המוארים חיזקו אותי בדאפא

לפני מספר חודשים, התחלתי להקדיש פחות זמן לדאפא מכיוון שבעלי לחץ עלי לעשות זאת.

היה זה פרק זמן קשה, גם נפשית וגם פיזית. הכוח נטש אותי, וכל הזמן רציתי לבכות.

ראיתי אל מול עיני את האנשים שנמצאים בעולם הממדי שלי, הם צרחו ומתו, הייתה זאת צריחה של אנשים שאין להם עתיד. זה היה נורא. הרבה אנשים, פניהם יפים, עיניהם גדולות מסתכלים אל הרקיע ובעיניהם סבל ואימה. זה היה בלתי נסבל. אמרתי לבעלי שאיני יכולה בלי הדאפא והתחלתי לתרגל בצורה יותר רצינית. מתרגל אחד הציע לי לדבר עם הכוחות הישנים ולשכנע אותם שלא יפעלו נגד הדאפא.

כשחזרתי לביתי, התיישבתי במצב של מדיטציה, חשבתי על המוארים שתכננו את כל ההפרעות האלה ושעכשיו מבצעים את תוכניתם הפוגעת בחוק הגדול, והם באו.

המוארים ישבו בחצי מעגל, כעשרה במספר, והיתה לי תחושה שהם האנשים הכי קרובים אלי והכי יקרים לי, ושאין אף אחד שהוא יותר יקר לי מהם. ישבתי ובכיתי, אחר כך אמרתי שדאפא הוא החוק היחיד שיכול להציל את בני האדם ואת כל היצורים החיים, ומי שפועל נגד הדאפא יהיה מושמד.

תיקשרנו באמצעות המחשבות, לא היה צורך לדבר, הרגשנו והבנו אחד את השני.

הם הקשיבו ברצינות לדבריי והאמינו לכל מה שאמרתי. התחילו להגיע אחרים. המוארים הלכו כדי לספר על הדאפא לכולם. כמו כן, ביקשו ממני לקרוא מהספר "ג'ואן פאלון" בקול ואמרתי שאקרא פרק אחד בכל יום. כשיצאתי ממצב המדיטציה, מיד התחלתי לקרוא בקול והייתה תחושה שכל מה שראיתי וחשתי היו אשליות. שום דבר לא היה, אבל אני המשכתי לקרוא את הספר בקול וחשבתי שבין אם היו המוארים או לא, לקרוא את הספר בקול זה טוב. קראתי בקלות, לא הרגשתי עייפות או איך הזמן עובר.

אחר כך נוכחתי שקראתי יותר משני פרקים ואז חשבתי כמו אדם רגיל שאני צריכה לקום מוקדם לעבודה, למרות שהרגשתי קלילות בגוף, לא רציתי לישון והייתה לי תחושה שאני יכולה לקרוא את כל הספר.

אבל הלכתי לישון במחשבה שאמשיך את הקריאה למחרת. כך קראתי את הספר בקול תוך מספר ימים.

כשהתאספנו ללמוד פא, הזמנתי אותם והם הגיעו, התיישבו במרחק מה והקשיבו לפא. כאשר קראנו את הספר "ג'ואן פאלון" בסוף השבוע, הגיעו הרבה מהם, את מספרם לא ניתן לאמוד, כה רבים היו שאי אפשר היה לראות את הקירות, הם ישבו והקשיבו לפא. כעבור מספר ימים, התאספנו לראות את הרצאותיו של המאסטר, שוב הזמנתי את כולם אך הם לא הגיעו. מתרגל אחד הציע לדבר איתם והעלה השערה שלא הגיעו מכיוון שאינם מכירים במאסטר. לאחר שהתחלתי להסביר הם הבינו הכל מהר, שהרי הם מוארים, ובפעם הבאה שנפגשנו לצפות בהרצאות הם באו, התיישבו בין המתרגלים מול הטלוויזיה.

פעם אחת, כשהתיישבתי והתחלתי לעשות את התרגיל החמישי (הידיים מונפות לצדדים), הבחנתי במספר אנשים מעופפים סביבי, הם זרחו באור והיו נקיים, כמו קרני שמש. הם רצו לגעת ביד שלי וכשהם עשו זאת הם שמחו. כל זה הפריע לי לתרגל כי הסתכלתי כל הזמן לכל הכיוונים, במקום לסגור את העיניים ולהיכנס למצב של מדיטציה, לכן הם עזבו.

מה שאני יכולה לראות ברמה שלי, זה אנשים שנמצאים בעולם שלי, הם מאוד יפים ויש להם שיער ארוך, גם נשים וגם גברים, לנשים רבות היו ילדים בידיהן, כולם הולכים בבגדים ארוכים ורחבים, שיערם חום וארוך, עיניהם גדולות, בהירות או כהות. ראיתי שתי רמות של מוארים, אבל אמרו לי שיש הרבה רמות וברמה הכי גבוהה יש עשרה מוארים, והם אלה שדיברתי איתם. ברמות הנמוכות יותר יש הרבה יותר מוארים, גם הם בעלי שיער ארוך ובגדים ארוכים ורחבים. עכשיו כל האנשים בכל הרמות לומדים את הפא, עושים תרגילים ושולחים מחשבות נכונות.

פעם ראיתי שבזמן לימוד הפא, אחד מהמוארים לא הסכים עם הפא ורצה ללכת, הוא כבר קם אבל אני עצרתי אותו באמצעות המחשבה: אמרתי שאסור ללכת נגד הפא, אז הוא נשאר.

אחרי שהאנשים בעולמי התחילו ללמוד את הפא, אומרים לי שאני השתניתי מבחינה חיצונית.

נדמה לי שמתרגלים רבים לא רואים את מה שאני רואה אך מרגישים יצורים חיים שקיימים בעולמות שלהם, רבים מתקשרים איתם. יש כאלה שרואים אותם ויש כאלה שאינם מאמינים בקיומם, לכן כתבתי את הניסיון שלי. האנשים שנמצאים בעולמות עליהם אנחנו אחראים מחכים לנו ומאמינים בנו שנציל אותם.

מה שראיתי קיים ברמה שאליה הגעתי, אנא תקנו אותי אם טעיתי.