התייחסו לטיפוח בתקופת תיקון-הפא עם הלב הטהור והנקי ביותר

(Minghui.org)

אחרי שקראתי את מאמר שיתוף ההתנסויות שנקרא "חיסול המנטליות האנוכית של לנצל את הדאפא" שהופיע לאחרונה במינג הוי (הגרסה הסינית של Clearwisdom.net), הוא נגע עד ללבי.

מצאתי במפתיע שגם לי היו מחשבות חבויות של להפיק תועלת מהדאפא, שהתבטאו בזה שתמיד רציתי להרוויח משהו בחברה האנושית דרך טיפוח. למרות שלא הייתה לי החזקה להגעה לשלמות, תמיד רציתי לחיות חיים חלקים, לסיים את עבודות הדאפא שלי באופן חלק, ליהנות מבריאות טובה, לשדרג את השין-שינג שלי (טבע הלב, האופי המוסרי) במהירות וכו'. הרגשתי שהשגת המטרות הללו מובטחת אחרי הטיפוח שלי בדאפא. אחרי מספר שנים של טיפוח תרגול, השין-שינג שלי שודרג והאישיות שלי הפכה לטובה יותר. מערכות היחסים שלי עם אחרים, עם המשפחה שלי, סביבת העבודה ואיכות החיים שלי כולם השתפרו במידה ניכרת. לעתים קרובות חשתי מרוצה מעצמי בגלל שסביבת המחיה שלי עברה שינויים חיוביים והיחסים שלי עם אחרים השתפרו.

בזמן שהמשכתי לשפר את השין-שינג שלי במהלך הטיפוח, הבנתי שההחזקות החבויות שלי של להפיק תועלת מהדאפא למטרות אישיות שונות בחברה האנושית נחשפו באופן הולך גובר. מאחורי התחושות הטובות שלי היו צורות רבות של שאננות שאליהן לא הייתי מודע; חשתי שבע רצון מעצמי בגלל השינויים הגדולים שטיפוח הדאפא שלי הביא לי. למעשה, התחושות הטובות האלה כבר יצרו החזקות רציניות מאוד. לא הצלחתי להתייחס לתקופת תיקון-הפא הקדושה עם הלב הכנה והטהור ביותר.

במבט לאחור על מצבי כשהתחלתי לטפח בדאפא, היו לי החזקות רציניות וברורות רבות שהתבטאו בחברה האנושית, כמו זה שלמשל תמיד היו לי יחסים לא הרמוניים ונתקלתי בקונפליקטים עם אחרים, גם בבית וגם בעבודה.

אבל באותו זמן, היה לי לב מאוד טהור וכנה כלפי דאפא, והמטרה היחידה של הטיפוח שלי הייתה לחזור למקור האמיתי. אחרי שוויתרתי בהדרגה על החזקות רבות, חשתי שזה יהיה קל להסתדר עם אחרים בחברה, ושיכלתי בקלות ליצור סביבת מחיה הרמונית. אבל, תחת התנאים האלה פיתחתי החזקה חדשה; בטעות החשבתי את הטיפוח תרגול הקדוש כיכולת אנושית בחברה הרגילה. לפיכך לא יכלתי למקם את עצמי נכונה ביחס לדאפא ולמאסטר.

זה התבטא בכך שהמוטיבציה שלי לטפח נחלשה עוד ועוד, פיתחתי החזקה חזקה לחיפוש נוחות לעצמי וחשתי מעט קהה בהשתתפות בפעילויות דאפא, בין אם הן היו לימוד פא קבוצתי או מאמצעי הבהרת אמת, וחשתי טוב יותר כשעשיתי כמה עבודות דאפא שיכלנו לעשות שימוש טוב יותר ביכולות שלי. בטעות החשבתי את שיפור השין-שינג של המטפח במהלך הטיפוח לשיפור האיכות המנטלית והאישיות של אדם רגיל. השקעתי את עצמי בכל מני הישגים אישיים בחברה האנושית שנבעו משיפור השין-שינג שלי. לפעמים בזה אחר זה לקחתי את ההישגים האלה כעדות לשיפור שלי בטיפוח, וכך הפכתי מורעל משביעות רצון עצמית.

כעת אני מבין שהטיפוח שלי אינו איתן. כפי שכמה היבטים של השין-שינג שלי שודרגו, הם זוהמו מחדש בחברה האנושית, מה שעיוות את הלב הטהור שהיה לי בטיפוח המוקדם שלי. בטעות לקחתי את הרווחים האישיים שהובאו על ידי הטיפוח שלי בחברה האנושית כמטרה בשיפור של עצמי, וכיותר חשובים מטיפוח. לכן שכחתי את המטרה הבסיסית של טיפוח. המושג של "לחזור הביתה" הפך לחלש יותר ויותר, ובלא יודעין שגיתי וקיבלתי את הטיפוח כמשהו מאוד רווחי. ההחזקות האלה היו כה חבויות שבדרך כלל לא יכלתי למצוא אותן, למרות שחשתי שמשהו אינו כשורה. אבל לא ידעתי מה היה לא בסדר. ממעמקי לבי, לא רציתי למהול את עצמי בדאפא, ולהפך, ניסיתי להשיג רווחים אישיים שונים על ידי ניצול הדאפא. כמה נוראה היא סוג כזה של מנטליות! עם המנטליות המטונפת הזו, כמה שקדן שהייתי בלימוד הפא והבהרת האמת, זה היה רק שטחי. איך יכלתי לשדרג את עצמי באופן זה?

לפני זמן מה בקבוצת פרוייקט של דאפא, היה מתרגל עמית עם ההחזקה לחיפוש תהילה, להשוויץ בהישגים שלו וכו'. כולנו ראינו בברור את ההחזקות שלו וחשנו ברע. האם הייתי למעשה, אותו דבר כמו האדם הזה? למרות שההחזקות שלי היו שונות, המנטליות של לנצל את הדאפא לרווח אישי הייתה דומה. כשתיקון הפא מתקרב לשלביו האחרונים, עלינו לשים לב יותר לטיהור עצמנו, ועלינו לחפור ולבחון את המטרות שלנו בטיפוח, לוודא שיש לנו לב טהור ונקי כלפי דאפא ולתקן את עצמנו כמה שיותר בקפדנות.

על טיפוח תרגול להיות תהליך של זניחת הטקסיות השטחית והתבוננות אל תוך הלב של האדם. לא משנה כמה שנים טיפחנו, כמה עבודת דאפא עשינו, כמה חשובים היו התפקידים ששיחקנו בעשותנו עבודת דאפא, וכמה הקרבנו בהברת האמת, איננו יכולים לחשב כמה הרווחנו לפי זאת ולהשוות את עצמנו לאחרים, ופחות מכך לפתח שביעות רצון בתוך עצמנו. אחרת, אנו עלולים להיות במצב מאוד מסוכן, מתרחקים יותר ויותר מדרישות הטיפוח של תקופת תיקון-הפא.

לא ניתן לשאת אפילו מעט צביעות אל תוך הטיפוח, לו יש דרישות שין-שינג מחמירות והוא אינו מאפשר אפילו סטייה קלה מהדרישות הללו. הלב כלפי הדאפא הוא חשוב במיוחד. כתבתי את המאמר הזה בתקווה לעודד מתרגלים אחרים. בואו ונשתמש בלבבות הטהורים והכנים ביותר ביחסנו לדאפא ולהזדמנות הטיפוח חסרת התקדים הזו.