סיפור קצר על סובלנות

(Minghui.org)

לפני זמן רב, היה נזיר צעיר שמאוד אהב לשחק ומחשבתו לא הייתה על טיפוח. הנזיר האחראי הבכיר ראה את זה, אבל הוא לא מיהר למתוח עליו ביקורת.

לילה אחד, הנזיר הצעיר לא היה יכול לשלוט בדחף של רצונו לשחק: הוא רצה להתגנב החוצה. אולם, הדלתות של המקדש היו נעולות בחוזקה. אז הוא הזיז שרפרף לצד של הקיר, עלה על השרפרף וקפץ מעל הקיר. באושר חמק החוצה לתוך הלילה.

אחר כך הנזיר הבכיר בדק את הסביבה ומצא את השרפרף ליד הקיר. הוא מייד הבין מה התרחש. הוא החליט לחכות לנזיר הצעיר כך שיוכל ללמד אותו מספר דברים. הנזיר הבכיר שמע מישהו קופץ בצד השני של הקיר, כך שהזיז את השרפרף, וישב ישיבה שפופה ליד הקיר כששתי ידיו אוחזות את ברכיו. הנזיר הצעיר חשב שהצל השחור היה השרפרף אותו הוא הניח שם. הוא קפץ למטה והרגיש שהדבר עליו נחת היה רך בצורה בלתי צפויה, כך שהיה מפוחד. הוא הסתובב וראה שזה היה הנזיר הבכיר, הוא רץ אל חדרו במהירות. הוא שכב במיטה וחיכה לנזיר הבכיר שיבוא מרוגז והוא לא יכל לישון במשך כל הלילה. בשיעור הבוקר המוקדם של יום המחרת, הנזיר הצעיר הרגיש חסר מנוחה בציפייה להיענש ע"י הנזיר הבכיר. לנזיר הבכיר הייתה הבעה רצינית מאוד, אבל הוא לא העלה נושא זה. כמה ימים עברו, והנזיר הבכיר גילה שהנזיר הצעיר לא כל-כך אהב לשחק כמו קודם לכן ולמד יותר קשה. מאז והלאה הנזיר הצעיר שקד, טיפח בחריצות והגיע לגבהים כבירים בטיפוח שלו.

בסיפור זה, הנזיר הבכיר לא השתמש בשיטה פשוטה וגסה של מתיחת ביקורת כשטיפל בטעות של הנזיר הצעיר, אלא חיפש את ההזדמנויות כדי לאפשר לנזיר הצעיר להבין את החסרון של עצמו ולתקן את התנהגותו. בשל פעולותיו הסובלניות והחכמות של הנזיר הבכיר, הנזיר הצעיר היה מסוגל להשתפר ולהפוך למטפח נפלא.

אני חושב שהמורה עושה את אותו הדבר כשהוא מניח לנו להבין את ההחזקות והחסרונות של עצמנו בכל סביבת הטיפוח. המורה אינו מותח ביקורת ישרה על תלמידים. המורה אמר:

"אני רואה את ההחזקות של אנשים מסוימים, אבל אינני יכול להגיד לכם במישרין, כי אחרי שהמאסטר יגיד, תזכרו את מה שאמרתי ותהיה לכם החזקה לזה לשארית חייכם. אני לא רוצה להרוס אפילו תלמיד אחד. זה בדיוק כה קשה להציל אנשים. עוד יותר קשה להתעורר לדברים. במיוחד כל אחד צריך להעמיד את עצמו מנקודת מבט זו ולנסות להבין. כולכם יודעים שהדאפא הוא טוב, אז מדוע אינכם מסוגלים להניח את הדברים?" (מתוך "סילוק נוסף של החזקות")

המורה גם אמר ב"הרצאת פא בוועידת הפא בפילדלפיה, ארה"ב בשנת 2002":

"מהו המצב המנטלי שלהם? זוהי סובלנות, סובלנות אדירה מאוד, שיכולה לקבל יצורים חיים אחרים ולהיות מסוגלת להתחשב ביצורים חיים אחרים מנקודת המבט שלהם. זה מה שרבים מכם עדיין לא השיגו במהלך הטיפוח-תרגול. אבל אתם מבינים ומשיגים את זה בהדרגתיות".

סובלנות מכילה את חמלה ואמת. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, האם באמת הוארנו למשמעות העמוקה של סובלנות בין האנשים הרגילים ובין מתרגלים עמיתים בכל סביבה?