הדאפא התפשט ברחבי העולם ויכול להציל את כל הישויות החיות שניתן להצילן. התואר "תלמיד דאפא של תקופת תיקון הפא" יהיה לעולם תואר יקר ערך. ועדיין תמיד יש אנשים ממקומות שונים שאינם מוכנים להיות רציונלים ולטפח את עצמם היטב. הם מכנים עצמם תלמידי דאפא, אבל זה זמן רב שהם מבולבלים. כל אימת שיש להם הזדמנות הם נעשים אי-רציונלים ואקסצנטריים, מתפארים, מנסים לנצל את המצב, ממציאים משהו חדש רק כדי להיות שונים או מנסים גישה אחרת כלשהי כדי לספק את רצונותיהם האנושיים באמצעות הדאפא. כתוצאה מכך, לא רק שהם אינם מצליחים לקבל את המהות האמיתית של הטיפוח בדאפא, אלא הם גם משמשים כשיבוש מבפנים (בין התלמידים) ומכתימים את המוניטין של הדאפא ושל תלמידי הדאפא כלפי חוץ. בכל שלב היו אנשים כאלה במקומות שונים, ובעיקרו של דבר הם פעלו באופן מסוים העוזר לסוכנים המיוחדים, לבריונים ול"משרד 610" של המק"ס – הנמצאים תחת שליטת הכוחות הישנים – ועזרו לישויות האלו להשיג את מטרותיהן.

לדוגמה, כשסוכני המק"ס חסרי הבושה יצרו אתרי אינטרנט רעים, האנשים האלו התחברו אליהם מיד. לא רק שהם הרסו את עצמם אלא הם גם עזרו לקדם את האתרים המרושעים האלה והרסו אנשים אחרים. כשבריוני המק"ס יצרו את מה שנקרא פורומים, יומני רשת, חדרי שיחות [באינטרנט] וכדומה, היו אנשים שמיד הלכו עם זה ונפלו לפולחן האישיות, תרמו כספים למישהו כאילו כדי "למחוק חטאים" או אספו כספים בשמם… כשלאנשים מסוימים יש החזקות לבני משפחתו של המאסטר, אחרים מרוממים את עצמם בשם בתו של המאסטר ובמרמה גורמים לאחרים לעשות מעשים רעים. כשאצל אנשים מסוימים נותרה החזקה לפחד, בריוני המק"ס "עוזרים" להם לנטוש את הדאפא עבור אמונות שהן תמצית "תקופת סוף הדהארמה". דברים כאלה יוצרים פורום להפרעה של הרוע ועושים זאת ביעילות. סוכני המק"ס חסרי הבושה צריכים לקצור את מה שזרעו, וזה משהו המוכתב על ידי חוקי הפא של היקום. אבל מה עם האנשים האלה שהשיגו את הפא אך נהרסו בגלל שלא הצליחו להיות רציונלים – האם גם הם לא יקצרו את מה שזרעו? האם הם אינם מקימים מחסומים להצלת אנשים? האם זה מה שאתה האמיתי וההכרה העיקרית שלך היו רוצים אם הם היו צלולים? מדוע אתם מתעקשים ללכת בנתיב ההרס שאחרים הלכו בהם לפניכם במקום ללמוד מזה את הלקח?

המאסטר אמר ב"יום השנה ה-20 להוראת הפא" (13 במאי 2012):

"לא משנה באיזה יום ההיסטוריה אמורה להסתיים, את היום הזה לא ניתן לדחות לא משנה מה. יכולים רק להיות שינויים לדברים ספציפיים או למה שמתרחש בתהליך. דברים שלא נעשים היטב ישפיעו על דברים מאוחר יותר, אבל את מסגרת הזמן הכוללת הזאת לא ניתן להאריך. זה לא עניין שהמאסטר רחום או לא. המצב הוא שאם בסופו של דבר משהו שהוצל או שהורכב מחדש אינו מה שאני רוצה, או שהוא לא מגיע לסטנדרט שלי, אז זה היה לשווא, משום שהוא יהיה צריך להיהרס. את הזמן הזה אי אפשר לעבור. אז באשר לישויות שלא יכולות להינצל, כך הם פשוט פני הדברים."

כל עוד שתיקון הפא לא הסתיים, קיימת עדיין ההזדמנות לאלה שלא פעלו היטב לחזור [לדאפא] ולעשות את הדברים היטב. אך הם מוכרחים להוקיר את הזמן שניתן להם ולהבין שרק על ידי לימוד הטיפוח על בסיס הפא הם יצליחו באמת לפעול היטב.

המאסטר אמר לנו שוב ושוב שבטיפוח בדאפא ההכרה העיקרית חייבת להיות חזקה והאדם צריך לטפח עם מחשבות נכונות. אחרת הוא אינו יכול לטפח. תלמידי הדאפא העושים טיפוח אמיתי יודעים שאם לא יעשו כך, זה שווה-ערך לכך שהם אינם הולכים בנתיב שהמאסטר ארגן, ואז הם יכולים רק ללכת בנתיב שארגנו הכוחות הישנים. אם זה היה קורה, לא רק שהם לא היו ניצלים, אלא שהם גם לא היו יכולים למלא אחר ההבטחות הקדושות שהבטיחו למאסטר לפני זמן כה רב. אנחנו מקווים שכל המתרגלים ותלמידי הדאפא ילמדו וישיגו את הפא, וישלחו מחשבות נכונות לעתים תכופות, משום שרק אם ההכרה העיקרית שלכם חזקה ואתם רציונלים וצלולים תהיו מסוגלים לטפח את לבכם; תהיו מסוגלים לשלול את הסידור של הכוחות הישנים; לא תתומרנו עוד על ידי סוכני המק"ס חסרי הבושה; ותעשו ביציבות את שלושת הדברים הנדרשים על ידי המאסטר.