רק מי שהולך בדרך יגיע אל המקום

נכתב לקראת הועידה הראשונה של פאלון דאפא ברוסיה, אוגוסט 2000.

אני בת 72. בשנתיים האחרונות אני מתרגלת פאלון דאפא. את הרצון לטפח הרגשתי כבר לפני 25 שנה. אז לא היו לנו ספרים רוחניים אפילו בספריה. אני הייתי עושה תרגילי יוגה מהם למדתי הרבה דברים מעניינים על אפשרויות פיזיות של גופם של בני האדם ועל המוסריות של היוגה. במושג הנשמה מחוץ לגוף לא האמנתי. לפני עשר שנים כשהייתה כבר הזדמנות לקרוא ספרים רוחניים, קיבלתי את זה שהנשמה קיימת. מספרים אלה הבנתי שלטפח את הנשמה אפשר רק בזמן החיים, אבל הספרים האלה שקראתי לא הדריכו אותי במרוכז לטיפוח ולהבנה.

לפני שנתיים וחצי הגורל הפגיש אותי עם הספר "הפאלון גונג" של המורה לי הונג-ג'י ואחרי חודש קיבלתי במקרה קלטת וידיאו עם התרגילים של המורה לי-הונג -ג'י. מאוד התחשק לי לתרגל לפי הספר הזה. לפני שנתיים זה הפך להיות אפשרי. מסין הגיע פרופסור שעוזר בתרגום ספרים לרוסית. הוא עזר לנו לתרגל, ענה על שאלות רבות וסיפר איך מתרגלים בסין. ממנו שמענו על הספר "ג'ואן פאלון", שבו נמצאים עקרונות הפאלון דאפא ושיטת הטיפוח ונאמר לנו שהספר הזה נמצא כרגע בתרגום.

אנחנו חיכינו מאוד לספר. קיבלנו אותו לפני שנה וחצי. מה שהכי חיבר אותי לספר הזה היה זה שהמורה פונה אל לבו של האדם ושם לב אך ורק אל הנשמה. היום כל מה שקורה אתי אני בודקת לפי הספר הזה. בזמן שאני קוראת את הספר או שומעת את הקסטה, אני מבינה משהו חדש ומקבלת את זה כמו נס. הרבה פעמים כבר קראתי את הספר ושמעתי את ההרצאות. לשאלה איך לא הצלחתי להבין את זה קודם, אני משיבה שההבנה מגיעה לא כל יום. רק אחרי שנה הבנתי שאין צורך לקחת תרופות, אבל אחרי ההבנה היה זמן מסוים שפחדתי אם הרגשתי איזשהו כאב. היום אינני זקוקה לקופסת הכדורים שלי שהייתה די גדולה. כל כאב אני מקבלת בברכה וכאפשרות להתפטר מקארמה. היום אני לא מרגישה את עצמי חולה ויכולה יותר לעבוד. אנחנו היינו המומים כמזה שהתלמידים מסין מתרגלים בחוץ. אנחנו נהגנו לעשות את התרגילים בתוך הבית. לפני חמישה חודשים התחלנו לעשות אותם בחוץ בבוקר והבנו כמה ההשפעה הייתה טובה יותר.

אני מרגישה פחות צורך לישון. כל יום אני מרגישה רעננה יותר, אני מצליחה טוב יותר להיכנס להסתכלות בתרגיל החמישי. אחרי שהבנתי שלכל אחד יש את הגורל שלו אני מנסה לא להיכנס לדברים במשפחה של הבן שלי. יש לי הבנה יותר טובה עם הנכד בן ה-15. את שורש הקונפליקט אני מחפשת בפנים. למדתי לא להוציא רגשות, הבנתי שחבל לבזבז זמן על דיבורים בטלפון ועל כל מיני שטויות ובעיות יומיומיות, מחלות ודיבורים על פוליטיקה. בשנתיים האחרונות האלו נפטרו שלושה מקרובי המשפחה שלי והפאלון דאפא עזר לי לעבור את זה.

העין השלישית לא נפתחה אצלי. אני לא רואה חלומות שמדברים על העתיד, לא מצאתי אצלי שום דבר על – טבעי, אבל כל הזמן אני מרגישה את המורה על ידי. יש לי אמונה בו, אני יודעת שאני צריכה רק לטפח את עצמי, אני מנסה להעלות את כוח הסבל שלי כדי לעבור עצלנות, רגשות, לעזור לנשמה להיות כמה שיותר טובה, ראשית לחשוב על האינטרסים של האחרים, להיות בתוך הפאלון דאפא. בשבילי זה לא קל, אבל ההליך הולך עם שמחה רבה. אני מרגישה שאני בנאדם אחר לגמרי. יש לי רצון להעביר פאלון דאפא לכמה שיותר אנשים. מי שהולך בדרך – יגיע.