שיתוף התנסות מתוך ועידת פאלון דאפא השמינית לשיתוף התנסויות בישראל

שלום למורה הנכבד!
שלום לתלמידי דאפא עמיתים!

מתוך "הארה", "יסודות להתקדמות במרץ":

"בעולם האנושי המלא בוץ, פנינים ועין הדג מתערבבים ביחד. אם טאתאגאטה היה יורד לעולם, היה עליו להיות בשקט. כשהוא מלמד את הפא, דרכים רעות בטוח יפריעו לו. הטאו ודרכים דמוניות מתפשטים באותו הזמן ובאותו העולם. בין האמיתיים לבין המזויפים ההתעוררות מאוד חשובה. איך ניתן להבדיל? צריך שיהיו אנשים עליונים. אלה שבאמת יש להם את הגורל שנקבע מראש ומסוגלים להתעורר לזה, באים בזה אחר זה, נכנסים לטאו ומקבלים את הפא. הם מבדילים בין האמת לרוע, מקבלים את התורה האמיתית, מקלים את גופם, מגבירים את חכמתם, ממלאים את לבם, שטים ביציבות על סירת הפא. כמה נפלא! התאמצו והתקדמו במרץ, עד שתגיעו לשלמות. "

באחד מימי שישי בלימוד המשותף שלנו בתל השומר שיתפתי על משהו (אני לא זוכרת על מה) ובתום השיתוף אחת המתרגלות שלא הכרתי לעומק באותה עת עברה לידי ובדרכה לצאת מהחדר אמרה לי בחיוך ובמבט נבון: "זו קארמת מחשבה. צריך לנקות אותה". אני זוכרת טוב מאוד את הרגע הזה, כי זמן רב אחר כך הרהרתי בנושא וניסיתי להבין למה התכוונה ומה זה קארמת המחשבה… בדיעבד אני חושבת שזה המורה שדיבר אליי דרכה, ועזר לי להתעורר. אני רוצה לשתף אתכם בתהליך ההתעוררות שעברתי.

עברו קצת יותר משנתיים מאז שנכנסתי באופן מודע לדרך הטיפוח. מהפעמים הראשונות ששמעתי מבעלי לעתיד (אז עוד לא היינו נשואים) על פאלון דאפא, היה לי ברור מאוד שאמת, חמלה וסובלנות הן תכונות שאני רוצה לפתח בתוכי ושזה ללא כל ספק דבר טוב. יחד עם זאת מתחילת ההיכרות שלי עם הדאפא המושגים האנושיים חסמו אותי מלקבל את הפא מהר ובמלואו. לקח לי כמעט שלוש שנים מהרגע שהכרתי את השיטה ועד הרגע שבו אמרתי לעצמי: "אני מטפחת פאלון גונג".

אני זוכרת את ההתרגשות שהייתה אצלי בלב כשאמרתי את המשפט הזה לעצמי. אך ההתרגשות הזו לוותה בספקות ובמחשבות לא נכונות גם כן. אלה המשיכו להפריע לטיפוח שלי עוד תקופה די ממושכת לאחר מכן.

מתוך: "הג’ו-אי-שה צריך להיות חזק", ("ג'ואן פאלון", הרצאה שישית)

"בגלל מעשים רעים שאדם ביצע בגלגולים שונים, הם גורמים לו לאסונות ויצרו למטפח מכשולים קארמתיים. לכן יהיו לידה, זקנה, מחלה ומוות. זוהי קארמה רגילה. יש קארמה חזקה אחרת שמשפיעה מאוד על מטפחים. היא נקראת קארמה של מחשבה. אם האדם חי אז הוא צריך לחשוב. בגלל שהאדם מושלה בין אנשים רגילים הוא יוצר בראשו לעתים קרובות מחשבות בגלל תהילה, רווח, תאווה מינית, כעס וכו'. כשהזמן עובר, המחשבות האלה הופכות להיות סוג חזק של קארמה של המחשבה. בגלל שלכל דבר בממדים אחרים יש חיים. אותו הדבר לגבי הקארמה. כשאדם מתחיל לטפח ולתרגל בפא אמיתי עליו לסלק את הקארמה. סילוק הקארמה פירושו להשמיד את הקארמה ולשנות אותה. מובן שהקארמה לא תסכים ואז לאדם יהיו קשיים ומכשולים. אבל קארמה של מחשבה יכולה להפריע ישירות למוח האדם. לכן, במחשבה של האדם יש מילות קללה שמקללות את המורה ואת הדאפא. אדם יכול לחשוב מחשבות רעות או מילות קללה. "

אנחנו יודעים שקארמת מחלה עלולה לכאוב ולהפריע ורובנו מכירים מה זה כאב גופני ומה זה הסבל הזה. גיליתי שהניקוי של קארמת המחשבה גם הוא קשה וכואב לא פחות, מאשר הכאב הפיזי. במשך הטיפוח שלי היו לי תקופות של מה שאני קוראת "ניקוי הקארמה המחשבתית", שגרמו לי להזניח את לימוד הפא, לשקוע בחיי הרגילים ולהתרחק מהפא. בעקבות ה"התקפים" האלה הרגשתי שהתרחקתי מהטיפוח וכל פעם עלתה בי השאלה "האם להישאר? כן או לא?". זה כאב. רציתי להיות עם הדאפא. ידעתי שהפא הוא טוב. כנראה המורה עזר לי והחלק המואר שלי היה מספיק חזק כדי להישאר בצד הנכון, כדי להינצל. אלה היו מבחנים, מבחנים לאמונה שלי בפא, במורה. אלה היו המבחנים הכי קשים שעברתי. אבל כנראה הצד המבין שלי היה מספיק חזק, כדי שאעמוד במבחנים האלה, כדי שאצליח לגרש את המחשבות המפריעות. חלק מהקארמה עברה טרנספורמציה וחלק ניכר וודאי המורה ניקה עבורי. כך יכולתי להישאר בצד הנכון, להינצל ולהיות מסוגלת להגשים את נדרי – להציל יצורים חיים.

כדוגמה להתקף "ניקוי" קארמה מחשבתית היה לי מקרה שבו אחד מקרובי המשפחה שלי בשיחה שלי אתו על פאלון דאפא אמר השערה מגוחכת לחלוטין ביחס למורה ולפאלון גונג. המילים שלו היו כה מגוחכות שנשמעו ממש כמו בדיחה, אנקדוטה דמיונית חסרת כל קשר למציאות. אך הבדיחה התלושה הזו הצליחה לערער את המחשבה הנכונה שלי ולזרוע במוחי מחשבות רעות שרדפו אותי והפריעו לי במשך תקופה ארוכה לאחר מכן.

אלה היו תקופות קשות שבהן אפשרתי למילים שיצאו מפיהם של אנשים אחרים (אנשים רגילים!) להיכנס לתוכי ולטלטל את המחשבה הנכונה שלי, להסיט אותי מהכיוון הנכון, לגרום לי לפקפק במורה ובדאפא… אני מבינה שהמילים פשוט הציתו את קארמת המחשבה שהייתה לי ובנוסף חברו להחזקות האנושיות שלי. הן עוררו בי פחדים, חששות, מחשבות אנוכיות על עצמי, דאגה לעצמי… באותן התקופות הרגשתי אבודה, הייתי בדיכאון, לעתים אפילו לא יכולתי ללמוד את הפא… עד כדי כך הן חסמו אותי. אין כל ספק שהמצב הזה היווה פרצה נוחה להפרעות של הכוחות הישנים. במצב כזה היה להם קל מאוד לנצל את ההחזקות האנושיות שלי, להחדיר לתוכי מחשבות רעות, ובכך להפריע לי בעשיית שלושת הדברים.

ככל הנראה החלק המואר שלי היה מספיק חזק כדי לא להיסחף עם סערת המחשבות המפריעות ולהשאיר אותי עם הפא. לא משנה מה התחולל במוחי, לבי ידע והזכיר לי שאני במקום הנכון, שאני רוצה להיות בתוך הפא.

מתוך: "הג’ו-אי-שה צריך להיות חזק", ג'ואן פאלון, הרצאה שישית

"יש אנשים שהג’ו-אי-שה שלהם לא חזק, אז הם מצייתים לקארמה של המחשבה ועושים דברים רעים. האנשים האלה יהיו גמורים וירדו למטה, אבל רוב האנשים יכולים לסלק ולהתנגד לה עם מחשבות סובייקטיביות חזקות מאוד (ג’ו-אי-שה חזק). ככה זה מצביע על כך שאדם זה ניתן להצלה ויכול להבחין בין טוב לרע. במילים אחרות לאדם זה יש תכונת הארה טובה. הפא-שן שלי יעזור לסלק חלק גדול של קארמת המחשבה. מצב זה מתרחש לעתים קרובות. ברגע שהוא מופיע האדם ייבחן כדי לראות אם הוא יכול להתגבר על מחשבות רעות כאלה בעצמו. אם הוא נחוש, ניתן לסלק את הקארמה."

בתקופה האחרונה הרגשתי שמחשבתי כאילו השתחררה מהכבלים הכבדים האלה, מחשבתי הנכונה התחזקה והתייצבה. התחלתי לקבל יותר הבנות מלימוד הפא היומיומי, הרגשתי לפתע קלות בתרגול. הבוץ השתחרר – "הבקבוק" עלה עוד קצת אל השמים.

תודה למורה שבחמלתו חסרת הגבולות עוזר לי לנקות את הקארמה ולהתעורר אל הפא.

אנחנו, תלמידי פאלון דאפא, מטפחים את עצמנו, הולכים לקראת השלמות המלאה, כשהמורה מדריך אותנו צעד צעד, נותן לנו את הפא. ואילו כמות החיים שמחכים להצלה בדמותם של אנשים רגילים במשפחותינו, במקומות העבודה שלנו, ברחוב, היא עצומה ובלתי ניתנת לתיאור. ההתנסות שלי עם מחסומים מחשבתיים קשים שהיו לי בדרך הטיפוח שלי מלמדת אותי על הקושי שהאנשים האלה עלולים להיתקל בו בדרכם אל ההצלה. לכן אנחנו, תלמידי הדאפא של תקופת תיקון הפא, צריכים לבוא אליהם עם חמלה בעלת עצמה כה גדולה שתהיה מסוגלת להמיס את כל המכשולים שיש במוחם ולהעיר את לבם אל הטוב, אל הדאפא.

מתוך: "לימוד הפא בוועידת הפא של 2010 בניו יורק"

"את הפא שלי לא מעבירים לאנשים רגילים, אלא לתלמידי דאפא. תלמידי הדאפא כולם מבינים מה זה. מה שזה אומר הוא שאלו שבאמת נרדפו הם בני אדם, ואלו שעומדים להיות מושמדים הם בני אדם. המטרה של הרדיפה הייתה, למעשה, מצד אחד לבחון את תלמידי הדאפא, ומהצד השני לנפות את החיים הישנים בקוסמוס, והאדם הוא אחד מהם. הכוחות הישנים היו נעולים על כך שהאדם לא יזכה להצלה, משום שהכוחות הישנים של הקוסמוס טענו שהקוסמוס כבר לא טוב יותר, וגם לא הישויות החיות שלו, ולפיכך על כולם להישמד. המטפחים, באותה עת, יועמדו מול קשיים אכזריים, ותלמידי הדאפא שלא יצליחו לטפח היטב ינופו החוצה. אנשי העולם ושאר הישויות החיות לא יישמרו. סביר שנתקלתם בהרבה נבואות שמדברות על זה. כמה מהן אמרו ששיעור השורדים יהיה אחד לעשרת אלפים, אחד לאלף, או רק אחת מעשר משפחות. לא משנה מה המספר, הם רצו להשמיד ישויות חיות בקנה מידה גדול. אבל המטרה המהותית של הפצת הדאפא בצורה נרחבת בעולם ושל הצלת ישויות חיות, היא לגאול את הכול – להציל את כל הישויות החיות שיכולות להינצל. וזו הסיבה שפעלנו כמה שאנחנו יכולים, לנסות את המיטב להציל יותר."

אני מאחלת שכולנו, תלמידי הדאפא של תקופת תיקון הפא, נטפח את עצמנו בנחישות וביציבות, נתנקה מהקארמה שלנו ונוכל בכוח החמלה הממיסה של הפא לעורר ולהציל יותר ויותר ישויות חיות.

תודה למורה הכביר!
תודה למטפחים עמיתים!