פעולה דחופה נחוצה כדי לסכל את הגל השני של חקיקת סעיף 23 המרושע

(Minghui.org)

ביום ה' 13 בפברואר 2003, ממשלת הונג קונג פירסמה את הטקסט המלא של טיוטת החוק   במטרה להוציא לפועל את סעיף 23, בתקווה שהוא יכנס לתוקף בהקדם האפשרי. את הטקסט   המלא קשה מאוד למצוא באתר האינטרנט של ממשלת הונג קונג. בתוך יומיים, ממשלת הונג   קונג החליפה את כתובת האינטרנט של הטקסט המלא פעמיים מה שעושה אותו כמעט בלתי נגיש   לציבור. מה היא מנסה להסתיר?

ידוע לכל שחקיקת סעיף 23 מכוונת נגד הפאלון גונג. לדוגמא, ממשלת הונג קונג הציעה   מנגנון החרמה שמאפשר להוציא קבוצה הונג-קונגית, אל מחוץ לחוק אם היא קשורה לארגון   סיני, שהוצא מחוץ לחוק בגלל סיבות של בטחון האומה. ההצעה הזו בבירור מכוונת נגד   הפאלון גונג ומתרגלים ואנשים מכל אורחות החיים מסביב לעולם התנגדו לה בצורה תקיפה.

הלחץ הכביר אילץ את ממשלת הונג קונג לסגת בכמה תחומים בחקיקת סעיף 23. דבר זה   קידם מנגנון החרמה מתוקן שבמסגרתו רק ארגונים הונג-קונגיים הכפופים לארגונים בסין,    שהוצאו מחוץ לחוק בסין יכולים להיות מוצאים מחוץ לחוק בהונג קונג. על פני השטח,    נראה שהפאלון גונג, עם הארגון החופשי שלו וטבעו הבלתי הירארכי, נמצא בבטחה מחוץ   לאזור המטרה. אך קריאה מפורטת של החוק מראה כי במציאות ההפך הוא הנכון.

ראשית, לפי טיוטת החוק, כל קבוצה של שני אנשים או יותר, בלי קשר למיקום, ייחשבו   כ"ארגון סיני" אם היא נוצרה או נוסדה בסין או אם המקום העיקרי של עיסקיה   היא בסין. פאלון דאפא הוצג לראשונה ביבשת סין ב-1992 והרוב הגדול של המתרגלים חיים   בסין. שנית, קבוצת הונג קונג נחשבת כ"כפופה" ל"ארגון היבשת"    אם עמדות מסוימות שלה נקבעות, באופן ישיר או עקיף, ע"י "ארגון היבשת".    עקרונות רבים של הפאלון גונג כמו "לא לחייב עבור שיעורי התרגול" נובעות   במישרין מההוראה שניתנה ביבשת סין אחרי 1992 ומאומצים ע"י מתרגלים מסביב לעולם   כולל הונג קונג. זה ברור שניסוח החוק מעוצב בכוונה כדי להכניס את הפאלון גונג לתוך   הקטגוריה שאליה מתכוון האיסור.

ממשלת הונג קונג ניסתה גם לבנות מראה חיצוני של "הגינות" באמצעות הצעה   לאפשר משפט ע"י חבר מושבעים אם קבוצה כלשהי עותרת נגד צו האיסור. אולם, נוסח   החוק מראה ש"בית הדין יכול לצוות שכל או חלק כלשהו מן הציבור יוצא החוצה במהלך   מסוים של השימוע," בצורה זו נסללת הדרך למשפטים סודיים שכבר מנוצלים כדי לכלוא   באופן בלתי חוקי את מתרגלי הפאלון גונג ביבשת סין. החוק גם מצהיר שהשימוע יכול    "להתרחש ללא נתינת פרטי הסיבות המלאים למערער עבור האיסור" ושבית הדין   יכול "לקיים הליכים בהיעדרות אדם כלשהו, כולל המערער ונציג חוקי כלשהו הממונה   על ידו". במושגים פשוטים, האמצעים האלה למעשה מאפשרים לממשלת הונג קונג לדכא   עתירות מאת ארגונים שמחוץ לחוק באמצעות קיום משפטים סודיים, בלי לידע את המערער   מדוע במקור האיסור נגרם ובלי נוכחותם של המערערים או עורך הדין שלהם. זה חותר תחת   מערכת לגמרי הוגנת וישרה שאפיינה את הונג קונג תחת "ההסכם מדינה אחת, שתי   מערכות".

מתחת לפני השטח, המעוצבים בפיקחות של תעמולת הממשלה של הונג קונג, ישנו שטן חבוי   בין הפרטים של חקיקת הסעיף 23 שנחוש בדעתו לתקוף את הדאפא ומתרגליו.

המהות של החקיקה הזו היא לאפשר לשלטון ג'יאנג להרחיב את רדיפתו אחרי הפאלון גונג   להונג קונג. הנחישות האיתנה של מתרגלי הדאפא מסביב לעולם יכולה לעצור את הדבר מלקרות.

ברמת החוק, אסור לכל חקיקה להכליל מנגנון שבאמצעותו שלטון ג'יאנג יוכל ביעילות   להחליט אילו ארגונים בהונג קונג הולכים להיות מוצאים מחוץ לחוק. ברמה של החברה   הכללית, מנגנון כזה יהיה נגד הרוח של "מדינה אחת, שתי מערכות" שנחתם   בשיתוף פעולה של ממשלות בריטניה וסין. ביסודו החוק מזיק לכל בהונג קונג ומחוצה   לה, לכן זה לטובת הכל לפעול כדי לסכל אותו.

ראה סעיף 15 בעמודים C155-C163 בכתב המלא:

http://www.basiclaw23.gov.hk/english/download/s3200307077.pdf

במיוחד, עמוד C155: 8A(2); עמוד C157: 8A(5)g ו-8A(5)h(iii); ועמוד C163: 8D(5)/(6)    ו-8E(3)a/b