(Minghui.org)

לאורך ההיסטוריה, ההימלאיה היה אזור שהרבה מטפחים שכנו בו. האנשים שם חיים בפשטות ובצניעות, וכולם רוקדים ושרים. הם גם נותנים כבוד רב לפא הבודהא. לפני כמעט כמילניום, היה מטפח באזור זה בשם מִילֵה-רִיפָּה. כשהמוני בודהות ובודהיסטוות עברו תקופות חיים רבות ופורענויות רבות לפני שטיפחו עד הגשמת "סטטוס הפרי" שלהם, מִילֵה-רִיפּה השיג מוסריות אדירה בכמות דומה תוך תקופת חיים אחת בלבד. מאוחר יותר הוא נודע כמייסד הפלג הלבן של הבודהיזם הטיבטי.

חלק ראשון  חלק שני  חלק שלישי  חלק רביעי  חלק חמישי  חלק שישי  חלק שביעי  חלק שמיני  חלק תשיעי

"באותה תקופה, דודי כבר הלך לעולמו בכפר הולדתי. לאחר מותו לדודה היו ייסורי מצפון כנים והיא באה לדרין לראות אותי והביאה מנחות רבות. היא השאירה את הפריטים הכבדים בכפר, ולקחה מה שיכלה לסחוב איתה אל ההר. פֶּטָה ראתה אותה מגיעה ואמרה לי: 'אחי, הדודה כאן. היא גרמה לנו כל כך הרבה סבל. אני מעדיפה למות מאשר לראות אותה!' היא יצאה מהמערה בריצה ומשכה את הגשר המתרומם שבראש הצוק.

"הדודה עצרה כשהגיעה לגשר וקראה: 'אחיינית, בבקשה אל תמשכי את הגשר. אני דודתך'.

"פֶּטָה ענתה: 'אני יודעת שזו את. בגלל זה הרמתי את הגשר'.

"הדודה אמרה: 'אחייניתי, אני מבינה את זה. אני באמת מתחרטת על איך שהתנכלתי לשניכם, אז באתי לכאן במיוחד להתנצל, ואני מקווה לפגוש אותך את אחיך. אם באמת אינך רוצה לראות אותי, בבקשה, האם את יכולה לפחות לספר לאחיך שאני כאן?'

"הלכתי לקצה הצוק והתיישבתי שם. הדודה ראתה אותי ועשתה לי קאו טאו, מתחננת שאראה אותה. חשבתי לעצמי: 'אם אסרב לראות אותה זה לא מה שמתרגל דהרמה יעשה. אך זה יהיה טוב לתת לה להתחרט קודם'. אז אמרתי לה: 'ניתקתי את היחסים עם כל קרוביי, בייחוד עם דודי ודודתי. אתם גרמתם לנו את כל הסבל הזה בעבר. אחרי כן, כשקיבצתי נדבות כמתרגל דהרמה, גם אז עדיין לא חמלתם עליי ושוב גרמתם לי צער רב, לכן החלטתי לנתק את יחסיי איתכם'.

"כשדודתי שמעה זאת, היא החלה להתייפח. היא עשתה לי קאו טאו פעמים רבות ואמרה בדמעות: ’אחיין, אתה צודק לגמרי. בבקשה סלח לי. באתי לכאן היום בחרטה כנה. יש עצב רב בלבי. איני יכולה לוותר על חיבתי לקרוביי, אז אני כאן לראות אותך ואת אחותך. בבקשה קבלו אותי; אחרת, אהרוג את עצמי בפני שניכם'.

"מתוך אהדה רציתי להוריד את הגשר. אך פֶּטָה לחשה לי וביקשה ממני להתעלם מהדודה ומנתה סיבות רבות מדוע עלינו לעשות כך. עניתי: 'בדרך כלל, זה יסבך את העניינים אפילו אם מישהו שותה מים בצוותא עם מישהו ששבר את הכללים. אך עכשיו המצב שונה, ואין לו קשר לשבירת הכללים. אני מתרגל ועליי לפגוש אותה למרות הכול'. הורדתי את הגשר וחיכיתי שהדודה תבוא. הסברתי לה באריכות את הדהרמה של סיבה ותוצאה.

"לבה של הדודה השתנה לחלוטין, והיא החלה ללכת על פי הדהרמה הבודהיסטית. מרגע זה ואילך היא הלכה בעקבות ההוראה והפכה ליוגית טובה מאוד, כשהיא משיגה שחרור.

כשהנכבד הפסיק לדבר, ג'יווה-אוֹ פנה אליו בגוף שלישי ואמר לו: "כשהמאסטר חיפש אחר דהרמה היית כל כך רציני, מאמין וצייתן בשעה שנשאת קשיים. לאחר שקבלת את ההוראה, היית נחוש בתרגול המדיטציה בהרים. איך שלא נסתכל על זה, זה לא משהו שאנחנו יכולים להגשים, ואנו לא מעיזים לטפח בדהרמה הזאת. אך זה אומר שלא נוכל לברוח מהייסורים של גלגול הנשמות. מה עלינו לעשות?" באומרו מילים אלה, הוא החל לקונן.

הנכבד השיב: "אל תאבד תקווה. אומַר לך שאם תחשוב לעתים קרובות על הסבל המכאיב שבגלגולי הנשמות ובשלושת העולמות הנמוכים [חיות, רוחות רפאים רעבות, וישויות בגהינום חסרות את החוכמה ושיקול הדעת, והן במצוקה תמידית ללא תקווה לשחרור, אז תחומיהן נקראים שלושת התחומים הנמוכים], הלב שלך, השואף להתקדם במרץ ולחפש דהרמה, יתעורר באופן טבעי. כל מי שמאמין בדהרמה של סיבה ותוצאה והוא נחוש, יוכל לתרגל בנחישות ולהתמיד כמוני. זה בגלל שכאשר מתרגלים באופן זה, קשה יותר להתרגש משמונה הרוחות הארציות. אם לאדם אין אמונה בדהרמה והוא רק יודע כמה תיאוריות, זה חסר טעם כי הוא אינו יכול שלא להתרגש משמונה הרוחות הארציות. לכן, כדי ללמוד דהרמה, ראשית צריך להאמין ביחסים שבין סיבה ותוצאה. לאלו שאינם מאמינים בגמול מסיבה ותוצאה, גם אם הם מדברים על הוראה קדושה זו או אחרתומסיקים מסקנות, הם רק מדברים על זה, ואין לזה ערך אמיתי. זה בגלל שהנושא של ריקנות דורש הבנה מחודדת מאוד וקשה להסבירו ולהבינו. אם למישהו יש הבנה בהירה לגביי ריקנות, הוא יבין שריקנות אינה נפרדת מסיבה ותוצאה. כלומר, ריקנות באה מהיחסים של סיבה ותוצאה. לכן עלינו לשים לב במיוחד להתמודדות עם סיבה ותוצאה, כמו גם לוותר על הרוע ולעשות טוב. עלינו להיות זהירים יותר עם זה מאשר אנשים רגילים. לכן כל הדהרמות מבוססות על אמונה בסיבה ותוצאה ועבודה בעשיית טוב וסילוק הרע. זהו הדבר החשוב ביותר כשלומדים את הדהרמה הבודהיסטית".

"בהתחלה לא הבנתי את הריקנות, אך הייתה לי אמונה חזקה בסיבה ותוצאה. בידיעה שביצעתי חטאים גדולים ושאסיים עם גורל חסר מזל, נבהלתי מאוד. אמונתי הכנה במאסטר והתרגול השקדני והנחוש באו אז באופן טבעי. עליך לעשות כמוני ולעשות מדיטציית מנטרהיאנה לבד בהרים. אם תוכל לעשות כך, אני מבטיח שתצליח בהחלט להגיע לשחרור".

תלמיד אחר שאל: "מאסטר, אתה בטח שינוי צורהגוף הטרנספורמציה של ואג'רהדהרה. כדי להציע הצלה לישויות החיות, אתה מתגשם בעולם האנושי הזה ומבסס מורשת בלתי רגילה שכזו. או לפחות, אתה ישות נהדרת שעברה אין ספור עידנים של תרגול דהרמה, והשגת סטטוס בודההיסטווה גדול בשלב שבו אין נסיגה לאחור. מבלי להסס, סיכנת את חייך ואת גופך למען הדהרמה ותרגלת בהתאם לכך. כל מה שעשית הוכיח שאתה בודהיסאטווה יוצאת מן הכלל. התרגול הסגפני וכוח הסבל שהמאסטר הנכבד הפגין אינו דבר שאנחנו התלמידים הפשוטים יכולים לעשות או אפילו להעז לחשוב עליו. גם אם אנחנו רוצים ללמוד, הגופים הפיזיים שלנו לא יצליחו לעמוד בזה. אז מאסטר, זה חייב להיות שאתה שינוי צורה (טרנספורמציה) של בודהא או בודהיסאטווה. אף שאנו לא יכולים לתרגל כמוך, אנחנו יודעים שכל ישות חיה הפוגשת בך או שומעת את הדהרמה בוודאי תימלט מגלגול הנשמות ותגיע לשחרור. זה בטוח, ללא ספק. התוכל בבקשה לספר לנו בדיוק שינוי צורה של איזה בודהא או בודהיסאטווה אתה?"

הנכבד השיב: "איני יודע אם אני גוף שעבר טרנספורמציה. סביר להניח שאני אולי שינוי צורה מתוך שלושת התחומים הנמוכים! בהתייחס אליי כואג'רהדהרה, ברור שתהיה לך תמיכה. אם אתה מחשיב אותי כגוףשעבר טרנספורמציה, זה מצביע על אמונתך הטהורה בי, אך זו הבחנה שגויה ביותר של הדהרמה! זה מכיוון שלא הבנת את העומק של דהרמת הבודהא.

"לדוגמא, הייתי רק אדם פשוט ורגיל, וביצעתי כמות ענקית של עוולות במחצית הראשונה של חיי. מתוך אמונה בגמול קארמתי של סיבה ותוצאה, החלטתי לנטוש הכול בחיים הארציים ולהקדיש עצמי לטיפוח. עכשיו איני רחוק מלהגיע להיות בודהא. נניח שמישהו יכול לפגוש מאסטר ראוי עד מאוד, לקבל את הדרכתו, ולקבל את המנטרה והפסוקים המהותיים שאינם מזוהמים בפרשנויות. אם הוא יקבל אבהישקה אמיתית ויתרגל בהתאם לדהרמה, בהחלט ניתן להגיע להיות בודהא בתקופת חיים אחת. אם מישהו מבצע רק עוולות ואת חמשת החטאים הגדולים במשך תקופת חייו, כשחייו יסתיימו הוא ייפול מיד לגיהינום הנצחי. זו התוצאה של אי אמונה בסיבה ותוצאה, וחוסר התקדמות במרץ בתרגול. אם, עמוק במחשבתו, אדם הוא בעל אמונה חזקה ביחס בין סיבה ותוצאה, הוא פוחד לסבול מגורל מר, ומשחר אחר סטטוס הבודהא העליון, אז כל אחד יכול להיות נאמן לחלוטין למאסטר שלו כמוני. כלומר, כל אחד יכול להציע את המאמץ הגדול ביותר שלו ולהגיע להבנות הטובות ביותר.

"כששאלת מאיזה בודהא או בודהיסאטווה התגלמתי, זה אומר שאינך מבין עד הסוף את המנטרה הקדושה. עליך לקרוא עוד ביוגרפיות של הקדמונים המוסריים ההם, לחשוב על גלגול הנשמות, לזכור כמה יקר-ערך הוא הגוף הפיזי הזה, ולתרגל במאמץ רב בגלל ארעיות החיים. אני מוותר על תהילה, מוניטין, מזון ולבוש כדי לעבוד קשה, לשאת כאב, ולתרגל לבד בהרים רחוקים ולא מיושבים. כתוצאה מכך, השגתי את המוסריות ואת הסגולה של תחושות והבנות. אני מקווה שכולכם גם כן תצליחו היטב בתרגול כמוני".

רֶצ'וּנְגְפָּה שאל: "מאסטר, מה שעשית הוא באמת נדיר ונפלא. אך מה שתיארת הם כולם סיפורים עצובים. התוכל לספר לנו כמה דברים שיענגו אנשים?"

הנכבד אמר: "דברים שיענגו? אלו יכולים להיות הישגים הנובעים מעבודה קשה, מהצעת הצלה לאנשים וללא-אנושיים [לא-אנושיים בטיבט נקראים 'מי' ו'יין', המשמעות היא כל הרוחות הלא אנושיות שבעולם הארצי. 'אסורה' ורוחות אחרות נקראות באופן קולקטיבי 'לא אנושיים'], כמו גם מהצלחות//מהישגים בהפצת הדהרמה הבודהיסטית".

רֶצ'וּנְגְפָּה שאל: "האם הצלת קודם אנשים או 'לא-אנושיים'?"

הנכבד השיב: "בהתחלה, הרבה 'לא-אנושיים' באו לאתגר אותי. הכנעתי אותם ומאוחר יותר הצלתי אותם. לאחר מכן, הצלתי הרבה תלמידים אנושיים. לבסוף צרינגמה [אחת מ'האחיות של חיים ארוכים'] באה לאתגר אותי עם כוחותיה העל טבעיים והצלתי אותה. בין ה'לא-אנושיים', צרינגמה תפיץ את הוראתי. בין האנושיים, אופּה טונפּה (המוכר גם כגָמְפּוֹפָּה) יפיץ את הוראתי".

סֶבָּן ריפה שאל: "מאסטר, עשית מדיטציה בעיקר בהר המושלג לאפצ'י ובצ'וּבָר. האם גם עשית מדיטציה במקומות אחרים?"

הנכבד אמר: "המקומות בהם עשיתי מדיטציה כוללים את יוֹלמוֹ גנגרה בנפאל, היכן שהיו שישה דזונגים [דזונג - מבנה בצורת מצודה], שישה דזונגים קטנים ולא מוכרים, ושישה דזונגים חשאיים. יחד עם עוד שני דזונגים אחרים זה סכ"ה 20 דזונגים. בנוסף, יש ארבע מערות ידועות, ארבע מערות לא ידועות, ומערות קטנות אחרות בהרים עם קרבה גורלית. לאחר שתרגלתי במקומות האלו, הגעתי לתחום של 'אין יותר שום דהרמה ללמוד, אי אפשר למדוט יותר'".

רֶצ'וּנְגְפָּה שאל: "החמלה האינסופית של טבע הדהרמה המוחלט של המאסטר, נתנה לנו התלמידים הארה ישרה ואמונה מוצקה. אנחנו שמחים מאוד ואסירי תודה לך. כדי להביא תועלת לישויות החיות בעתיד, התוכל לומר לנו את שמותיהם של המקומות הידועים, הלא ידועים, והחשאיים האלו?"

לאחר שהנכבד אמר להם את השמות, הוא אמר: "בתרגול במקומות האלו, תחוזקו על ידי קרבה גורלית ומזל טוב הבא בירושה לממשיכי הדרך. עליכם למדוט במקומות האלו".

כשהנכבד סיים את סיפורו, לכל אלו שנכחו בכינוס הדהרמה הייתה אמונה בדהרמה, הם היו מוכנים לעזוב את העולם הארצי והשיגו לבבות של חמלה. הם תיעבו את שמונת העניינים הארציים והתפעלו בכנות מהדהרמה הישרה.

כל התלמידים של הנכבד נדרו לנכבד לעזוב את התשוקות הארציות, לתרגל דהרמה בנחישות במשך כל חייהם, ולהביא תועלת לישויות החיות. תלמידים לא-אנושיים גם נדרו להגן על הדהרמה הבודהיסטית. בין הנוכחים הארציים, רבים שהיה להם בסיס נעלה המירו עצמם לתלמידים של הנכבד, תרגלו בהתאם לדהרמה, ולבסוף הפכו ליוגים שהבינו את התחומים של המציאות. אלו בעלי הבסיס הממוצע נדרו כולם לתרגל דהרמה במשך כמה חודשים או שנים. אלו בעלי יכולת פחותה החליטו לא לבצע חטאים בחייהם ולעשות לעתים קרובות מעשים טובים. כל מי שהקשיב לדהרמה הרוויח ממנה בסוף.

* * *

הכתוב למעלה הוא הביוגרפיה של הנכבד שתוארה על ידו במילים שלו ואז תועדה על ידי תלמידיו. הישגיו של הנכבד במשך תקופת חייו מחולקים לשלוש קטגוריות עיקריות: ראשית, האתגרים מ"לא-אנושיים", שבהם הנכבד הכניע אותם ואז הציל אותם; שנית, ההמרה וההצלה של תלמידיו הראשיים בעלי האיכות המולדת הטובה והצלחתם; ושלישית, תלמידים רגילים ואנשים ארציים פשוטים שהאזינו לדהרמה והשתנו בתגובה לכך.

הקטגוריה הראשונה על ההמרה וההצלה של "לא-אנושיים" יכולה להיות מסוכמת כך:

הנכבד הכניע מלך שד בדרקמאר צ'ונג לונג ולימד את הדהרמה בנושא ששת הדרכים שמטרתה שתלמיד יזכור את המאסטר. בעקבות ההוראות של מאסטר מָארְפָּה, הנכבד עשה מדיטציה מאוחר יותר בהר המושלג לאפצ'י, שם הוא הכניע הרבה רוחות הרים ולימד דהרמה. בשנה שלאחריה הוא הלך לדזונג אחד בלאפצ'י ושר שם כמה שירים נהדרים. לפי הנחיית המאסטר שלו, הנכבד ביקר אחרי כן בריווּ פלבאר שבין מאנג יול ונפאל. אחר כך הוא חזר לגונגטאנג, שם הוא לימד שֵדָה. אחר כך הוא הכניע אֵלָה בדזונג ראגמה צ'אנגצ'ופּ שבריווּ פלבאר. בדזונג קיאנספן נאמקה ובדזונג טאקפוק סנגה ("מערת האריה והנמר") ביער הנכבד הציל מספר גדול של בני אנוש ו"לא-אנושיים". לאחר מכן, הנכבד חזר לטיבט ושהה בהרים המרוחקים, כשהוא מציל ישויות על ידי מדיטציה והתגשמויות. בדזונג בגונגטאנג הוא שר את "שיר היונים".

לגבי הקטגוריה השנייה של הצלת התלמידים הראשיים, הנה כמה דוגמאות. הנכבד שהה בדראקר טאסו והציל מספר גדול של ישויות. האלה ואג'רהיוגיני בחנה את ההתעוררות המותנה של תלמידיו של הנכבד, ורֶצ'וּנְגְפָּה קיבל נבואה מיוחדת של הוראה שבעל פה מדקיניות. הנכבד פגש את בנו הרוחני רֶצ'וּנְגְפָּה בדרך לגונגטאנג. מאוחר יותר רֶצ'וּנְגְפָּה הלך להודו לטפל במחלתו, ועם שובונשאר לשהות עם הנכבד. הנכבד גם פגש את ריפה סנגיה קיאפּ בדזונג צ'אנגצ'ופּ. לאחר מכן הנכבד היה ידוע בכל מקום. כפי שהדקיניות ניבאו, הנכבד הציע הצלה למלך קהוקהום, שלאחר מכן סיפק מנחות לעתים תכופות. כשהנכבד שהה בניאנם, דהרמהבודהי מהודו בא לבקרו ועשה לו קאו טאו. בעקבות קשר גורלי, כולל הקשר הגורלי הזה, הנכבד הפך לידוע אף יותר. לאמה ידעני ורהוט אחד ביקש לערוך עימות דיוני (דיבייט), והנכבד הכניע אותו עם יכולת על טבעית. בדרין, הנכבד גם פגש את דאקפּו להרג'ה, בנו הרוחני הטוב ביותר וישות נפלאה על פי הסוטרה של הלוטוס הלבן של החמלה של בודהא שאקיאמוני. דאקפּו להרג'ה, הידוע גם כנסיך אור הירח, נולד מחדש כדי להביא תועלת לישויות החיות. הוא הופיע כרופא והיה ידוע גם כגָמְפּוֹפָּה. בצ'וּבָר, הנכבד הציל את לוטון גנדום, שבתחילה היה עויֵן.

בהתאם לנבואות הדקיניות, בין תלמידיו של הנכבד, עשרים וחמישה יגיעו להישגים גדולים. זה כולל שמונה תלמידים מרכזיים-, שלושה עשר תלמידים הנחשבים כבניו, וארבע תלמידות הנחשבות כבנותיו. הצלתם תוארה ב"מילה גרובום" (ידוע גם כ"מאת אלפי השירים של מִילֵה-רִיפּה").

באשר לקטגוריה השלישית בהצלת אחרים, ישנם שירים והסברים שונים. לדוגמא, תלמידים הזמינו את הנכבד לחיות בניאנם, היכן שרֶצ'וּנְגְפָּה ביקש את ההרצאה על הביוגרפיה של הנכבד.

במגוון התגשמויות, הנכבד סובב את גלגל הדהרמה. דרך אמצעים בלתי ניתנים לדמיון, הוא עזר לאינספור ישויות בעלות קשר גורלי להגיע לבשלות ולשחרור. אלו בעלי היכולות הנעלות הגיעו להישגים גדולים; אלו בעלי היכולות הבינוניות ביססו את נתיביהם; אלו בעלי היכולות הפחותות פיתחו את מחשבתם לקראת הארה ועשו מעשים טובים. השאר גם הפיצו טוב לב והרגלים טובים. זה גרם לאושר בשמים ובעולם האנושי, עם חמלה גדולה וריקנות. הדהרמה זהרה בבהירות כמו אור יום, עוזרת לאינספור ישויות לחמוק מסבל בתחומים הנמוכים ומהגבלה שבגלגול הנשמות. בשעה שאינספור ישויות סובלות מכאב לא יתואר בים הלידה והמוות, הדהרמה הציעה הצלה גדולה והגנה, יחד עם ערכיות, מוסריות, והישגים שאינם ניתנים לדמיון.

לאחר ההישגים של הבאת תועלת לאינספור ישויות, הנכבד פגש את גֶשֶה צקפּואה בדרין (גֶשֶה הוא תואר אקדמי של בודהיסט טיבטי). צקפּואה היה קמצן ביותר בנוגע לכסף, אך תושבים בדרין כיבדו אותו כי הוא היה מלומד. הוא תמיד הוזמן לסעודות כאורח הכבוד. לאחר שפגש את הנכבד, צקפּואה היה מנומס ונאמן כלפיי חוץ אך קנאי בלב. הוא שאל שאלות קשות בפומבי אין ספור פעמים בניסיון להביך את הנכבד, אך אף פעם לא הצליח.

בשנה אחת ביום הראשון של סתיו, כפריי דרין עשו סעודה גדולה והזמינו את הנכבד כאורח הכבוד, יחד עם צקפּואה במקום השני.

כשצקפּואה עשה קאו טאו לנכבד בציבור, הוא חשב שהנכבד יעשה לו קאו טאו בחזרה. אך כמו תמיד, הנכבד אף פעם לא היה עושה קאו טאו לאף אחד חוץ מלמאסטר שלו, אז הוא לא השתטח בחזרה. צקפּואה התרגז מאוד וחשב: "אני, מלומד ידוע, עשיתי לו קאו טאו, לו, שאינו יודע דבר. הוא לא החזיר לי ובמקום זאת ישב שם ללא תזוזה במקום הכי חשוב. זה אבסורד ואני חייב להתנקם". אי לכך הוא לקח ספר שהוא קלאסיקה על הה-טו-וידיה [מדע הסיבתיות], הניח אותו לפני הנכבד ושאל: "התוכל להסביר את הספר הקלאסי הזה מילה במילה, לענות על שאלות, ולתאר מה אתה רואה ולהוסיף פרשנות?"

הנכבד השיב: "אתה יכול אולי להסביר את הסמנטיקה של שיח קלאסי משפט אחר משפט. אך מה שבאמת משמעותי הוא להתגבר על שמונת העניינים הארציים ולהכניע את תחושת החשיבות העצמית שלך, כמו גם להמציא מחדש את הנירוואנה וכך לנקות את ההחזקה לדהרמה. מלבד זאת, ההוראות ההגיוניות, האפיסטמולוגיות [תורת ההכרה] שמדריכות איך להתווכח, אין בהן שום ערך אמיתי. אז לא למדתי אותן, וגם איני מכיר אותן. או שלמדתי או הכרתי אותן קודם, אך כבר שכחתי אותן מזמן".

צקפּואה אמר: "מתרגלים כמוך בוודאי יכולים להגיב באמירות שכאלה, אך אנחנו המלומדים סוברים בהתבסס על לוגיקה. מה שאמרת אינו עולה בקנה אחד עם הנקודות העיקריות של הדהרמה. עשיתי לך קאו טאו משום שאתה אדם טוב..." והוא המשיך לדבר ללא הפסקה.

בשומעם דברים אלו, נותני הצדקה לא היו מרוצים ואמרו: "גֶשֶה! לא משנה כמה דהרמה או לוגיקה אתה יודע, אנשים כמוך נמצאים בכל מקום, בכל העולם, ועדיין אינם יכולים למלא אפילו נקבובית אחת של הנכבד. עדיף שתשב שם בשקט כאורחנו, ורק תחשוב על איך להגדיל את הונך. תפסיק לעשות מעצמך צחוק בכינוס הדהרמה הזה!"

צקפּואה זעם. אך בראותו את הקהל הממורמר, הוא הבין שאין לו שום דרך להצליח. לא הייתה לו ברירה אלא לדכא את כעסו. אף שהיה בשקט, הוא היה מתוסכל מאוד והתחיל לזמום בשקט: "למִילֵה-רִיפּה הבור הזה יש התנהגות משוגעת והוא מדבר שטויות, כאילו הוא מדבר בשנתו. הוא מטעה את הציבור עבור מנחות, ומבזה את הדהרמה. אני גֶשֶה מלומד ויוקרתי בעל הון, אך נראה שבמונחים של הדהרמה, כולם כאן חושבים שאני גרוע מכלב. זה מגוחך ועליי לעשות משהו בנדון".

(המשך יבוא)