לחלק הראשון

כל ישות היא בעלת שדה המקיף אותה. שדה זה הוא תחת השפעת הישות הזאת. כאשר ישויות אחרות נכנסות אל שדה זה, עליהן להתאים לטבע השדה הזה. כאשר הן נכנסות אל השדה של ישות אחרת, הן מחזקות ומגדילות שדה זה.

בהתבסס על נקודת המבט שלישות יש שדה משלה תחת שליטתה, ישויות יכולות לשלוט באנשים כולל, מרחב, זמן, עייפות, דמיון, שינה, כאב, עצלות וכעס. כולם בעלי שדה עצמאי משלהם. אם אנו לא נכנסים אל השדה שלהן, נהיה מחוץ לשליטתן. אם איננו מחזיקים בדעות אלו, אנו משוחררים משליטתן. לדוגמא, אם אנו מפחדים, אנו נשלטים בידי "פחד". ואז הוא מארגן את חיינו ע"פ חוקיו. באותה העת, הפחד שלנו מטפח שדה של "פחד". כאשר אנו מסירים את הדעה של פחד מלבנו, אנו מחוץ לשליטתו.

דוגמא נוספת היא "כעס". כאשר מישהו כועס, הוא נשלט בידיו. "כעס" אז מנצל את האדם לעשות משהו לא הגיוני. האדם יתחרט על כך מאוחר יותר, אולם באותו הרגע הוא לא שולט בעצמו. במקום זאת, הוא נשלט בחוזקה ע"י "כעס". אם אנו רוצים להשתחרר מכעס, עלינו להסיר את הדעה הזאת מלבנו. אם אין שום כעס במוחנו, כיצד הוא יוכל לשלוט בנו? בדיוק כמו משאית המלאה בברזל העוברת דרך שדה מגנטי. אם ניפטר מהברזל במשאית, השדה המגנטי לא יוכל למשוך אותנו עוד.

לכל ישות השולטת בבני אדם יש את טבעה. לדוגמא, כעס ושנאה יכולים לנצל אנשים להכות ולהרוג אחרים. כעס חייב להיות נגיש למישהו המבקש להכות אחרים. אחרת, הוא לא יוכל להרים את ידו. זאת מכיוון שישות הנקראת "אדיבות" אינה בעלת הרעיון של הכאת אנשים. אני זוכר מאמר מהאינטרנט על מתרגל מבוגר המביט בשוטר מרושע. השוטר, אשר הרים את ידיו להכות מישהו, שמט אותן. שדה החמלה של מתרגל הדאפא המיס את הכוח הרע מאחרי השוטר. הוא לא יכל עוד להכות מישהו כאשר הוא השתחרר משליטת הישות הרעה. חמלה נדיבה אדירה [שן] היא ביטוי של טבע היקום. היא יכולה להמיס כל דבר, כולל החזקות, מכיוון שהיא ברמה יותר מיקרוסקופית ויותר חזקה מאשר מה שהיא ממיסה.

בשדה של אדיבות, מישהו הופך להיות שליו, אדיב וחברי, ותמיד מתחשב באחרים. זה יגרום למישהו לחוש חם ואסיר תודה. זהו טבעה של "אדיבות". "חיבה אל בני משפחה" היא שונה. היא מכילה את המרכיב של התחשבות באחרים, אולם גם את המרכיב של אנוכיות. היא נוטה להיות טובה לאלו הקרובים אליה, אולם לא לאנשים חיצוניים. לכן, היא אינה כה טובה.

הרמה של חמלה נדיבה אדירה היא עצומה ולא אנוכית. יש לה הכוח לאפשר לאנשים לקבל אחרים בזרועות פתוחות באופן מלא, ללא שום אנוכיות.

כאשר אדם עושה או אומר משהו, הוא תמיד במצב מסוים באותו הזמן. הוא ישקף אז את טבען של כל ההישויות בשדה שלו בכל מה שהוא אומר או עושה. לדוגמא, כאשר מישהו אומר משהו במצב של חמלה, אחרים ירגישו חמימות ומאושרים ויימשכו אליו או אליה. כאשר מישהו אומר משהו עם כוונה של שכנוע אחרים, הם ירגישו בלחץ ואי נוחות. כך שהם יהפכו מאוד הגנתיים. כאשר מישהו אומר משהו עם לב של התפארות, אחרים ירגישו באנוכיות ולא יאהבו את זה.

אותן מילים, הנאמרות באירועים שונים הן בעלות השפעה שונה. מה שבאמת משנה הוא לא כמה יפות המילים, אלא הגורמים מאחוריהן. במילים אחרות מה שמשנה היא הרמה ממנה האדם מדבר. המורה כתב את ג'ואן פאלון בשפה מדוברת, אשר מביעה את המשמעויות הפנימיות של היקום כולו. לעיתים, כאשר מישהו מדבר בדיוק על עקרונות אלו, אנו לא מרגישים דבר. משפט בודד של "הקשיבו ל'מורה'" מאת מתרגל עמית יכול באמת לגעת בלבנו. כאשר אני מביע את עצמי ,אני מנסה להתאים את מצבי, לחמלה ושלום מעמקי לבי. אני אפילו מנסה להשתמש במקור הלא אנוכי של חיי כדי לעשות משהו. עדיין לא עשיתי כך, אולם אני ממשיך לנסות.

כמה מהישויות האלה השולטות בבני האדם הן בעלות שדה זמן משלהן. קצב הזמן הוא שונה כאשר אנשים במצבים שונים. כאשר אנשים הם בשדה של חרדה, הזמן איטי מאוד. בשדה של שמחה, הזמן עובר די מהר. לפני עידנים, העקרונות המנוונים בעולם האנושי לא היו חזקים מאוד. במילים אחרות, השדה שלהם לא היה גדול. מאז שאנשים נתנו להם יותר תשומת לב, הם הגבירו את צפיפותם והגבירו את נפחם. כאשר האנרגיה של העקרונות השגויים גדלה, היא שולטת בישויות המאמינות בה. היום, עקרונות בסיסים אלה כבר גרמו נזק רב לגזע האנושי. הם כוללים אתאיזם, אבולוציה, וביטויים שגורים כמו "אדם חכם יודע להגן על עצמו", "הטובים מתים צעירים", "אדם טוב הוא מטרה נוחה להתעללות", וכו'.

כאשר אנו מתקנים את הדעות השגויות האלה אצלנו ואצל אנשים רגילים, אנו מנקים אותם ואת עצמנו. אחרת, השדה שהן מייצרות הוא מחסום בזמן תיקון הפא.

אם ברצוננו להשתחרר משליטתן של ישויות ברמה נמוכה, עלינו להישאר מחוץ לשדה שלהן. אנו צריכים להסיר את השפעת הדברים האלה ולחדור דרך ההגבלות של הדעות האלה ולנקות את מושגיהם. הגוף מורכב מתאים, אשר מחשבותיהם כמעט זהות למחשבותינו. כאשר התאים שלנו פורצים דרך ההגבלות של מחשבות אלו, גופנו ישתחרר לחלוטין. אנו נכנס לתחום חדש. כמובן, מנקודת מבט גבוהה עוד יותר, מחשבה היא גם ישות. יש לה שדה והיא שולטת בנו. כך שעלינו לעבור דרך הגבלת המחשבה.

ברגע שמתרגלי דאפא משתחררים מהגבלות של שדה חומרי ברמה נמוכה, הם יהיו חופשיים באמת, וניתן להשתמש בחופשיות ביכולות העל טבעיות. במאמר "מה הן יכולות על טבעיות" המורה אמר:"הסיבה הבסיסית היא שמהרמה הגבוהה ביותר עד לרמה הנמוכה ביותר ביקום, ככל שהיצור החי נמצא במקום נמוך יותר, היחס המשקלי, שבינו לבין כל החומרים של כל דבר בטווח בו נמצא היצור, גבוה יותר והחלקיקים גדולים יותר והמשא על היצור כבד יותר. ככל שהרמה נמוכה יותר, כך היכולות המקוריות (היכולות העל-טבעיות) מדוכאות באופן כבד יותר על-ידי החומר עצמו וכך הן פחות יכולות לתפקד. זה יוצר את הסיבה שככל שהרמה נמוכה יותר כך היכולות קטנות יותר." כמה שיותר שדות חומריים מהם יכול מישהו להשתחרר, כך גבוהה היא הרמה שלו, ויכולותיו חזקות יותר. כאשר שולחים מחשבות נכונות אם אנו מלאים בשדות של דעות ברמה נמוכה אלו כגון ספק, פחד, "אתן לזה סיכוי", המנטליות של התפארות, קנאה ושנאה, כיצד יכולות מחשבותינו להיות חזקות? רק מחשבות צודקות וטהורות יכולות באמת להיות חזקות. כאשר מתרגל עבר דרך כל ההגבלות של השפעת מחשבות ברמה נמוכה, שליטה בכל המובנים השונים, זמן , מרחב וכו' מה נשאר? זהו האני המקורי האמיתי שלנו, הנמצא בכל מקום, ללא התחלה וללא סוף. המקור שיצר את כל המרחב, הזמן והחומר, הוא אנחנו. אנחנו המקור של העולם שלנו, המים שלעולם אינם זזים. כאשר לבי מגיע לעולם הזה אני חש בגדולתו. הכל תחת שליטתי. כל הישויות שנהגו לשלוט בי אינן. רק השפעותיהן נשארו בתוכי. אני מבין הכל, וכך הן כולם תחת שליטתי. סילוק השדים הוא גם סילוק כמה דברים מעצמי. ברמה הזאת, הכול נעשה די פשוט.

הדאפא יצר את הכל ביקום. רק ע"י התאמה לדאפא אנו יכולים באמת למצוא את עצמנו. הדאפא מביא אותנו לעולם של חופש ללא גבולות.

התעוררנו לדברים אלו במהלך לימוד הפא וברצוננו לחלוק אותם עם אחרים.

קישור למקור המאמר: http://www.pureinsight.org/node/510