ריח בשר חרוך ממלא את האוויר בשעה שמתרגלי הדאפא מעונים באכזריות במחנה העבודה ג'ין זו, פרבינצית ליונינג

(Minghui.org)

המחלקה השנייה במחנה העבודה ג'ינזו היא מחנה ריכוז לעינוי תלמידי דאפא. הייתי עצור שם במשך כארבעה חודשים, והייתי עד לאי שפיותם של השוטרים הדמוניים.  מאז ספטמבר 2002, הובאו מתרגלי דאפא נחושים לתאי העינויים. ישנם שני תאים כאלה, שבהם עונו תלמידי דאפא בשתי דרכים שונות.

1.שוטרים כפתו באזיקים את ידיהם של מתרגלי דאפא מאחורי גבם, ואז חבשו לראשם קסדות   בטיחות, לרוב פיהם כוסה. אחר-כך הושבו בפינה מאחורי שולחן רחב-ידיים. אז שני שוטרים   ופושע אחד שאלו את מתרגל הדאפא שאלות. הם הכפישו באכזריות את הדאפא, והציגו תוכניות טלוויזיה שנועדו להשמיץ את הדאפא. מתרגלי הדאפא לא הורשו לישון במשך 24 עד 72 שעות.  הם גם השתמשו בארבע אלות חשמליות להכות בהן סימולטנית את מתרגלי הדאפא.

2. אם מתרגל דאפא לא שיתף פעולה עם המשטרה בתחילה, המשטרה כפתה את המתרגל בכיסא פלדה בארבעת גפיו. הם הכו את המתרגל אף במספר רב יותר של אלות חשמליות בעת ובעונה   אחת. הם אף הכניסו חפצים מתחת לישבנו של המתרגל כדי להגביר את עוצמת הכאב. בין השוטרים שעינו מתרגלים בדרכים המצוינות לעיל נמנים: לי סונגטאו, יאנג טינגלון,  ג'אנג ג'יאבינג, וואנג ג'יאנגואו, ג'אנג צ'ונפנג, צ'אי יונגג'י, מו ג'ינגשנג, האן  ג'יאנגג'ון ויאן. האן ליואה הוא מפקד המחלקה השנייה ופנג זיבין הוא המשגיח. שני שוטרים אלה נתנו הוראה לבצע עינויים.

כרגע, עצורים באורח בלתי חוקי כ-40 מתרגלי דאפא במחלקה השניה. ביניהם, עונה וואנג  יוקואן באופן חוזר ונשנה, עובדה שגרמה לו להקיא דם תכופות. תקופת המאסר של ג'ו  פנג ושי ג'ונגיאן הוארכה בחצי שנה. מלבד העינויים הם היו נתונים להשגחה 24 שעות ביממה. ג'אנג בושאי היה מתרגל הדאפא שעונה באורח החמור ביותר. בפעם הראשונה, הוכה  בעת ובעונה אחת בארבע אלות בעוצמת זרם גבוהה ולא הורשה לישון במשך ארבעה ימים ולילות רצופים. חמשת החושים של ג'אנג וגופו נפגמו ועוותו כתוצאה מהעינויים. ריח בשרו החרוך מילא את האוויר, אבל הוא לא ויתר על תרגול פאלון גונג. מתרגל דאפא אחר, פאנג יה, בשנות העשרים לחייו. הוא עונה קשות על-ידי השוטרים ועדיין אינו יכול ללכת.

מרבית מתרגלי הדאפא במחלקה השנייה סבלו מעינויים כעין אלה. אלה שוויתרו על התרגול והטיפוח תחת לחץ, היו תחת השגחה והכרחו לקרוא ספרים ולצפות בתוכניות טלוויזיה שנועדו   להשמיץ ולהכפיש את שם הדאפא.. היה עליהם להבחן על התוכניות הללו ועל הספרים. מדי   חודש היה עליהם לכתוב דו"ח שיסכם את מחשבותיהם. השוטרים ומפקד המחלקה שוחחו עמם תכופות. היה עליהם לכתוב מילים כמו: "ללכת בנחישות הדרך החינוך מחדש, לבגוד במורה ובדאפא." אחרת השוטרים שלחו אותם חזרה לתאי העינויים לעבור עינויים אף קשים יותר. היה עליהם לארגן את הדוחות שלהם ולהצהיר לפני המחלקה כולה שהם הלכו מרצון נגד הדאפא. אז, היה עליהם להשמיץ את הדאפא ואת המורה, ולהצהיר שהם "לעולם לא ישובו להתחרט, וילכו בעקבות הממשלה" וכו'. עתה אנשים אלה שעונו פיסית ונפשית סובלים ממחלות שונות.

לוויתי למחלקה השנייה בבוקר ה-30 בדצמבר 2002. ליאנג גאנג, ג'אנג שודונג, ג'אנג   שואן וואנג ג'ושאן עונו על-ידי השוטרים לפני. ידעתי שוונג ג'ושאן עונה במשך שני ימים ולילות, רגליו היו מכוסות כולן חבורות וצורתן הייתה מעוקלת, והוא נראה רק  בקושי בהכרה. גם אני נדחפתי לפינה, ידיי נכפתו מאחרי גבי, ועל ראשי השמה קסדת בטיחות. השוטרים שמרו עלי במשמרות. הם אמרו לי שאם לא אוותר על אמונתי, הרשויות לא ירשו להם לחזור לביתם לחגוג את ראש השנה. בערך בשעה עשר באותו ערב, דחף אותי לי סונגטאו,  סגן מפקד המחלקה (וגם אחד השוטרים המרושעים ביותר במחלקה) לרצפה. שוטרים אחדים  (ג'אנג ג'יאבין, יאנג טינגלון, ג'אנג צ'ונפנג, פנג זיבינג, לי סונגטאו) ופושע התחילו להצליב את רגלי בכוח, ואז משכו את רגליי לתנוחה קיצונית. אחרי 15 דקות הבינו שזה חסר תועלת, ולכן קשרו את רגליי בחבלים, הסירו את גרביי, והחלו להכות את כפות רגליי  באלות חשמליות. החבלים נקרעו פעמיים בשעה שנאבקתי. ואז דחפו אותי לרצפה והכו בי בחזה ובגב והשתמשו סימולטנית בכמה אלות חשמליות על כל גופי.