגורמים לעסקים של המתרגלים להתדרדר עוד יותר.

בטוח שתלמידי הדאפא צריכים להתייחס להצלת אנשים בעדיפות עליונה. אולם עשיית כסף אינה שוות ערך להחזקה לכסף. הכסף מועיל לשמירת חיים יציבים ולאימות הדאפא. אסור לנו לתת לכוחות הישנים הזדמנות לרדוף אותנו מבחינה כספית.

להיות עשיר בעל כסף רב זה בסדר. ככל שיש לנו יותר כסף, אנו יכולים להוציא יותר על פרויקטים של דאפא.

אחד המתרגלים לא נזהר בדיבורו כשראה אחרים עם קארמת מחלה. הוא אמר: "אצלי ניקוי קארמה קורה רק לעתים נדירות". בימים שלאחר מכן הוא חש חוסר נוחות. אחת הסיבות לכך הייתה שהוא לא טיפח את הדיבור שלו. הסיבה העמוקה יותר הייתה שהוא לא שינה את המושגים שלו. הוא אמד את מצב הטיפוח של אחרים מנקודת המבט של ההחזקות האנושיות שלו.

בשיח בין מתרגלים אפשר לשמוע לעתים קרובות הערות כגון אלה: "הסתכל על עצמך, אינך נראה כלל בגילך. אתה נראה עדיין כה צעיר". ואז הצד שכנגד משיב בצניעות: "לא יכול להיות. אני מזדקן. התבונן בי, יש לי כבר שיער אפור ואני לא רואה כל כך טוב".

אני אישית חושב שמתרגלים צריכים לטפח מהם והלאה צניעות אנושית רגילה כזאת. תגובות כאלה יכולות בקלות לזַמֵן הזדקנות ועלולות לגרום לאדם להזדקן טרם עת.

בממדים אחרים כל דבר חי. אם אתה מכיר בכך שאתה "זקן" ומחזק זאת, זה יכול לגרום לך למעשה להיות זקן, להרבות את מספר הקמטים שלך ואת שערותיך האפורות ולדרדר את הראייה שלך.

אסכולת הטיפוח שלנו מטפחת גוף ונפש. עלינו לנקות את כל השדים של זקנה, מחלה ומוות מהשדה שלנו. כשהתאים שלנו מתחלפים תוך כדי טיפוח בחומרים בעלי אנרגיה גבוהה, עלינו להיראות טוב יותר וצעירים יותר.

אני נושא את הטלפון הנייד שלי בכיס של החולצה. אחד המתרגלים העיר לי שטלפונים סלולאריים פולטים קרינה ושזה לא טוב ללב שלי. שאלתי אותו איך הוא יודע זאת והוא השיב: "גם אני נהגתי להחזיק את הטלפון הנייד שלי בכיס החולצה ואחרי זמן מה חוויתי חוסר נוחות בחזי".

המאסטר אמר: (מתוך "לימוד הפא בוועידת הפא באוסטרליה 1999"):

"יש תלמידי דאפא רבים העוסקים במחקר מדעי. במהלך ניסויים שיש בהם חיידקים, כשהידיים שלהם התקרבו בטעות למקום שבו נמצאים החיידקים אז גילו שכל החיידקים מתו."

אם נניח שם את הטלפון הנייד, האם הטלפון יכול להרוג את החיידקים? כמובן שלא. נוסף לכך, הידיים והגוף שלנו נושאים חומר בעל אנרגיה גבוהה. כל דבר שאנו נוגעים בו זוהר. הגוף שלנו ממשיך להיטמע בדאפא. הקרינה של הטלפון הנייד אינה יכולה להשפיע עלינו.

אולם, ברגע שמתרגל חושב שזה יכול לגרום מחלה, המחלה תופיע. המתרגל יתנסה אז בחוסר נוחות בחזהו.

המאסטר אמר באותה הרצאה:

"אמרתי שהחומר והנפש הם דבר אחד"

ברגע שאנו מכירים בעיקרון ברמה מסוימת, הוא יתבטא באותה רמה. רדיפת הרוע מתפשטת. כל הבנה שלנו שאינה נכונה עלולה לזמן צרות.

לדוגמה, יש מתרגלים שמעבירים ביקורת על מתרגלים אחרים הכותבים "הצהרות ערבות" אחרי שעונו. הם אומרים: "אם זה הייתי אני, לא הייתי כותב את ההצהרה אפילו אם היו מכים אותי עד מוות". היו גם הערות לגבי מתרגלים שהלכו לבית החולים: "אם זה הייתי אני, לא הייתי הולך לבית החולים לא משנה כמה זה כואב".

הערות כאלה הן גם צורה של החזקה. הן מסוכנות מאוד ועלולות להביא עלינו "מבחנים" מצד הרוע.