לאחרונה נתקלתי בקשיי תיאום עם מטפח עמית. חשבתי שהוא גרם לי לקשיים רבים ולהפרעות ולא ידעתי כיצד להתמודד איתו.

חיפשתי את מטפח א' שייעץ לי, סיפרתי לו את כל פרטי הבעיה. אמרתי בלהיטות "אמור לי מה לעשות". הוא לא ענה לי תשובה במקום, אך שוחח איתי במונחים של עקרונות הפא. במהלך השיחה, נזכרתי שעליי להסתכל פנימה כדי לחפש את הסיבות. מצאתי את הבעיה שלי: יש לי את הבעיה בנושא טיפוח הדיבור. בדרך כלל אני שוקל את מה שיש להגיד. רוב עמיתי המטפחים מתייחסים אלי כאל אדם שמטפח היטב בתחום הזה, גם אני חשבתי כך. הפעם גיליתי שדיברתי באופן חופשי לגבי ההארה שלי. אין זו טעות לחלוק ולשתף התנסויות או דעות, בין אם היה זה במכוון או שלא במכוון, זה הפך להתרברבות כשהתחלתי להתגאות. היה זה גם כדי לאמת את עצמי. לאחר זאת מטפחים עמיתים הפיצו את מילותיי המוגזמות. דבר זה גרם לאחרים לחשוב שטיפחתי ולמדתי את הפא היטב. למעשה, מה שאמרתי היה הרבה יותר ממה שעשיתי. הבעיה שלי נגרמה כתוצאה מההגזמה שלי עצמי. כמו כן לא שמתי לב לשחרור הפחדים שלי. האנוכיות והפחד שלי נחשפו באופן ברור בדרך זאת.

אמרתי למטפח א': "מצאתי את הבעיה שלי. אני חייב לתקן אותה. האם אתה יכול לומר לי איך להתמודד עם הבעיה שביני לבין המטפח האחר?" מטפח א' אמר ברצינות:"אינני יכול לעזור לך בנושא הספציפי הזה. אני רק יכול להזכיר לך ללמוד יותר את הפא ולהתייחס לפא כאל המורה שלך." שמעתי שאנשים אומרים שמטפח א' לא אוהב לגלות את השקפתו. הוא טוב מאוד בהיבטים רבים. אך מנהג כזה מיוחס כאל מישהו שהוא "פיקח" או כאל מי שלא משתף פעולה עם האחרים. לא היה לי זמן לשפוט את מה שמטפח א' אמר לפני שהתחלנו ללמוד את הפא. כשהתחלנו ללמוד את הפא, קראתי את השורות הבאות:

המורה אמר, (תרגום זמני)

"בפתרון בעיה, אם הבעיה לא נפתרת באופן יסודי והתופעה נפתרת מתוך התופעה עצמה, זה יכול לגרום לפתירת הבעיה הישנה ולגרום לבעיה חדשה להיווצר, וכך החברה מתפתחת בצורה מעוותת."….

"הם פותרים בעיות מוגדרות מתוך הבעיות המוגדרות: כשבעיות מתעוררות כאן, הם מחוקקים חוקים; וכשבעיות מתעוררות שם, הם מחוקקים חוקים; ובסופו של דבר אתה נאטם כאילו נכלאת ואינך יכול לנוע. בסופו של דבר החוקים אינם מביאים את הפתרון. מה שהמחוקקים רוצים זה לווסת אחרים; הם אינם חושבים על זאת שבסופו של דבר החוקים מווסתים גם אותם." "לימוד הפא בעיר ניו יורק" (22 במארס 1997) (מהרצאות הפא בארה"ב)

לפתע הוארתי למילות המורה. זו הדרך המעוותת של האנשים של היום להתייחס למשהו ספציפי בתוך הנושא, או לפתור בעיה במטרה לפתור את הבעיה. זו לא דרכו של מטפח אם ברצוננו לפתור בעיה ספציפית בשיטה של אנשים רגילים או שהמטרה שלנו היא רק להיפטר מהבלבול. באופן זה אנחנו מאבדים את ההזדמנות לטהר את עצמינו. מטפח א' עשה את הדבר הנכון בכך שלא ענה על שאלתי. אנחנו לא יכולים להתחמק מאף בעיה בטיפוח שלנו. זה לא נועד שהאחרים יטפחו וזה לא יכול לשמש בטיפוח של אחרים.