"שיתוף התנסות מוועידת הפאלון דאפא השביעית לשיתוף התנסויות בישראל"

ברכות למורה, שלום מטפחים עמיתים,במשפט החותם את "ג'ואן פאלון" המורה אומר:

"אני מקווה שאחרי שתלכו הביתה, כולכם תעשו את השימוש המרבי בזמנכם לטיפוח-תרגול בפועל."

מה זה טיפוח-תרגול בפועל? אני מניח שאם תשאלו מספר מטפחים, מרביתם יענו תשובה דומה: טיפוח-תרגול בפועל משמעו לעשות את שלושת הדברים שהמורה דורש מאיתנו, להסתכל פנימה בכל צעד ובאופן עקבי לוותר על החזקות.

אני חושש לומר שאצלי המצב אינו כזה. בדרך כלל, אני מסתכל פנימה רק לאחר שנפלתי במבחן.  יש החזקות המלווות אותי לאורך כל הטיפוח. עם חלקן אפילו השלמתי, כך שהגעתי למצב שאיני מייחס חשיבות יתרה לעובדה שאיני עובר את המבחנים הנוגעים להחזקות אלו. מבחנים אלו כוללים תאווה מינית, חוסר עקביות בתרגול התרגילים והימנעות מהבהרת האמת בחיי היום יום. לעתים, כששיתפתי את הבנותיי עם מטפחים אחרים, הייתי מרגיש כאילו אני מרמה אותם ומציג דמות של מטפח נחוש כשלמעשה אני עדיין מתבוסס עם מספר החזקות יסודיות מאוד. המורה אומר בג'ואן פאלון, הרצאה שנייה:

"אלה שלא יכולים לוותר על ההחזקות שלהם, למרות שהם אומרים שהם ויתרו, למעשה לא ויתרו עליהן."

ב"ללא החסרה", יסודות להתקדמות במרץ המורה אומר:

"לפא יש דרישות של רמות שונות כלפי המטפחים שברמות השונות. הוויתור הוא הביטוי של לא להיות קשור ללב האדם הרגיל. אם מישהו באמת מסוגל לוותר בשקט בלי שזה יגע בלבו, למעשה הוא כבר נמצא ברמה ההיא. אבל הטיפוח-תרגול הוא כדי להשתפר. אתה כבר יכול לוותר על ההחזקה הזאת, אז מדוע לא לוותר על הפחד עצמו מההחזקה? האם ויתור ללא החסרה אינו ויתור גבוה יותר? אבל אם מטפח או אדם רגיל, שלא מסוגל להשיג אפילו את הוויתור הבסיסי, גם כן מדבר על העיקרון הזה, הוא בעצם מחפש תירוצים לערער את הפא בגלל שהוא לא מסוגל לוותר על ההחזקות."

על אף כל מה שתיארתי עד כה, שש שנות טיפוח לא היו לשווא – עדיין טיפחתי והמורה עדיין דאג לי.  כיוון שנמנעתי ממספר החזקות, המורה זימן לי מבחן גדול שחייב אותי להתמודד עם כל ההחזקות האלו שהתעלמתי מהן. בתהליך הזה, גם גיליתי את ההחזקה הבסיסית שלי: ההחזקה לנוחות.

לאחרונה התארסתי למטפחת מחו"ל. האירוסין היו מהירים, אך הרגשתי כי אני וארוסתי קיבלנו את ההחלטה הזו בצורה מכובדת ויאה לתלמידי דאפא.

המשפחות הופתעו מאוד מההכרזה. לפני שקיבלתי את הפא וגם במשך שנים רבות לאחר מכן נהגתי בצורות שונות בסביבות שונות. ממש כאילו מדובר באנשים שונים. תחת ההחזקה הזו, האני שהצגתי למשפחה היה שונה מאוד מהאני בסביבה של מטפחים. ההכרזה על החתונה חייבה את "האני של הטיפוח" לשבור את המחסומים בינו לבין "האני של המשפחה". זה לא תהליך קל.  לבני משפחתי היו ויש שאלות רבות: תהיות  על החתונה ועל המהירות שבה קיבלנו את ההחלטה, וכן תהיות על הדאפא.

אני מגיע ממשפחה גדולה. פתאום נאלצתי לעמוד מול כל כך הרבה חקירות וביקורת עלי.

לאחר שאני וארוסתי הודענו על האירוסין, ההורים הבהירו במילים ברורות כי הם אינם מקבלים אותה עדיין לחיק המשפחה וכי לא בטוח שיסכימו לבוא לחתונה. "אני מאחל לכם בהצלחה, אבל אני עדיין לא נותן לכם את ברכתי", הבהיר אבי לאחר ההודעה על הנישואין.  בפעם אחרת אמר: "חשוב לי להדגיש שאנחנו לא מקבלים אותה בזרועות פתוחות". למרות הלחץ, אני משתדל ללכת בדרך הנכונה ולהחליט על פי עקרונות הפא ולא על פי ההחזקות של ההורים שלי. בתחומים מסוימים, כמו העובדה שאני וארוסתי לא רוצים לגור יחד לפני החתונה, העמידה הנחושה גרמה להורי לקבל את הרעיון, גם אם הם אינם מסכימים אתו.

כיוון שלא הבהרתי את האמת למשפחתי בצורה יסודית, ההודעה על החתונה עוררה אצלם גם הרבה התנגדות לדאפא. ניכר גם כי הם שמעו כמה דברים מרעילים והייתה להם הרבה ביקורת על הדאפא ועל המורה. במשך מספר שבועות כמעט בכל מפגש עם הורי או אחי, הייתי צריך לאסוף את כוחותיי ולאזור אומץ לקראת המפגש. הבנתי שדחיתי יותר מדי זמן את ההצלה של משפחתי ולכן, עכשיו,

המורה סיפק לי הזדמנות נוספת, דחוסה יותר, להציל אותם.

במהלך השיחות, עלו כל מיני נושאים שהתנגשו חזיתית עם מושגים שונים הקיימים אצל המשפחה שלי: היחס למדע, היחס להומוסקסואליות ולגזע והיחס לרפואה המודרנית והימנעות מתרופות. "האם תלך לרופא אם הבן שלך יחלה במחלה קשה? האם פשוט תיתן לו לסבול ותיתן לו לגסוס?", שאלה אימי בתוכחה באחת מהשיחות. היה לי קשה להסביר לה את העקרונות ברמה שהיא תבין וגם לא רציתי לדבר על דברים גבוהים מידי, אבל הלב שלי היה שקט.

זה היה מבחן שחייב אותי לעמוד באופן גלוי ומכובד כתלמיד דאפא מאחורי ההחלטות שאני מבין שהן נכונות. התהליך הזה עדיין נמשך, כך שאיני יודע לומר אם עמדתי בו בהצלחה. החזקות רבות צפו ועלו במהלך המבחן הזה: ההחזקה למוניטין, הרצון למצוא חן בעיני המשפחה שלי, הפחד מביקורת ועוד.

לאחר כמה שבועות שבהם ניהלתי שיחות רבות ומאוד אינטנסיביות עם הורי ואחי הבנתי כי החזקה גדולה מאוד שמוצגת באירוע הזה היא ההחזקה לנוחות. אמנם התקדמתי בכך שלא נמנעתי מהמבחן הזה (כפי שהייתי עושה בעבר), אבל קיוויתי שהוא יגמר מהר, קיוויתי שלאחר שיחה אחת עמם הם יקבלו אותי, יבינו את הדאפא ולא אצטרך להשקיע מאמץ נוסף בהצלתם.

לאחר שהבנתי את המקום של ההחזקה לנוחות במבחן הזה, הייתי מסוגל להיות יותר רגוע בשיחות עם בני משפחתי. לאחר מכן, הסתכלתי אחורה על כל דרך הטיפוח שלי וגילית שההחזקה לנוחות ליוותה אותי במהלך כל הטיפוח שלי. ההחזקה הזו התבטאה בניסיונות להתחמק מקשיים בתחומים רבים מאוד של הטיפוח. לא הבהרתי את האמת למשפחה שלי באופן יסודי, כי לא רציתי להתמודד עם הביקורת שלהם. לא הייתי נחוש מול החזקות ומבחנים, כי ההחזקה לנוחות גרמה לי להיות רך עם עצמי. לפעמים, הייתי מוותר להחזקה מסוימת ונותן לה לשלוט בי, תוך שאני משכנע את עצמי שזה לא נורא שאיני עובר את המבחן כעת, כי כבר הבנתי שההחזקה הזו לא טובה. בפעם הבאה שהיא תבוא, אדע לעבור את המבחן. ההחזקה הזו לנוחות היא זו שגורמת לי לא לנצל כל הזדמנות כדי להבהיר את האמת כי "לא מתאים כרגע…", היא מונעת ממני להשקיע יותר מעצמי בעבודה בא.ט. וזו ההחזקה שבגללה איני מתרגל באופן סדיר. המורה אומר בהרצאת הפא באזור ניו יורק רבתי ב-2003:

"אתה מחזיק ביד אחת את בן האנוש וביד השנייה אתה מחזיק את בודהא – איזה מהם אתה רוצה בדיוק?!"

מה הייתה ההחזקה שהקשתה עלי להיות מטפח אמתי? מה גרם לכך אחרי יותר משש שנים של טיפוח, עדיין לא עשיתי את הוויתורים הבסיסיים הנדרשים ממטפח אמתי של תקופת תיקון הפא? זו הייתה ההחזקה לנוחות.

המבחן הזה נגע גם בנקודה נוספת בטיפוח שלי: המחסור באמונה תמה ושלמה במורה ובפא. המשפחה שלי שאלה שאלות רבות על הדאפא, חלקן היו ביקורתיות וידעתי כי עלי להציג את ההתנהגות של תלמיד דאפא אם אני רוצה להציל אותם. מול השאלות שלהם, הייתי צריך לשאול את עצמי: למה אני מאמין בפא? האם אני באמת רואה את עצמי כתלמיד של לי הונג ג'י? אם כן, מדוע אני לא עושה את מה שהמורה שלי אומר לי?

החזקות בסיסיות כשמן כן הם – בסיסיות. קל לטפח על פני השטח, להיות בחברה של מטפחים ולהשתתף בפרויקטים של דאפא. את כל הדברים האלו עשיתי היטב. אך בעומקן של ההחזקות, לא טיפחתי באופן נחוש, לא ניסיתי לוותר על ההחזקה הבסיסית שלי ולא באמת עברתי את המבחן של חיים ומוות לראות אם אני מסוגל בלב שלם לוותר על האנוש.

שש השנים שבהם נמנעתי מלגעת בהחזקות הבסיסיות שלי הם זמן מבוזבז בטיפוח. יותר מכך, להבנתי, העובדה כי לא טיפחתי היטב את ההחזקה הבסיסית שלי הובילה לכך שהרדיפה עדיין ממשיכה. המורה אומר ב"ללכת לקראת השלמות המלאה", יסודות להתקדמות במרץ 2:

"למרות זאת, באותו הזמן שתלמידים מטפחים אמתיים רבים סבלו מקשיים חמורים, זמן הסיום הוארך שוב ושוב ומחכים עד שאנשים אלו יבחינו בהחזקה הבסיסית שלהם, מכיוון שרבים מהם הם אנשים שיש להם גורל שנקבע מראש ויש להם סיכוי להגיע לשלמות.

הידעתם? – עכשיו התירוץ הגדול ביותר לכך, שהכוחות הרעים הישנים מנסים לרדוף את הדאפא, הוא שהם אומרים, שההחזקה הבסיסית שלכם חבויה. כך הם מגדילים את הקשיים, כדי לחשוף את האנשים הללו."

ב"סיור בצפון אמריקה ללמוד את הפא" המורה אומר:

 "במקום באמת לנצל את התקופה הזו היטב, אתם כולכם מחכים שהיא תיגמר בהקדם. חישבו על כך, אם נסיים את זה היום, כמה אנשים בסין ימותו? הרבה אנשים מקושרים לגופים קוסמיים רבים וגדולים יותר, אז אם זה ייגמר מיד, כמה ישויות יפלטו החוצה? אם בגלל חוסר היכולת שלנו לסלק את המחשבות הרעות שלהם שמתנגדות לחוק האדיר של היקום, בעוד רבים מהם מייצגים גופים קוסמיים עצומים, אז כמה ישויות חיות ביקומים שמקושרים אליהם ימותו כתוצאה מההיפלטות של האנשים הללו החוצה? האם אתם מבינים כמה ישויות יפלטו החוצה? האם חשבתם על כך? אתם תלמידי דאפא; ההיסטוריה העניקה לכם אחריויות אדירות. אנו צריכים להשתמש בזמן כיאות."

תודה, מטפחים עמיתים, אני מקווה שכולנו נוכל להסתכל פנימה באומץ, לעשות את שלושת הדברים היטב ולהיות ראויים לתואר "תלמידי דאפא של תקופת תיקון הפא".