בחודש יוני 2003 החלטנו קבוצה של מתרגלים לחלק עלונים לסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב. במשך כמה ימים עמדנו באוניברסיטה, חלקנו חילקו עלונים והשאר תרגלו. שמנו לב לעובדה שסטודנטים רבים משליכים אחר-כך את העלונים אל הפח והייתה לנו דילמה אם עדיף לחלק עלונים לכל אחד או שעדיף לעמוד עם העלון ביד ומי שרוצה יקח מאיתנו עלון. באחד הימים עמדתי ליד שער האוניברסיטה עם החזקה שעלי לבדוק כל הזמן כמה עלונים מושלכים אל הפח. החלטתי לשחרר את ההחזקה הזו ובמקום זאת התחלתי לשלוח מחשבות חיוביות ברצף. "למרבית הפלא" מאותו הרגע כמעט כל מי שהגיע אל השער ניגש אלי עם חיוך ולקח עלון. היו אפילו עוברים ושבים שניגשו במיוחד אלי וחיכו בסבלנות כדי שאתן להם עלון. אחרים חזרו על עקבותיהם בשביל לקחת עלון.

אני ומתרגלת נוספת שמנו לב לעוד תופעה מעניינת- ברגע שחשבנו או אמרנו משהו שתלמיד דאפא לא ראוי לאמר, ואפילו אם הייתה זו בדיחה "חסרת חשיבות" מיד באותו הרגע הפסיקו העוברים ושבים לגשת אלינו ולקחת עלונים. הבנו באותו רגע את חשיבות שליחת המחשבות הנכונות ומצד שני הבנו כי מתרגלים צריכים לחשוב חשיבה נכונה בכל רגע ורגע נתון.

תודה לכם על ההקשבה