כוחה של החמלה – מספר הבנות מהבהרת האמת בשדה התעופה

(Minghui.org)

מאז שקיבלתי את הפא [חוקים ועקרונות] לקחתי חלק בפרוייקטים הקשורים לשפה האנגלית בגלל השליטה הטובה שיש לי בשפה האנגלית, כך שלעיתים נדירות היתה לי הזדמנויות להבהיר את האמת ישירות לבני מולדתי הסיניים.

באחד המקרים, כשעזרתי לכתוב כמה אימיילים לאנשים בסין, הבנתי פתאום שהדברים שעליהם חשבתי והדברים שרציתי לומר כלל לא עמדו ביעד של הבהרת הטעויות שיש לבני מולדתי הסיניים שחיים בתוך השקרים וההונאה.

יתכן שאני לא באמת מבין את הספקות בליבם. בנסיבות אלו, יתכן שהמאמרים שכתבתי נראו לי טובים מאוד אך הם לא התקבלו בעין יפה ע"י אנשים רגילים. זה נכון גם בנוגע לפעילויות שקיימנו. יתכן שהרגשנו שהן מאוד חשובות אך הן לא התקבלו בעין יפה ע"י אנשים רגילים. אם אנשים רגילים לא מסוגלים להתחבר לדברים שאנחנו אומרים ועושים, איך נוכל להבהיר את האמת בצורה מפורטת יותר?

חשבתי שאם אני רוצה לשנות את המצב עליי להשתתף ביותר פעילויות שכרוכות ישירות בהברהת האמת לבני מולדתי הסיניים. לכן לקחתי חלק בכמה פעילויות כמו שליחת פאקסים, שליחת דואר אלקטרוני והתקשרויות טלפוניות.

למרות שזה היה לזמן קצר ולא עשיתי הרבה, נראה שזה פתח חלון שתרם לדרכי החשיבה שלי בפרוייקטים אחרים. במקביל, גיליתי כמה החזקות שבנסיבות אחרות היה מאוד קשה להבחין בהן.

אני עדיין זוכר שבפעם הראשונה שהגעתי לשדה התעופה כדי לחלק חומרי הסברה להבהרת האמת הרגשתי גאוה גדולה. שמעתי מתרגל שאומר שחלק מהאורחים מרושעים מאוד, אולם חשבתי שאני דובר רהוט ושבכל מקרה אוכל לדכא את יהירותם. מעט אחר כך, פגשתי קבוצת תיירים מסין. הלכתי לדבר איתם אך התוצאות לא היו טובות. למרות שניסיתי להנמיך את קולי ולדבר בבירור ובהיגיון, התיירים האחרים מצאו אווירה של התדיינות שמנעה מהם לקחת את חומרי ההסברה להבהרת האמת.

כשהבחנתי במצב נרגעתי ושאלתי את עצמי מדוע אני שם. אין ספק שהאורחים לא הבינו את הפאלון גונג, אחרת לא היתה לנו סיבה להגיע לשדה התעופה ולחלק חומרי הסברה. אם זה כך, מלכתחילה אין עליי להעמיק את חוסר ההבנה שלהם ולדחוק אותם עוד הלאה. לכן, שמרתי על עצמי שלא אתווכח עם האורחים.

כבר בהתחלה הרגשתי חוסר מנוחה, במיוחד כשפגשתי אנשים שהגישה שלהם היתה מאוד מרושעת. אך מייד עלו ברוחי דבריו של המורה שלנו בג'ואן פאלון:

"נדודים בחברה זה די מענה. הוא יתהלך בתוך החברה, יתחנן לאוכל ויפגוש סוגים שונים של אנשים שיצחקו עליו, יקללו אותו, ינצלו אותו – הוא יכול להיתקל בכל מיני דברים".  (ג'ואן פאלון)

זה הותיר להבה בליבי. המורה יודע הכל ואמר לנו מראש את הכל.

על פני השטח, נראה שדיברתי ברכות ושכבר לא הייתה לי החזקה ליכולת ההבעה שלי. אך עדיין לא הצלחתי להישאר רגוע לחלוטין, גם בגלל הצפייה שלי להציל יצורים חיים וגם בגלל שהיו בי עדיין גורמים לא טהורים כמו קוצר רוח.

כששמעתי שמתרגלים עמיתים נדחקו כשחילקו חומרי הסברה להבהרת האמת הסתובבתי ומלמלתי: "שטויות, בכל מקרה אתן לך את ההזדמנות, אם תיקח אותה או לא זו כבר הבחירה שלך, אך זו ההזדמנות האחרונה".

העמדה הזו אינה טהורה והיא השפיע בקלות על כל אחד מאיתנו המתרגלים, כך שהצד השלילי תוגבר. אך כשנרגעתי והאזנתי לדבריהם של האורחים הבחנתי בכך שהם שונים מהדברים שנאמרו לפני שנתיים. הסיבה לכך שמרבית האורחים לא לקחו את חומרי ההסברה שלנו היתה: "אם אקח את זה לא אוכל לחזור הביתה".

למעשה, זה לא שהם לא הבינו אותנו. להיפך, הם רק פחדו מהחבורה הפוליטית המרושעת. מעבר לכך, לא ידענו האם זו אכן ההזדמנות האחרונה שלו או שלה ולא יכולנו להזדרז ולהסיק שאכן זה כך. אולי הפעם הוא ראה את ההתנהגות הטהורה והרחומה שלנו וזה צמצם את חוסר ההבנה שלו, כך שבפעם הבאה יתכן שהוא יקח את חומר ההסברה להבהרת האמת במקום אחר.

הבנתי שאני לא יכול להסתכל על הדברים בראיה כה צרה, במיוחד לא על המשימה הכבירה של הצלת היצורים החיים. המורה אמר:

"לא משנה אם הם מקבלים או לא מקבלים, עליכם להתייחס אליהם באופן רחום ואינכם יכולים להתחרות עם אנשים רגילים או להתייחס ליצורים החיים עם לב של אדם רגיל. פשוט עשה את מה שאתה צריך לעשות עם חמלה, לא משנה אם הם מקבלים או לא מקבלים".  (הרצאת הפא בוועידת הפא בוושינגטון די. סי. בשנת 2003)

בעבר, הרגשתי שעל פני השטח קל מאוד להבין את הפא, אך בהדרגה הבנתי שבתרגול של תיקון פא ממשי, קשה להיטמע באותם עקרונות פא אם אני לא בוחן את עצמי במהלך התרגול ומסתכל פנימה בתהליך התרגול.

לאחר שהגדרתי את הדרישות מעצמי, הייתי יותר ויותר אדיב ושליו, אך זו עדיין היתה שלווה חיצונית. יום אחד, כשמספר מתרגלים ואני סיימנו לחלק את חומרי ההסברה להבהרת האמת התחלנו לדבר על התנסויותינו בימים שקדמו לקבלת הפא. כולנו אמרנו בהפתעה: "אנחנו ברי מזל שקיבלנו את הפא. אחרת, אף אחד לא יודע באילו מצבים היינו היום. אולי גורלנו היה נחרץ". רק אז הבנו שהמזל באמת האיר לנו פנים. בגלל שידענו את האמת, צעדנו קדימה כדי להבהיר את האמת. אם אני שם את עצמי בנקודת המבט של האורחים, כיצד הייתי מגיב אם מתרגל דאפא היה בא ולי ומחלק לי חומר הסברה להבהרת האמת? סביר שהייתי דוחה אותו.

כשחשבתי על כך הרגשתי רגוע ושליו לחלוטין. כשדיברתי עם אחרים ניסיתי כמיטב יכולתי לדבר איתם כאילו שדיברתי אל עצמי ועדיין לא קיבלתי את הפא. גיליתי שאין צורך לדבר ברמה גבוהה מדי. למעשה, כיוון שתקופת סוף הדהרמה הגיעה לשלב הנוכחי, אם תספר לאנשים שאינם מתרגלים דאפא שאירועים מסויימים עומדים לקרות בעולם האנושי ותאמר להם שחומר ההסברה הזה הוא באמת לטובת חייהם זה יסתיים בסלידתם כיוון שהם לא מאמינים בזה וחוששים מהדברים האלו.

בהברהת האמת, כשאתה באמת יכול לשים את עצמך במקומו של הצד השני, הרוגע והאדיבות נובעים ממעמקי ליבך והוא יכול לראות את האדיבות והחמלה שבאים מלבך פנימה. זה בפני עצמו מהווה ניגוד גמור לתעמולה. המורה אמר:

"ההתנהגות שלכם, המטפחים, היא טהורה ונכונה. יש כל-כך הרבה אנשים שחושבים שאתם טובים ברגע שהם רואים את ההתנהגות שלכם. אם אנחנו לא שמים לב להתנהגות שלנו, אנשים רגילים יראו את המעשים שלכם. הם לא יכולים להכיר אתכם לעומק כמו בלימוד הפא. הם רק מסתכלים על ההתנהגות שלכם. אולי משפט אחד שלך או התנהגות מסוימת יכולים לגרום להם לא להיות מסוגלים להינצל וליצור רושם לא טוב לדאפא. עלינו להתחשב בדברים כאלה". (הרצאת פא בועידת הפא בבוסטון 2002)

למעשה, אנשים רגילים מפנים אלינו תשומת לב רבה. לעיתים קרובות, כשהסתובבנו לאחר שחילקנו חומרי הסברה להבהרת האמת ראינו כמה אנשים שמסתכלים עלינו ומפנים את מבטם במהירות רבה. כל דבר שאנחנו אומרים או עושים יגרום להם להעלות שאלות על התעמולה של השלטונות הסיניים או שאף ישנה את דעתם באופן מיידי ויגרום להם לקבל את חומרי ההסברה שלנו.

במקרים רבים, אם עזרתי לאורחים לשאת את המטען שלהם או שעניתי להם על שאלות הקשורות לנושאים תיירותיים זה עזר לשנות את עמדתם מדחיית חומרי ההסברה לקבלתם. העובדה שהגעתי לשדה התעופה לעיתים תכופות עזרה לי להתמצא בשדה התעופה. למצוא נקודות מסירת מטען, שערי כניסה למטוס או מעברים כלשהם זה כמו לבצע בקלות מטלה מוכרת. הלבביות שהקרנתי לבני מולדתי צימצמה במידה רבה את המרחק ביננו. היה די מפתיע לגלות שיכולת הדיבור שלי לא השפיעה, אבל חמלה שקטה ושלווה עזרו לחלק חומרי הסברה נוספים.

כמובן, הכוונה אינה להפסיק לדבר. המפתח הוא שלא אתחיל בוויכוח, לא אוביל אותו לומר משהו רע ולא אגרום לו להרגיש שכופים עליו משהו. אחרי שיחה אדיבה קצרה, אם הצד השני עדיין מסרב לקבל את חומר ההסברה אני בדרך כלל אומר: "אולי שעת המזל שלך עדיין לא הגיעה. חכה לפעם הבאה." בדרך כלל זה גורם לאותו אדם לוותר על הגישה העויינת שלו. כשגיליתי שאני כבר לא מקווה שזו תהיה ההזדמנות האחרונה שלו אלא להיפך, קיוותי בלב שלם שתהיה בו כמיהה להיתקל בעמיתיי המתרגלים בתחנה הבאה במסעו ושהוא יקבל את חומרי ההסברה להבהרת האמת.

בביצוע פרוייקטים של דאפא, קל מאוד להיות עם מנטליות של השגת דברים. למשל, תמיד ספרתי את העותקים של חומרי ההסברה כדי לבדוק כמה חילקתי ואפילו מלמלתי "עוד חיים ניצלו". לכן, היתה לי תחושה של הישג כשחילקתי חומרי הסברה נוספים ורגשותיי היו מושפעים גם כשלא הצלחתי לחלק עוד חומרי הסברה.

למעשה, חשבתי רק על עצמי. חלוקת חומרי ההסברה להבהרת האמת היא מאוד חשובה, אך רגשותיי לא אמורים להתנדנד בגלל זה. חלק מהאנשים לקחו את חומרי ההסברה אך השליכו אותם אחרי מבט חטוף, אך אחרים שלא לקחו את חומרי ההסברה שלנו מתחו את צווארם כדי לקרוא אותם מהאדם שלצידם.

האם זה אומר שניצלו חיים נוספים? אולי יש גורמים בלתי ידועים נוספים אך זהו כוחו של הדאפא. לכן, אני צריך רק לחלק את חומרי ההסברה ברוגע. כמו שאנשים אוספים את העיתון שאחרים השאירו, אם אשאיר מספיק חומרי הסברה להבהרת האמת באולם ההמתנה של שדה התעופה אנשים אחרים יאספו אותם ויקראו מהם.

יום אחד, נתתי כמה עותקים של חומרי הסברה למספר תלמידי תיכון. כשראיתי שהם לוקחים ברצון את חומרי ההסברה נתתי לכל אחד מהם גם VCD, אך כשהסתובבתי הם השליכו את כל חומרי ההסברה על הארץ. הלכתי לשם ללא דיחוי והרמתי את חומרי ההסברה. לא היתה לי כוונה להאשים אותם, אך זה כאב לליבי. הופתעתי לגלות שהילדים היו נבוכים. הם באו והסבירו שהם עשו את זה בגלל שפחדו. הסברתי שאין שום דבר בליבי אך רק הרגשתי שחומרי ההסברה האלו הודפסו בכספם של אנשים רבים שחסכו ממזונם ומבגדיהם, כוונתם היתה לאפשר לאנשים לדעת את האמת. הם אמרו שהם קראו חומרי הסברה דומים בסינגפור וההורים שלהם סילקו אותם.

מספר פעמים נתקלתי בחברים לכיתה או למכללה שמזמן לא פגשתי. הם חשו חוסר נוחות ושאלו אם אני מבלה שם את כל זמני. פעם אחת אפילו הקדשתי חצי שעה כדי לסייע לאישה מוגבלת עם המטען שלה ולבסוף הגברת לקחה את חומר ההסברה.

יש סיפורים רבים כאלו ולא ניתן לספר את כולם. אך דבר אחד מאוד ברור לי. בהדרגה שיחררתי את השיטה שבה השתמשתי בהתחלה, כשניסיתי לשכנע אחרים בהגיון ובמקום זאת רק רציתי שהאחרים יראו את האיכויות הטובות של מתרגלי הדאפא מבלי ששמתי לב באיזו שיטה אני משתמש.

הכוונה היא שלא אבקש מאומה מהאדם שמולי ושלא תהיה לי החזקה להשיג מטרה מסויימת. יום אחד פתאום הבנתי:

"באסכולת הבודהא הצלת אנשים לא מציבה שום תנאי ולא דורשת שום תמורה, אפשר לעזור לו בלי שום תנאי".  (ג'ואן פאלון, הרצאה ראשונה)

סוג כזה של הארה שמגיעה ממעמקי החיים לא ניתן לתאר במילים, אך היא היתה מאוד ברורה ובלתי נשכחת.

כיוון שהייתי מעורב בפרוייקטים אחרים, עשיתי מעט מאוד בהבהרת האמת ישירות לחבריי הסינים. יתכן שלמתרגלים אחרים היו סיטואציות דומות. המתרגלים שמעורבים בעיקר בהבהרת האמת ישירות לסינים שאלו אותי: "אתה כל כך עסוק, תשאיר לנו את העבודה הפשוטה הזו." פעמים רבות חילקנו את הדברים שאנו עושים לפשוטים ולמסובכים. נראה היה שאני זה שאמור לבצע את המשימות המסובכות ולכן, באופן טבעי, להיות המוביל.

כשאני נזכר בזה אני מרגיש מאוד נבוך. בהשוואה למתרגלים עמיתים רבים שמבהירים את האמת ישירות לבני ארצם הסיניים, ההארה שלי בנושא זה מאוד רדודה. הסיבה לכך שאמרתי את זה היא שרציתי לשתף את כולכם בכך שהבהרת האמת לסינים היא דבר שכל אחד מאיתנו יכול לעשות וזה מתאים לכל אחד מאיתנו לעשות. זה לא משנה כמה זמן אתה יכול להקדיש לזה, הדבר החשוב ביותר הוא התמדה.