בתוך הפאלון-דאפא - השקפות אישיות על התרגול

במשך שבעת החודשים האחרונים, שיטת הפאלון-דאפא, (הידועה גם כפאלון-גונג) עושה כותרות בחדשות בעולם. שוב ושוב צפיתי בסיפורים, אשר בחלקם הכילו מידע עובדתי, בחלקם מידע שבברור שונה או הוצא מהקשרו, וחלקם פיברוק מוחלט.

בנוסף, נראה כי חסר בסיפורים אלו איזה מידע בעל עומק אמיתי, ולכן הם אינם עונים על השאלה הבסיסית, מהי בעצם שיטת הפאלון-דאפא.

במקום להגיב על פרשנויות חסרות או שגויות, ובמקום לכתוב מכתבים למערכת, אני מעוניין פשוט לתת לכם להתבונן בחיי האישיים, כאמריקאי ומטפח-מתרגל של הפאלון-דאפא, זוהי נקודת מבט מפרספקטיבה אישית.

לשם התחלה, אציג את עצמי: שמי ג'ונתן (לוי) בראודה. נולדתי וגדלתי בדרום-מערב ארה"ב, בן 27. יש לי 3 אחיות, האחת מבוגרת ממני, ושתיים צעירות ממני. אבי פרופ' למשפטים באוניברסיטה הממלכתית המקומית. לפני תשע שנים עברתי לחוף המזרחי כדי ללמוד בקולג'. כרגע אני גר במנהטן, עובד בתעשיית תוכנות מחשב, ויש לי חוג ידידים רחב כהוגן. אני אוהד ה"ניו-יורק ינקיס", מתעניין במוסיקה מבוב מארלי ועד באך, ומכור לסוג מסוים של פיצה. וכמובן, אני מתרגל של פאלון-דאפא.

אז מה משך אותי לפאלון-דאפא ומה זה עשה לי?

נתחיל מהבסיסי ביותר: לפאלון-דאפא חמישה סטים של תרגילים, הכוללים מתיחות, תנוחות יציבות, תנועות איטיות בעמידה ותרגיל ישיבה במדיטציה.

או. קיי, אז מה הביג-דיל פה? זה נשמע ממש כמו טאי-צ'י, יוגה, או כל אמנות לחימה, נכון? על פני השטח זה נראה דומה. אבל בעצם זה שונה לגמרי. קודם כל, שיטת התרגול קלה מאד ללמידה ואינה כוללת טכניקת נשימה או כוונת מחשבה.

לשיטה שורשים עתיקים מאד, אך היא פשוטה לביצוע וקלה ללמידה. כמו כן, היא גורמת לי להרגיש טוב יותר מכל שיטה אחרת שניסיתי.

אני בטוח שרוב האמריקאים מכירים את ההרגשה שמקבלים אחרי "ביצוע טוב": הגוף מרגיש טוב, הראש נקי וכו'. מניסיוני, הפאלון-דאפא יכול לעשות כל זאת, ובדרגה גבוהה הרבה יותר ועמוקה הרבה יותר. לאחר ביצוע התרגילים, הגוף קל, בריא וחזק, והמחשבה נקייה, רגועה וממוקדת.

תמיד הייתי אתלט פעיל בביה"ס. גם אחר כך המשכתי באופן סדיר ושילבתי משקל קל, מתקני "נאוטילוס", תרגילי STAIR MASTER וכו'. אבל, בריאותי הפיסית והבהירות המחשבתית אפילו לא התקרבו לרמה שהשגתי בתרגול פאלון-דאפא. איך זה יכול להיות, כשהתנועות הן כה שקטות שאפילו לא הזעתי?! האם "ביצוע טוב" אינו דורש הפעלה מאומצת של השרירים ומשאבת הלב?! מניסיוני - ל א !!! תרגילי הפאלון-דאפא העלו אותי לרמת כושר הגבוהה בהרבה מכל תרגילי הכושר שניסיתי. אני לא ממש יכול להסביר באופן מדעי למה זה כך, אבל אני יודע שלשיטה שורשים עתיקים מאד, המבוססים על עקרונות עמוקים ביותר. לכן זה לא כל כך מפתיע שיש בה את הכוח לטהר ולשפר את הגוף לרמה כזו. יתר על כן, לא רק עלי ההשפעה היא כזו, אלא על הרבה מתרגלים אחרים שפגשתי.

אז האם פאלון-דאפא הוא בעיקר סט של תרגילים?

לא, בכלל לא. אני מתייחס לסט התרגילים כמרכיב אחד בלבד של הפאלון-דאפא. המורה לי הונג-ג'י, האדם שהוציא את הפאלון-דאפא לראשונה לציבור, כתב ספר בשם "ג'ואן פאלון", שהוא הספר השלם של הפאלון-דאפא ובו העקרונות והבסיסים של השיטה. הוא כתב גם ספר נוסף, " הפאלון גונג ", שהוא מעין מבוא לעקרונות ולתרגול של השיטה, עם הדגמה של התרגילים.

אני מבלה הרבה מזמני הפנוי בקריאה וקריאה-חוזרת של ספרים אלו. עבורי הם מסבירים את עקרונות החיים, המדע ומצב האנושות, בבהירות רבה יותר ועמוקה יותר מכל דבר שקראתי, שלמדתי או שאי-פעם ראיתי.

בנוסף, ספרים אלו עשו דבר בהחלט ראוי לציון - הם מנחים אותי ביומיום שלי, מה שספרים אחרים: רוחניים, דתיים, פילוסופיים, עזרה-עצמית וכו' - לא הצליחו לעשות עבורי קודם. למה אני מתכוון? קראתי הרבה ספרים טובים קודם, שהרגשתי ששינו את חיי או פתחו לי אופקים חדשים (מ-ג'ק קרואק ועד שייקספיר, מסטפן קינג ועד לאו-דזה). אבל, בהסתכלות אחורה על התקופה בה קראתי ספרים אלה - האם הם באמת שינו אותי? האם הם סיפקו לי דרך להיות אדם בריא ומשופר - להתרומם באמת מעבר לפחדים, לדאגות, לספקות העצמיים, לאנוכיות וכיו"ב בחיי היומיום שלי? לא, לא ממש. "ג'ואן פאלון", לעומת זאת, כן עשה את העבודה. למידת העקרונות שבו עוזרת לי להתרומם מעל דברים אלו שוב ושוב, ובאופן קבוע לנוע לרמות גבוהות יותר. יותר מכך, ניתן להוריד את הספרים האלה, ללא תשלום, מהאינטרנט www.falundafa.org.il ניתן למצוא אותם גם בחנויות הספרים הגדולות ובספריות הציבוריות.

אז זהו? לבצע את התרגילים ולקרוא בספר?

ובכן, כן. זה מה שמתרגלים עושים באופן ראשוני. שום דבר אינו נדרש בשביל התרגול. אפשר גם, בנוסף, ליישם את הדברים בדרך שלך ובהתאם לקצב שלך. יש מתרגלים שעושים את התרגילים והקריאה בפרטיות בתיהם, אחרים עושים זאת בקבוצות גדולות. אחדים מתרגלים בבוקר, אחרים בערב, או בכל זמן שמתאים ללוח הזמנים העמוס שלהם. אני מכיר מתרגלים, העסוקים בלימוד לדוקטורט, בעוד שאחרים הם אומנים שמופיעים, או אנשי עסקים ובעלי הון, המגיעים מכל שבילי החיים ומכל השכבות החברתיות. במילים אחרות, במושגים של ארגון, זה לא שונה בהרבה מאלו שעושים ג'וגינג או כושר: יש כאלו שמעדיפים לעשות זאת לבדם, ויש כאלו שמעדיפים בקבוצה. יש שהולכים למכון כושר וכאלו שמחזיקים ציוד בביתם.

אז אם זה כך, למה הממשלה הסינית מרגישה מאוימת ע"י הפאלון דאפא ולמה היא החרימה אותה?

אחת הסיבות היא שיש מספר גדול של מתרגלי פאלון-דאפא בסין. על פי הערכת הממשל הסיני עצמו, בסקר שנעשה לפני כמה שנים בחסותה, היו כ- 70 מיליון מתרגלים בסין, וביניהם הרבה חברים במפלגה הקומוניסטית, כמו גם בעלי משרות גבוהות בממשלה ובצבא. אני חושב שהממשלה הסינית נעשית מודאגת מכל מספר גדול של אזרחים העוסקים בכל פעילות שהיא, שאיננה תחת פיקוחה ושליטתה, בלי בכלל להתייחס למהות הפעילות, ובמיוחד אם רבים מהם גם באים משורות המפלגה או הרשויות הממשלתיות. במילים אחרות, זה אך ורק המספרים שגורמים לממשלה עצבנות. למעשה, כאשר המורה לי לימד לראשונה פאלון-דאפא בסין בשנים 3-1992, הממשלה הסינית נתנה חסות להרצאותיו והעניקה לו פרסים על עבודתו בהוראת הפאלון-דאפא לעם הסיני. לא תוכן הפאלון-דאפא, ולא צורת התרגול השתנו מאז. הדבר היחידי שהשתנה הוא מספר האנשים. לכן אני מאמין שזה מה שגרם לממשלה הסינית לעצבנות כה רבה.

הגורם השני שפועל פה הוא המדיניות של הממשלה הסינית, ויחסה לזכויות האדם, חופש האמונה וכו'. זכרו שהממשלה הסינית היא באופן רשמי אתיאיסטית, ולרוע המזל יש לה רקורד עקבי של דיכוי ואי-סובלנות בטיפול באמונות רוחניות או דתיות של אנשים. במובן זה טיפולה במתרגלי הפאלון-דאפא הוא חלק מדרך זו.

בעוד שיש להעיר, כי השיטות והצעדים הגורפים שהממשלה נוקטת במהלך דיכוי הפאלון-דאפא הם לא-אנושיים במידה שלא תיאמן, אני לא רוצה לפתח את הנושא הזה יותר במאמר זה. אני רק רוצה להצביע על כך שהמתרגלים של פאלון-דאפא אינם נגד הממשלה הסינית. הם אינם מחפשים מנהיגות חדשה בסין, רפורמה פוליטית, או שום דבר דומה. זה לא אינטרס שלהם. כל שהמתרגלים מבקשים, זה שהעם בסין יקבל בחזרה את זכויות האדם הבסיסיות לחופש ההתכנסות והאמונה, זכויות שמצויות בחוקה הסינית עצמה, כמו גם בהצהרת זכויות האדם של האו"ם, שסין חתומה עליה.

נראה שהמתרגלים בסין נחושים שלא לסגת, נראה שהם מסורים לתרגול, נכון?

כן. הייתי אומר שאינם נסוגים, אך באותו הזמן הם גם לא מתקדמים עם הממשלה. אין להם שום דרישות לשינוי או לרפורמה פוליטית, ובוודאי שמעולם הם לא נקטו בדרך של התקפה. הם רק המשיכו לנסות להסביר לממשלה מהו הפאלון-דאפא, כך שהממשלה תוכל להיווכח שאין בו איום פוליטי. קודם לכן, מתרגלים השתמשו בצינורות הרשמיים המקובלים להגשת עררים, שהיו כולם על פי החוק הסיני. עכשיו, אפילו המסלול הרגיל של ערר, שכל אזרח סיני יכול להשתמש בו, נחסם בפני מתרגלי הפאלון-דאפא. הם בסך הכל עושים ככל שביכולתם לנהל בדרכי שלום דיאלוג עם הממשלה, אך העיתונות הגדירה את הפניות השקטות האלה בשם מחאות. איך שלא יהיה, אנחנו לא מדברים על אנשים שצועדים ברחובות עם שלטים, שצועקים סיסמאות או דרישות. זו, לפי דעתי, נחשבת מחאה. מה שעשו המתרגלים בסין, הם רק יצאו לפארק המקומי או לכיכר ציבורית (כמו כיכר טייננמן בבייג'ינג) ותרגלו בשקט את תרגילי התנועות האיטיות, כמו שמיליוני סינים נהגו במשך שנים בכל המדינה. זו לא מחאה, זוהי תחינה שקטה לממשלה להפסיק בבקשה את הדיכוי שמכניס טריז בלב האומה הסינית, אומה עם מורשת עתיקה ומסורת עשירה של תרבות.

במושגים של מסירות לתרגול, הייתי אומר שהם מסורים, אך לא בדרך פנאטית, או באופן שאין בו שכל ישר. התרגול הוא רב-עוצמה. בנוסף לכמה אספקטים שכבר התייחסתי אליהם, היו אנשים שבאו לשיטה עם מחלות נוראיות, שאיימו על חייהם. עתה הם נהנים מבריאות מוחלטת. כמו כן, יכולתה של השיטה לקדם את המוח והנפש היא ממש מופלאה. לעיתים אנו חושבים על ניסים כמשהו שמהמם את העין, כמו אפקטים בסרט הוליוודי רב-תקציב. אבל, בהסתכלות לאחור על התקופה לפני שמצאתי את הפאלון-דאפא, בהשוואה לעכשיו, אני יכול לומר - זה לא סרט. בכל קנה מידה אני מרגיש את עצמי בר מזל שקיבלתי לידי את הספר על הפאלון-דאפא מחבר לעבודה. זה באמת שינה את חיי. אז, כן, אני יכול להבין למה אנשים בסין מצטערים מאד על מה שהממשלה עושה, וממשיכים הלאה, כשהם מסתכנים במעצר, כליאה, ואפילו התעללות פיסית, ובלבד שהמצב יתוקן.

ובה בשעה, שבמבט ראשון נראה כאילו מסירותם לפאלון-דאפא היא קנאות-יתר, האם אכן התנהגותם כה מוזרה? הן לא עבר זמן כה רב מאז במדינתנו שלנו (ארה"ב - המת') עמדו אנשים בדרכו של הרע כדי לתקן מצב של שנאה וניכור שהאפליה גרמה. האם אנשים לא באו לדיוני הנהלת חב' האוטובוסים "גרייהאונד" למחות על האפליה, ביודעם היטב שיתכן שיסבלו מעצר, כליאה, ואפילו פגיעה פיסית ? האם ד"ר מרטין לותר קינג עצמו לא שלח מכתב מכלא בירמינגהם? האם זה נחשב ל"הפרת הסדר הציבורי" כפי שממשלת סין מאשימה את המתרגלים בעשותם את אותו הדבר עצמו?

אני לא מנסה להשוות בין התנועה לזכויות האזרח בארה"ב לבין מה שקרה לפאלון-דאפא בסין. הם בכלל לא אותו הדבר. אבל, הייתי רוצה להצביע על כך שזה לא מוזר שאזרחים, אנשי עמל, המחוברים לאדמתם ומאמינים בארצם, פונים אל ממשלתם בדרכי שלום כאשר הם מרגישים שנעשה אי-צדק. לדעתי, זה מה שקורה עכשיו בסין.

אז איך אוכל לדעת יותר על שיטת הפאלון -דאפא?

יש מספר דרכים:

- קרא את הספרים מאתר האינטרנט www.falundafa.org.il תוכל להוריד, ללא תשלום, את ספריו של מייסד הפאלון-דאפא, מר לי הונג ג'י. אתה יכול גם להזמין את הספרים העיקריים: "הפאלון-גונג " ו- "ג'ואן פאלון" בכל חנות ספרים גדולה.

- למד את התרגילים באזור מגוריך. באתר האינטרנט תמצא רשימה של מרכזי תרגול אזוריים בכל העולם (דרך אגב, "מרכז אזורי" זה מושג שאנו משתמשים בו לתאר קבוצה של מתרגלים המעבירים את הפאלון-דאפא, ללא תשלום, לאחרים. יש עכשיו מרכזים כאלו בכל עיר גדולה בארה"ב (וגם בישראל -המתרגמים). ברגע שתמצא מרכז די קרוב, רק תתקשר לאיש הקשר ותאמר "הי, אני רוצה לתרגל", והוא יפנה אותך למקום שמתרגלים. כמו כן, זכור, כל הפעילויות על בסיס התנדבותי. לא דורשים תשלום למשכורות, לפעילויות או תרומות. אנשי הקשר גם לא יתקשרו אליך ל- FOLLOW UP אחר כך.

- צפה בקלטות "הרצאת תשעת הימים". כאשר המורה, מר לי הונג ג'י לימד בסין, הוא נתן סדרה של תשע הרצאות, שעה וחצי ביום, במשך תשעה ימים. חלק מהרצאות אלו הוקלט בווידאו, ומתרגלים נפגשים בקבוצות לצפות בהן, בבית אחד המתרגלים. עבורי הייתה הצפייה מצוינת.

מתוך הספר "מסע אל ההארה - סיפורי פאלון גונג" ( "A JOURNEY TO ENLIGHTMENT")