בעת שהשתתפתי במיני וועידה לשיתוף התנסויות בשנה שעברה, היה משהו שנגע עמוקות לליבי. זה עזר לי לחפש פנימה ולראות היכן בעיותיי והיכן לא עמדתי בדרישות הפא.

הוועידה נועדה במקור כדי לעזור למתרגלת וותיקה שגם הייתה סייעת ותיקה, כדי שתתגבר על קארמת מחלה רצינית. המתרגלת הוותיקה בחנה את צורת טיפוחה לפי דרישות הפא וסיפרה על מצבה האישי הבנותייה והיכן שלא עמדה בדרישות הפא. היא קיוותה שגם כל הנוכחים ישתפו בקשר למצבם וההבנות שלהם באופן חופשי וחסר אנוכיות, ושכל השומעים יקשיבו ויקבלו את הבנות עמיתיהם.

באותה עת חשתי שהמתרגלת הזו לא שוחחה על מצבה באופן מעמיק ולא מצאה את הנושאים המהותיים כשבחנה את טיפוחה לפי דרישות הפא. לא הבנתי בבירור כיצד אפשר לעזור לה כדי שתראה את החסרותיה מנקודת המבט של הפא ולא הצלחתי למיין את מחשבותיי. כשחשבתי על זה מתרגל ב' נשא נאום, כשהוא מציין כמה טובה הייתה צורת הדיבור של המתרגלת הוותיקה. הוא ציין שהוא חשב ששיתוף ההתנסות שלה היה טוב ואז הצביע גם על מה שהיה מיוחד בהתנסות. הוא שיבח ועודד אותה. בחנתי את מצבה של המתרגלת הוותיקה, ושמתי לב שהוא השתנה בהדרגה במשך הוועידה. נראה היה שרוחה התחזקה והבעתה נעשתה יותר מלאת חיים. גוון פניה נעשה ורדרד. בעת שעזבה לא יכולת להבחין יותר בחולשה שנבעה ממצבה הדיאבטי. היא נראתה כאדם שונה פניה היו סמוקות ואופן הליכתה הראתה חוסן.

הצהרתו של מתרגל ב' הדהימה אותי באמת. לאחר זאת הייתי חייב לערוך מחדש את אופן מחשבותיי. הבנתי שהיו אלו ההבדלים ברמות הממדים. אם הייתה ניתנת לי ההזדמנות לדבר הייתי עושה זאת כפי שעשיתי זאת בעבר. בתחילה הייתי מצביע על ההחזקות של המתרגלת, היכן שהיו החסרותיה ואיך שהמורה היה מדבר על הנושא על בסיס הפא. לא הייתי מתחשב כלל ברגשותיה של המתרגלת, לא הייתי סובלני כלפיה וצורת הדיבור שלי לא הייתה בטוב לב. הייתי מדבר בביקורתיות ומאשים אותה. כיצד שיטה זו הייתה יכולה להביא לתוצאות טובות? איך היא הייתה יכולה להסכים לזאת? בסופו של דבר זה היה מעכב את פתרון בעיותיה.

מתרגל ב' השתמש במרחבי רוחו ברמת ההבנות שלו, בסבלנותו, בנדיבות לבו ובסגנונו העדין כדי לעזור לה להיות מוארת לעקרונות הפא, ולהדריך אותה בצורה בלתי נלאה וברורה. הוא עזר לה לחזק את אמונתה במורה ובפא, להבין בצורה ברורה את עקרונות הפא ולהעלות את השין-שינג שלה. "מחלתה" סולקה מהר והתוצאות יכלו להיראות מידית.

המורה אמר:

"אבל במשך השנים האלה יצרתם הרגל לפיו אתם תמיד מתייחסים לכמה אנשים באופן מזלזל, והיה לכם קשה להפסיק עם ההחזקה הזאת כי התרגלתם להסתכל החוצה. אני רוצה לפתור את המצב הזה, ולסלק את החומר הזה עבורכם. אתם לא יכולים להמשיך כך. הזמן לדברים האלה כבר עבר." (לימוד הפא בוועידת הפא של 2010 בניו יורק)

כמתרגלים עלינו להקשיב למילות המורה ומיד ליטול את היוזמה ולחסל את ההרגל של לחפש החוצה. מעתה ואילך בטיפוח שלנו כל מחשבה שלנו צריכה להיות רחומה, סובלנית ונדיבה. עלינו להתחשב באחרים תמיד ולהסתכל על הנושאים בנקודת המבט שלהם. עלינו לשים לב לצורת הדיבור שלנו ולהיות רציונליים ורחומים בכל מחשבה. היכן שנהייה ובכל מה שנעשה נסתכל פנימה עד שזה יעשה לטבע המשני שלנו. מתרגלים עמיתים הבה ונחתור קדימה בהתמדה.