בעיות שנגרמות על ידי הרגשות והתאוות האנושיות

(Minghui.org)

בחודשים האחרונים התגלו בעיות רבות שהשפיעו על העבודה שבאחריותנו. לפני מספר ימים נחטף מתרגל והמצב יותר ויותר קשה. מספר מתרגלים שוחחו על זה בגילוי לב ומצאו מספר סיבות לכך במושגים שלנו.

בקצרה, במשך זמן ממושך התמקדנו רק בעבודה, לא הצלחנו לשפר את טבע הלב שלנו ולא התמדנו בלימוד הפא. זה באמת הפך ל"עבודה" בלבד. בעיה נוספת היתה הגישה שלנו כלפי הרגשות והתאוות האנושיות.

לאחרונה, רגש, תאווה ותשוקה נחשפו בצורה חזקה למדי. כשהם הגיעו לפני השטח הם התחילו להשתקף בסביבה שלנו. שום מחשבות אנושיות לא יכולות להילקח אתנו. המורה רוצה לסלק את המחשבות האלו מאתנו והוא צריך לאפשר להן להיחשף כדי שנוכל לזהות אותן. לכן, אנחנו לא צריכים להיתפס לבהלה כשאנחנו נתקלים בבעיות האלו. כל מה שאנחנו צריכים זה לזהות אותן כשהן מופיעות ולקבוע לעצמנו אמות מידה מחמירות. כך נסלק אותן.

א. ניתוח הגורמים

מרבית המתרגלים שעובדים ביחד הם גרושים, אלמנים או רווקים. הרגשות יצרו מצבים לא יציבים. כיוון שלא היינו בהירים לגבי הפא, היה לנו קל למקד את תשומת לבנו בדבר אחר. מעבר לכך, אין לנו הרבה קשר עם אנשים אחרים. כל הקשרים שיש לנו הם ביננו לבין עצמנו. כיוון שמלכתחילה הרגשנו טוב אחד כלפי השני, היה לנו קל לפתח יחסים רגשיים לאחר שעבדנו ביחד במשך זמן ממושך. זה אפילו עלול היה להגיע למצב בו היינו הולכים לאיבוד ביחסים רגשיים.

זה לא שאנחנו לא מתחתנים אחרי שאנחנו מתחילים לטפח, כמו שהמורה אמר לנו. הכוונה היא שיציאה עם בן זוג וחתונה דרך הערוץ המתאים מותרים בפא. מדוע זה הפך לפירצה שהרוע יכול לנצל?

אני סבור שהיו לכך שתי סיבות:

1. כשהיחסים הרגשיים אינם ישרים הרוע מנצל את הפירצות.

הרגשות הלא ישרים האלו הם בעצם יותר תאווה מאשר רגש. ליחסים רגשיים רגילים חייבת להיות התחלה הגיונית ואפשרויות ריאליות כמו גיל דומה, שני הצדדים אינם נשואים וכדומה. תאווה לעומת זאת אינה מצייתת לשום ערכים מוסריים כמו גיל, דור, מצב משפחתי והאם הקשר ריאלי או לא. הרגשות שנובעים מיחסים בלתי הולמים הם תוצאה של תאווה. הרגשות באים אחרי התאווה המינית. כפי הנראה, הרגשות האלו אינם ישרים. באשר למתרגלים בעלי משפחות, אם ליבם עדיין טרוד בבני המין השני, ולא משנה אם הם מציגים את זה או לא, זה מושחת בבירור. אמות המידה המוסריות שלהם נמוכות אף יותר מאלו של אנשים שאינם מתרגלים.

2. למרות שמעט רגש מותר בפא, אם הרגשות פוקדים את האדם באופן תדיר והוא ממקם את הרגשות מעל הפא זה יהפוך לפירצה שהרוע יכול לנצל.

הפא דורש מהמתרגלים אמות מידה גבוהות יותר, והם היחידים שמבצעים את עבודות הדאפא. כיוון שכבר וויתרנו על כל כך הרבה עלינו לטבול כל כולנו בעבודת הדאפא. למרות שאנחנו לא אמורים להיות כמו נזירים, אנחנו צריכים להיות ברורים לגבי הרגשות. אנחנו חייבים להיות מסוגלים לדעת מה חשוב ומה לא ומהו הדבר העיקרי ומה המשני. כשאנחנו מקצים את זמננו ומרצנו עלינו לוודא שעבודת הדאפא אינה מושפעת. בהמשך אדון במידת המעורבות הנדרשת.

ב. תאווה מינית

בדרך כלל כשאנחנו מדברים על רגשות אנחנו מרגישים שהכל בסדר, אך כשזה נוגע לתאווה המינית רבים מרגישים נבוכים מדי לציין זאת. למעשה, אין בזה שום דבר מביך. שתיהן החזקות, אף אחת מהן אינה טובה מהשניה ושתיהן הן דברים שצריך לנטוש במהלך הטיפוח.

1. הביטוי של התאווה המינית

חלק מהמתרגלים עשויים להרגיש שצורות ביטוי מסוימות אינן מתאימות לקטגוריה של תאווה מינית, אלא רגשות טבעיים של בני אדם. כדי להסביר שהתאווה המינית מבטאת את עצמה בכל מקום אני מעוניין לתת דוגמא מהספרות הסינית העתיקה.

המלך ג'ואו אמר לעצמו כשהעריך את דיוקנה של האלה נווא: "איזו גברת יפיפייה! אילו רק היתה לי גברת כזו כבת זוג". לפיכך, האלה נווא שלחה את דא-ג'י [פלגש שנשלטה ע"י שועל ומוזכרת בג'ואן פאלון] כדי לקלקל את מצבה של שושלת שאנג כעונש על המחשבות הרעות של המלך ג'ואו.

אל או אלה לא ירשו שלאדם רגיל יהיו מחשבות רעות כלפיהם כיוון שזה שקול לחילול הקודש ובעיני האל זה נתפס כעלבון. לגבי אלו שיש להם מחשבות רעות ותאוותניות, הפשעים שלהם הם בלתי נסלחים.

המורה גילה לנו את עקרון הפא:

"...שאור הבודהא זוהר בכל מקום ומביא את ההגינות והצדק לשלמות ובהירות." ("ג'ואן פאלון" הרצאה שישית)

לאל/אלה ישרים, או אפילו למטפח שטיפח למצב בו אין החסרות בנושא הרגשות או התאווה המינית, יש שדה שבו לא עולות שום מחשבות שליליות אצל כל מי שנמצא בתוך השדה הזה. אם אנחנו מודדים עם אמת מידה כזו נגלה שהתאווה המינית היא דבר שיגרתי, אלא שהיא באה לידי ביטוי ברמות שונות. בין אם זה אנחנו שיש לנו מחשבות תאווה או שאנחנו מעודדים אנשים אחרים למחשבות כאלו, בשני המקרים זה מראה שבנושא התאווה המינית לא טיפחנו מספיק טוב.

לכן, בין אם זה רגש או תאווה, שום צד שמעורב בעניין לא טיפח היטב, כיוון שאם אחד מהם היה מטפח היטב לא היו מתעוררים הדברים הלא ישרים האלו.

בואו נבחן את צורת הביטוי של התאווה המינית. כשאנשים נתקלים באדם נאה מהמין השני הם בדרך כלל מפנים אליו מספר מבטים נוספים בניסיון להפגין את הנקודות החזקות שלהם. באופן לא מודע אנחנו מקווים שהאדם השני יקבל רושם חיובי; אנחנו מנסים לגלות אם באדם השני נוצר רושם חיובי ומרגישים מרוצים ושבעי רצון כשמגלים שאחרים מתפעלים מאיתנו ויש להם רגשות חיוביים כלפינו. (רק בני אדם מרגישים טוב מדברים כאלו; אלים יחשבו שזה עלבון ופגיעה). לפעמים אנשים אדישים לדברים שהם אומרים או עושים. הם משתמשים בשפה מעורפלת שמעודדת את המחשבות המזוהמות של אנשים אחרים. כשזה קורה, בטוח שלאדם הנדון אין מחשבות חיוביות, אחרת זה לא היה מביא לתוצאה שכזו. מובן שלפעמים זה גם יכול לנבוע מהרגשות.

יש צורת ביטוי נוספת, שאני לא יכול לומר האם זה רגש או תאווה מינית. ידידה שלי שאינה מתרגלת אמרה לי פעם בגילוי לב שיש דבר אחד שגורם לה ממש "לכעוס". בן כיתתה התעניין בה אך היא דחתה אותו כי הוא לא מצא חן בעיניה. מאוחר יותר בן כיתתה הפנה את תשומת ליבו לסטודנטית אחרת. הידידה הזו אמרה לי: "אני כל כך כועסת! מה טוב בסטודנטית ההיא? היא כלום, אך היא צעירה ממני. אני עוד אכה אותה איכשהו". במשך זמן רב אחר כך היא התלבשה כמו תלמידת תיכון. הלך רוחה, שיתכן שכלל רגש או תאווה מינית, יכול להיראות גם כמעורב בקנאה, וכשבוחנים זאת מהבסיס זה לא שונה מסוג של "אנוכיות" ו"רצון להחזיק במשהו": רצון לשלוט על הרגשות של אדם אחר, או במילים אחרות, הרצון לתפוס מקום ברגשותיו של אדם אחר, אפילו אם לא מחבבים את האדם ההוא.

2. סילוק התאווה בעזרת מחשבות נכונות

ב"הפרעה דמונית בטיפוח" בהרצאה 6 של הספר "ג'ואן פאלון" ובהרצאות פא נוספות שעוסקות בנושא של סילוק התאווה המינית המורה הצהיר בצורה מאוד ברורה שאם ננהג לפי התהליך של סילוק ההחזקות כפי שהוגדר על ידו, סילוק התאווה המינית לא יהיה עניין מסובך.

למעשה, סילוק ההחזקות אינו קשה. אם זה קשה זה בגלל שהאדם ביסודו לא באמת רוצה לעשות זאת, הוא לא החלטי ברצונו לעשות זאת, הוא ממשיך להתייחס לזה כדבר טוב והוא מעוניין לשמור על ההחזקה. במילים אחרות, השאלה אינה האם זה אפשרי או לא אלא האם האדם רוצה לעשות את זה או לא.

למרות שלא כל ההחזקות שלנו יכולות לקחת אותנו לגיהנום, הן בהחלט יהיו הכבלים הכבדים שימנעו מאיתנו להרים עוגן ולהפליג במסלול הטיפוח של תיקון הפא. צריך לנתק את כל הכבלים בצורה יעילה, בזה אחר זה. זה חייב להיות מאמץ בלב שלם, אחרת זה רק יעכב את המסע. לפיכך, כשאנו שוקעים בביצת ההחזקות שיוצרות קשיים ומגבילות את החשיבה שלנו, אולי כדאי שנשקול את התוצאות של המחשבות והמעשים שלנו.

המורה תיאר אדם שקרא ספרי צ'י-גונג עם פו-טי. בדיוק כשהוא הרגיש נפלא הופיע פתאום נחש גדול והתפתל מסביבו. בכל פעם שאנחנו מרגישים שהחזקות כלשהן טובות ואנחנו הולכים במסלול סוטה, הן כולו יהיו מסוכנות באותה המידה.

מתרגל עמית כתב פעם: "לאבד את העשתונות זה להיות מנוצל ע"י הרוע. בכל פעם שאנחנו מאבדים את עשתונותינו, הרוע הזה יתחזק מעט. באופן דומה, בכל פעם שאנחנו מוותרים לשד התאווה המינית בטוח שאנחנו עוזרים לרוע; במקום זאת, כשהתאווה המינית מגיחה, צריך פשוט סלק אותה.

מתרגלת עמיתה שטיפחה היטב בהיבטים אחרים, עישנה כאמצעי להתמרד (או אולי זה היה רק כדי לשכך את הרצון העז?). בגלל שמתרגל אחר לא יכל לספק את הדרישות הרגשיות שלה. בין אם זה יהיה רגש או תאווה מינית, סוג הוותרנות הזה ו"שינוי הצורה" אינם שונים. הם רק צורות שונות של שינוי. זה לא כדי להטיח ביקורת אלא כדי להבהיר שוותרנות תגרום להתפתחות תקיפה של החזקה.

השורות הבאות לקוחות משיר שנכתב על ידי מתרגל צעיר ופורסם באתר מינג-הווי:

"התנזרות"

כשצצה החזקה הדברים פתאום נראים מהנים בבוא העת מתברר שזה חסר תועלת; החרטה חסרת תועלת כיוון שהטעות התגבשה.

 מתרגלת עמיתה סיפרה שכדי לעזור לעצמה לסלק את ההחזקה של הפחד היא זכרה בעל פה את הפסקה שבה המורה מסביר את הפא בנוגע לפחד וזה מאוד עזר לה (מנקודת המבט של הגונג, ניתן להסביר את זה בצורה מלאה). לפיכך, לגבי מתרגלים עמיתים שיש להם רגשות חזקים של תאווה מינית, אולי כדאי שהם יזכרו בעל פה את הפסקאות הרלוונטיות של הרצאת הפא.

ג. רגש

1.להינשא או לא

החיבה בין גבר לאישה במערכת יחסים בלתי הולמת הוזכרה כבר בעבר. כאן אני מעוניין לדון ביחסים ההולמים בין גבר לאישה. אם נבחן את הנושא מנקודת מבט אחרת, היחסים בין בעל לאישה כבר מבוססים על חיבה אנושית. הנושאים של נישואים הולמים ויחסים מתאימים קשורים למתרגלים שעובדים בחברה ומתקדמים בצורה תקינה. כאן אני מתייחס לחיבה ולנושאים שקשורים לה אצל חלק מהמתרגלים שאינם נשואים אך מתמקדים בעבודת דאפא.

באחת מההרצאות הקודמות שלו, המורה נתן לנו תשובה תקיפה שקשורה לנושא של נישואין בקרב מתרגלים צעירים. ברמות שונות של הפא יש דרישות מיוחדות מהמתרגלים. בין אם מתרגל מתחתן או לא, כל עוד הוא מתנהג בהתאם לפא ההחלטה שלו אינה שגויה. אין כללים מיוחדים. לנושאים שונים יש דרישות שונות. כשאדם פוגש בן זוג מתאים, אך ממשיך להימנע מהנושא של נישואין, זה יצור צורה אחרת של החזקה. למרות שהמורה הרצה בעבר על הנושא הזה, כשמגיע הנושא בצורה ממשית, האדם יגלה שיש עדיין דברים רבים שקשה לטפל בהם.

אני מרגיש שברוב המצבים, הרצון להתחתן נובע ממקורות שונים, במיוחד הלחץ מקרובים, חברים, החברה ודעת הקהל. כדי לנתח את זה יותר לעומק, הכוח המניע הממשי נובע מהתשוקה המינית של האדם, החיפוש אחר סגנון חיים נוח יותר או רדיפה חומרית. לגבי מתרגל, זו רק עוד החזקה, כיוון שהטיפוח הוא תהליך שבאמצעותו המתרגל משחרר את החזקות שלו ללא הרף. כמובן, לגבי אדם שכבר נשוי, גם עידוד הדדי יכול לספק סביבה טובה לטיפוח (לקידום הפא ולהבהרת האמת מתייחסים בהקשר אחר). לסיכום, תלמידי תיקון הפא צריכים לוודא שהם מבצעים היטב את שלושת הדברים שנקבעו על ידי המאסטר – כל הנושאים האחרים חייבים לנבוע משלושת הדברים האלו. אז התשובות יבואו מאליהן.

באופן תיאורטי, להינשא או לא זה לא העניין. קודם צריך למצוא את השותף המתאים.

אם רגשותיו של האדם מתעוררים תוך כדי מפגש עם רבים מבני המין השני זו תשוקה מינית, לא רגש. רגש זו דאגה לבן זוג מסוים בלבד.

כשפוגשים את בן הזוג המתאים, כיצד צריך לטפל בזה? לגבי מתרגלים שמעורבים בעבודת דאפא, אין ספק שהדאפא צריכה להיות בעדיפות העליונה. שום חיבה אישית לא צריכה לעמוד בתווך. מעבר לכך, כשמתעוררת תשוקה אמיתית, האם מידה מסויימת של שליטה לא תעזור לטיפוח תרגול שלנו? אך כיוון שאנחנו עדיין מטפחים ניתן ליישם רק שליטה מוגבלת. לפיכך, ניתן לדברים שמחוץ לשליטתנו להתפתח באופן טבעי. במילים אחרות, תן לזה לקרות באופן טבעי, בלי רדיפה.

הקושי של הרגש

מישהו שאל את המורה על המבחן באמצעות הרגש. המורה ענה:

"אתה מתייחס לרגשות כאל מבחן, כי לא הנחת אותם, לכן אתה כל הזמן צריך לעבור אותו." (ביאור הפא בחג הפנסים בשנת 2003 בועידת הפא במערב ארה"ב)

כשקראתי את זה בפעם הראשונה לא הבנתי את זה בצורה מלאה. נראה שהמורה רומז שרגש אינו מבחן, אך מדוע לא?

במפגש לשיתוף התנסויות עם מתרגלים אחרים, הבנתי פתאום שחיבה, סקס ותשוקות שייכים כולם לרמה מסויימת. זה כמו לחצות סף מסוים כשעוברים דרך דלת בקומת הקרקע. כשאתה הולך ברמה גבוהה יותר, הסף הזה כבר לא יהיה סף - - אתה כבר לא צריך לעבור מעליו. לפיכך, עלינו לפרוץ מעבר לרמה שלנו באמצעות לימוד נוסף של הפא ואז הרגשות, הסקס והתשוקות כבר לא יחזיקו מעמד. כבר לא נצטרך לדאוג יותר כדי למצוא דרכים שיאפשרו לנו לעבור את המבחן, או לעבור את הקושי, כיוון שהם כבר לא יעכבו אותנו יותר.

באופן אישי, לא הבנתי בצורה מלאה את הנושאים שצויינו מעלה. באמצעות האתר Clearwisdom.net אני מקווה להזמין משוב על הנושא הזה ממתרגלים אחרים.