מתרגלי דאפא עוברים עינויים ב"בית הספר לחינוך מנטלי" במחנה לעבודת כפייה מא-סאן-ג'יאה בפרובינציית ליאו-נינג

(Minghui.org)

בית ספר הנקרא "בית ספר לחינוך מנטלי" הוקם בשטח המחנה לעבודת כפייה מא-סאן-ג'יאה בפרובינציית ליאו-נינג. ברגע שמתרגל דאפא נחטף לתוך המחנה הזה לעבודת כפייה. משתפי הפעולה [מתרגלי פאלון גונג לשעבר שסטו מן הדרך בגלל שטיפת המוח ועינויים] ייקחו אותו לעשות אמבטיה. משתפי הפעולה "עוזרים לכבס את הבגדים של המתרגלים", דבר שהוא בעצם חיפוש מקיף. ג'או פינג, מתרגל לשעבר ממחוז הפו-לאן-דיאן של העיר דא-ליאן המציא את השיטה הזאת. לאחר שוויתר על "אמת-חמלה-סובלנות", הוא הפך להיות אכזרי באופן קיצוני. אחרי הכביסה מספר משתפי פעולה כיתרו את מתרגל הדאפא ואמרו: "אתר האינטרנט מינג-הווי פרסם ידיעה שהמפקדים במחנה לעבודת כפייה מא-סאן-ג'יאה מכים את המתרגלים. כפי שאתם רואים, אין כזה דבר. אתם יכולים לראות כמה טוב המצב כאן." אם המתרגל מסרב לקבל את השקרים שלהם, משתפי הפעולה מיד חושפים את טבעם האמיתי. הם מכים את המתרגלים ואפילו אומרים שזה לטובתם של המתרגלים עצמם. הסוהרים במחנה לעבודת כפייה מא-סאן-ג'יאה נותנים חופש מלא לנקוט באמצעי כלשהו כדי לגרום למתרגלים "להתפשר" בכל מחיר, כלומר לבגוד בדאפא.

משתפי הפעולה משתמשים בטקטיקות של עייפות כדי לשטוף את מוחם של המתרגלים, למעלה מעשר שעות בכל פעם. לאחר שמתרגלי הדאפא קמים ב-5:00 בבוקר, מכריחים אותם לשמוע את שטיפת המוח עד השעה 23:00 או חצות. אם המתרגלים אינם נכנעים, ייתכן שישטפו להם את המוח באופן זה ללמעלה מחודש ולפעמים לתקופה של שלושה או ארבעה חודשים. כיתות שטיפת מוח מסוג זה מפוזרות בכל המחנה לעבודת כפייה.

במאי 2000 אנשים שפלים התחילו "מלחמה ממוקדת". מתרגל דאפא נחוש בשם גאו גואנג-צ'ינג לא ישן יותר מעשר שעות במהלך של עשרה ימים. מתרגלי הדאפא שלא מוותרים ננעלו ב"חדר פיקוח", כדי שיטופלו בשיטות חמורות וקפדניות. למעלה מעשרים אנשים דחוסים יחד במקום של פחות מ-40 מטר מרובע, בערך 400 רגל מרובע. חוץ מעשר מיטות שבחדר, השאר, פחות מ-20 מטר מרובע (בערך 200 רגל מרובע) זה אזור הפעילויות עבור עשרים האנשים האלה. הכריחו אותם לשבת על שרפרפים מעץ במשך 14 עד 15 שעות כל יום. הם חייבים לקום ב-5:00 בבוקר ולא מרשים להם לישון על מאוד מאוחר בלילה. שני משתפי פעולה משגיחים על כל מתרגל 24 שנות ביממה. דיבורים ופעולות של המתרגלים מוגבלים באופן קפדני. בנוסף, מכריחים אותם לשמוע הרבה סיסמאות שמשמיצות את הדאפא, מה שגורם לגבם לכאוב. הסוהרים אוסרים על המתרגלים הנחושים להיות במגע עם אף אחד. לא משנה כמה רחוק בני המשפחה הלכו כדי לבקר את אהוביהם, הם מאשרים רק חצי שעה של זמן ביקור. במהלך הביקור, ראש הסוהרים יושב ממש לידם, מקשיב לשיחות ביניהם כדי להקפיד על כך שהעולם החיצוני לא ידע את מידת האכזריות שבה הסמכויות מענות את מתרגלי הדאפא.

מתרגלי דאפא מתמידים בטיפוח בדאפא אפילו בסביבה חמורה כזאת, של עינויים פיסיים ונפשיים. פעם אחת מתרגל דאפא ננעל בצינוק במשך למעלה מעשרה ימים, רק בגלל שלא רצה לישון בין שני האנשים השפלים שהשגיחו עליו. את מתרגלי דאפא שעורכים שביתת רעב הם מאכילים בכוח כל יום. חלק מהם אפילו פעמיים או שלוש כל יום. מעל זה, כדי להוסיף מלח על הפצעים, גובים מהם בכל פעם 20 יואן עבור העינוי הזה.