לסלק את הטבע הדמוני (עם הערת המאסטר)

(Minghui.org)

לפני זמן מה הייתה לי גישה כזאת שכל עוד אני לא הולך בעקבות הרוע, כל עוד אני יכול לסבול את הרוע ואת ההשפעה הרעה שלו, זה בסדר. כל עוד אני יכול להתמיד במחשבה נכונה, אינני צריך להתייחס לרוע. ההבנה המוגבלת הזאת השתקפה גם בטיפוח שלי וגם בהבנה שלי לגבי תהליך תיקון הפא ולגבי המצב בסין.

חשבתי שמספיק אם אנחנו מזהים את הכוחות הרעים בסין כרעים, יודעים שאנחנו טובים, מספרים את האמת וחושפים את המעשים הרעים. קיבלתי את קיומו של הרוע בלב שקט, חשבתי שזה ביטוי של סובלנות, אבל לא יכולתי לראות שמה שעומד מאחורי זה הוא הגישה הפסיבית והלא נכונה שלי. בלבי לא יכולתי לעשות את הצעד קדימה, להגיד ולהאמין שעל הרוע להיות מושמד ושהוא לא צריך להתקיים.

נתקלתי גם בהרבה קארמה של המחשבה – חשבתי שזה נועד לבחון את הנחישות שלי ולתת לי הזדמנות לחזק את ההכרה העיקרית שלי. קבלתי את התקפות קארמת המחשבה כשהן קרו, השתדלתי לשמור על לב רגוע ולהפריד את עצמי מהמחשבות הרעות האלה, בידיעה שהן לא אני ושאם אני מפריד ביני לביניהן זה יהיה בסדר והמאסטר ישמיד אותן. אבל הקארמה חזרה שוב ושוב. למעשה הייתה לי אותה הגישה הפסיבית כלפי הקארמה הרעה של המחשבה כמו שהייתה בהבנה שלי לגבי תיקון הפא.

איכשהו פחדתי שעקירה פעילה של הרוע היא פעולה של "תוקפנות" והיא לא רחומה. מהרעיון של לא לרצות לפגוע בכל יצור חי, נשארה אצלי התפיסה המוטעית שהשמדת הקארמה והרוע היא כשלעצמה לא רחומה וסובלנית, כי הם גם כן כלולים כיצורים חיים.

מאסטר לי אומר ב"הסבר הפא" (בספר "יסודות להתקדמות במרץ"):

"עליכם גם להבין ש'טבעי' לא קיים ויש סיבות ל'הכרח'. למעשה 'טבעי' הוא הצדקה עצמית בחוסר אחריות של האנשים הרגילים כשהם לא מסוגלים לפרש את היקום, את החיים ואת התופעות החומריות. הם לא יכולים לדמיין מהי המהות של ה'טבעי' הזה. בגלל השפעת דרך המחשבה הזאת, אתם חושבים שכל הקשיים הם הכרחיים והם צריכים להיות כך, כך מפתחים גישה פסימית ופסיבית."

אחרי שיחות עם אחרים, קריאה במאמרים באתר מינג-הויי ובמאמרים האחרונים של מאסטר לי, ההבנה שלי השתנתה.

המחשבה שלי ברורה עכשיו. לא מספיק להכיר ברוע כרע ובטוב כטוב. לא מספיק להכיר בכך שאנחנו טובים ולהפריד בינינו לבין הרוע. עלינו להבין שהרוע לא צריך להתקיים ועלינו לעשות את כל מה שביכולתנו כדי להשמיד את הרוע. כשהקארמה של המחשבה באה, במקום לסבול אותה ולהיות מודע שהיא לא אני ולחכות שהמאסטר יסלק אותה כמו שעשיתי קודם, עכשיו אני מזמן כל קורטוב של נחישות כדי להשמיד אותה, עם כל לבי, בידיעה שהיא לא צריכה להתקיים וזה הביטוי של הטבע הדמוני שלי שמרשה לה להתקיים.

לפני כן, הנחישות שלי להשמיד את הרוע רוסנה על-ידי רעיונות פסיביים ומוטעים שונים. עכשיו היא לא מרוסנת ואני מופתע מהנחישות המוחלטת ומהכוח שמאחורי רצוני לעקור את הרוע. ברגע שהנחישות הזאת מופיעה, המחשבה שלי הופכת להיות מוצקה כמו יהלום ואני מרגיש שתזוזה אחת של מחשבתי יכולה לשבור הר לשניים. אני מבין עכשיו יותר טוב את הביטוי "זעם האלים". זה לא כעס, חוסר סובלנות, נקמה אנושיים, אלא השמדה צודקת ואצילה של כל מה שמתנגד לתכונת היקום, ג'ן-שן-רן, ושלא מגיע לו להיות בתוכה.

אותו שינוי עצמו בהבנה שלי משתקף בהבנתי את התהליך הנוכחי של תיקון הפא ושל התפקיד שלנו בתוכו. אין עלינו להרשות לדעות הפסיביות הישנות להשאיר פרצה במחשבה שלנו, או להרשות לרוע להמשיך להתקיים מתוך הגישה הפסיבית שלנו. התבוננות פסיבית ברוע היא לקבל ולעודד אותו. אם אנחנו מצפים שהרוע הכרחי וצריך להתקיים, בתירוץ כלשהו, אז הוא יתקיים – גם במחשבה שלנו וגם ביקום. אנחנו לא רק אחראים על תהליך הטיפוח-תרגול שלנו, על העשרת טבע הבודהא וסילוק הטבע הדמוני של עצמנו. אנחנו אחראים גם על התפקיד שלנו בסילוק הטבע הדמוני מהיקום. האין זה בדיוק תהליך תיקון הפא?

עלינו להשמיד את כל הכוחות הדמוניים שמתנגדים לדאפא, בין אם הם בתוך או מחוץ לעצמנו – לא בגלל ההתקדמות של עצמנו בטיפוח, אלא מתוך חמלה כלפי כל היצורים החיים.

מתרגל מערבי מבריטניה

27 בספטמבר 2000

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הערת המאסטר:

ההבנה טובה מאוד. בקשר להשתקפות קארמת המחשבה, הנזק שהכוחות הרעים גורמים לנו וזה שאנחנו מבהירים את המצב האמיתי לאנשים, כולנו מסלקים את השדים באופן פעיל במקום להיכנע ולסבול אותם באופן פסיבי, אבל על המחשבות והפעולות להיות רחומות.

לי הונג-ג'י

5 באוקטובר, 2000