עדות בפני הוועדה לזכויות אדם: טקטיקות של הרפובליקה העממית של סין נגד זכויות אדם מופעלות על אדמת ארה"ב (חלק 7)

(Minghui.org)

העדות של לישי למיש

ה-11 ביוני, 2002

שלום רב פקידים מכובדים:

ישנן שתי סיבות מדוע אני מרגיש אסיר תודה במיוחד שהנני יכול לדבר כאן היום. ראשית, אני מרגיש כבעל זכויות מיוחדות שאני יכול להיות בחברת אלה שאיכפת להם מחופש וצדק של האנשים בכל מקום שהם נמצאים. לראות יותר ויותר מנהיגים בכל העולם העומדים בנחישות לצידנו בזמן התקופה הקשה הזו באמת נוגע לליבי. שנית, אני מבין עד כמה אני בר מזל שאני יכול לקחת חלק בשיתוף פתוח ושקט כזה; ושלא חשוב בכמה מהר הרדיפה תסתיים, לאלפי אנשים בדיוק כמוני לעולם לא תהייה ההזדמנות הזו. זה הדבר שבאמת מכאיב לליבי. זוהי גם הסיבה מדוע נסעתי לטיינאנמן.

כאחד שגדל במשפחה יהודית לימדו אותי רבות אודות השואה. לא יכולתי להאמין שמסוגלת להתחולל שנאה כזו כלפי אנשים חפים מפשע; שאנשים משכילים יאמינו בצורה עיוורת לשקרים המגוחכים ביותר; ושניתן להפעיל מניפולציה על אנשים שיכניסו את רעיהם בני האנוש לסבל כזה. אולי יותר מכל דבר אחר, לא יכולתי להאמין שבשנים שקדמו לשואה, מנהיגי העולם התעלמו פשוט על מנת להגן על כספם.

כשקיבלתי את ההשוואות המקפיאות בין גרמניה של היטלר לבין סין של ג'יאנג, החלטתי לדבר בגלוי. בעודי יושב בתנוחת מדיטציה לוטוס כפולה בכיכר טיינאנמן, עם חבריי הפותחים את הדגל בו כתוב "אמת, חמלה, סובלנות", עד מהרה הייתי מוקף בטנדרים משטרתיים, בליווי חריקות צמיגים, רגליים הרוקעות בכבדות וגברים צורחים. בכל אופן, הרגשתי מאוד רגוע, וכבוד רב להיות שם. אחד אחרי השני נגררנו לתוך הטנדרים של המשטרה. נזרקתי לתוך הטנדר מעל המתרגלים האחרים, והובלתי לתחנת המשטרה של טיינאנמן. בתחנת המשטרה שמו את כולנו בתוך חדר קטן.

השוטרים החלו לקחת את האנשים לחקירה. שוטר אחד ניסה לקחת בכוח אישה מצרפת שישבה לידי. ביודענו כיצד מתרגלות הפאלון גונג נאנסות לעיתים קרובות ומותקפות מינית ע"י המשטרה הסינית, דרשנו שארבעה מהמתרגלים יתלוו אליה. עמדתי בשקט בינה לבין השוטר, וכך הוא תפס אותי בכוח במקום. יותר מאוחר, שמעתי שהיא אכן הותקפה מינית.

נגררתי לאורך המסדרון בעוד שוטר גבוה סוטר לי כמה פעמים. יחד עם שוטר אחר ומאחורי הדלת הסגורה, השוטר הגבוה החל לחקור אותי מאחורי השולחן. הוא רצה לדעת מדוע באנו, כיצד ארגנו את המסע, היכן שהינו... אמרתי לו בסינית שפשוט באנו לעתור בשקט לממשלתם כדי שתשים קץ לרצח אנשים החפים מפשע. אמרתי "לא עשינו דבר רע, מדוע אתם מתייחסים אלינו בצורה כזו?" השוטר צעד לקראתי וצעק: "אני הוא המשטרה ואתה תעשה את מה שאומר לך" בדרישה שאענה לשאלותיו. עם מבע בלתי ניתן לתיאור בעיניו, הוא הכה אותי קשות בפניי. אז הוא תפס בכוח את כתפיי ובעט בי בין הרגליים. הוא המשיך לאיים ולצעוק עליי. הוא דחף אותי כנגד הקיר, ואז לחץ את אפי בין אצבעותיו וזרק אותי ארצה על הכסאות. הוא החרים את הדרכון שלי, כרטיסי האשראי, כסף, מספרי טלפון חירום, ורשיון הנהיגה של קליפורניה.

אני זוכר את עצמי חושב: "אני נמצא בתחנת משטרה סינית מאחורי דלת סגורה, ואני מוכה ע"י השוטר שמנסה לסחוט ממני מידע. מי ישמע אותי זועק לעזרה?" אם תשימו את עצמכם במצב כזה, תוכלו לדמיין מה הייתה ההרגשה להילקח מהחדר ההוא להיות מובל לבד לאורך גרם מדרגות בטון אפלות אל קומת המרתף, ללא ידיעה למה לצפות או לקוות. שם, אוחדתי מחדש עם חבריי בתוך תא כלא הקטן ממנו יכולנו לשמוע שתי נשים צורחות בקומה למעלה. זמן קצר לאחר מכן, בקושי יכולתי לפתוח את הלסת שלי, שנדחפה החוצה ממקומה ע"י השוטר. (דיווח רפואי זמין)

שוללתי מזכויות בסיסיות בינלאומיות למשך 26 שעות. איימו עליי, התעללו בי באופן מילולי, ונחקרתי עוד פעם אחת. אני יודע כי במה שהתנסיתי היה רק חלק זעיר, זעיר ממה שבני גילי הסיניים מתמודדים יום יום.

רגע אחד הנוגע ללב שתמיד אזכור היה כששלושתנו נחתנו חזרה באמריקה הצפונית. הלכתי יחף אל תוך איזור הקבלה של נמל התעופה מכיוון שאחת מנעליי לא הוחזרה מכיכר טיינאנמן. דמעות זלגו מעיניי כשראיתי את עשרות מתרגלי הפאלון גונג ותומכיהם שאותם מעולם לא פגשתי לפני שמחכים לנו עם שלטים "ברוכים הבאים" ופרחים יפים. קלטתי ניגוד חד בין האלימות הקרה של השוטר שדחף אותי אל תוך המטוס, והחיבוק החם שקיבלתי מאנשים זרים לחלוטין בחדר הכניסה של נמל התעופה; הניגוד בין דיכוי וחופש.

כפי שכולכם יודעים טוב למדי, החופש שלנו בארה"ב לא ניתן להתקבל כמובן מאליו. אני עצוב לדווח כי, אפילו במכללה שלי בקליפורניה, פעולות שנאה כוונו נגד מאמציי להעלות את המודעות על הרדיפה בסין, שהוצתו, ללא ספק, ע"י השנאה העצומה המגיעה גם למרחוק של ג'יאנג זמין. אני מקווה שנוכל ללמוד משגיאותינו בעבר ולתמוך באחרים לאמץ השקפה נכונה. נשיא ארה"ב כבר הצהיר כי ג'יאנג זמין נמצא בצד הלא נכון של ההיסטוריה. הייתי רוצה לשאול את כל מניהיגי ארה"ב: הנוכל לוודא בבקשה שאנחנו נמצאים בצד הנכון של ההיסטוריה?

תודה לכם.

לישי למיש