הצגת הפאלון דאפא באיראן | שיתוף מוועידת הפאלון דאפא האירופית ב-2003

(Minghui.org)

מורה נכבד, מתרגלים עמיתים, שלום לכולם!

נולדתי באיראן. אחרי המלחמה בין איראן לעיראק אני בעלי והבן שלנו ואני עברנו לשוודיה ואני גרה שם כ-17 שנים. היו לי חיים קשים עם אבא אלכוהוליסט שהכה את אמי כמעט כל לילה וכשהייתי בגיל 13, הוא מכר אותי לגבר נכה עשיר. תקופה זו של חיי נראית לי כמו גיהינום חי. אחר-כך ברחתי ממנו ולאחר זמן קצר התגרשתי. מאוחר יותר ניסיתי במאמצים רבים ללמוד באוניברסיטה, אבל נעצרתי כי אנחנו, הסטודנטים, רצינו בדמוקרטיה. הרשויות החזיקו אותי בכלא במשך שנתיים ועברתי סבל רב.

הכרתי את הפאלון גונג לפני 1999 ויצרתי קשר עם מתרגלים בשטוקהולם, אחרי שהפאלון גונג נאסר בסין. בהתחלה רוב הדברים היו קשים להבנה עבורי, במיוחד בשפה השוודית, אך התרגילים סייעו לי להירגע ולהגיע להרמוניה במשפחתי ובסביבה שלי. החלטתי להפיץ את הפאלון גונג באיראן.

הייתי באיראן רק פעמיים או שלוש והכל השתנה שם וזה היה לי מוזר. ניסיתי למצוא איראנים שתרגלו בחו"ל, אך אף אחד לא התקשר או יצר איתי קשר, לכן נסעתי לאיראן ואספתי אנשים, ולימדתי אותם את התרגילים.

אני נזכרת במפגש הראשון של אנשים שהתאספו אצלי בבית, היו בערך 25 אנשים ואני בדיוק באותו זמן סבלתי מהשלת קארמה בצורה קשה, אך ניסיתי לעשות את מיטבי. משהו מוזר קרה בערב ההוא. זה היה קיץ חם מאוד וכל החלונות היו פתוחים. אחרי סיום התרגילים מזג האוויר הפך סוער, והחל לרדת גשם. ראיתי שאנשים מתלחשים בשקט אחד עם השני ושאלתי מה קורה. אחד מהם אמר לי שבטהרן לא ירד גשם כלשהו במשך מספר חודשים והגשם הוא סימן טוב והם חושבים שהפאלון גונג חייב להיות שיטה טובה כי השמיים שלחו להם את הגשם.

נשארתי בטהרן שבועיים ואז נסעתי חזרה לשוודיה. יותר מאוחר הבנתי שמשהו אינו כשורה שם, זה היה מחסור בספרים. לכן החלטתי לתרגם את ה"פאלון גונג", וכך עשיתי.

בהתחלה מתרגל חדש באיראן עזר לי אך הוא לא יכול היה להמשיך, התרגום של הספר היה באמת הזדמנות טובה בשבילי לטפח, אבל זה היה גם קשה מאוד. היה די קל לקבל את האישור עבור הוצאה לאור של "פאלון גונג" מהמוסד הספציפי ולבסוף הספר הוצא לאור.

להציג את הפאלון הדאפא לבד באיראן לא היה קל, אך למרבה המזל גרתי בשוודיה ויכולתי להיות עם מתרגלים אחרים ולהשתתף בהרבה פעילויות, ובין לבין ללמוד איתם ביחד.

כשפקחתי בוקר אחד את עיניי בשוודיה שמעתי את עצמי מדקלמת בקול רם את "ג'ואן פאלון" בשפה הפרסית. מכאן הבנתי שיכולתי לדקלם את "ג'ואן פאלון" בממד אחר וש"ג'ואן פאלון" חייב [גם כן] לצאת לאור בפרסית בממד הזה. לכן התחלתי לעבוד על זה.

כעבור יומיים חזרתי שוב לאיראן. הקרנו בפעם הראשונה באיראן את הרצאות הווידיאו של סמינר תשעת הימים. אבל אז קיבלתי הפרעות ומבחנים רבים כך שעזבתי את הארץ ונשארתי בשוודיה 3 חודשים, בהם למדתי בכל מאודי ועשיתי את התרגילים כדי לחשוף את הבעיות שלי. בכיתי פעמים רבות בלב שבור והשתדלתי לקרוא יותר ויותר. יום אחד הרגשתי שלב האנשים הרגילים נעלם אצלי ויכולתי לחוש יותר שָן, חמלה. גיליתי שהרמה שלי עלתה. הכוח של הפא היה בתוכי ורציתי לסיים את התרגום של "ג'ואן פאלון". נסעתי שוב לאיראן והפעם נשארתי שם כמעט שישה חודשים.

הייתי מתרגלת הדאפא היחידה בטהרן, לכן החלטתי להתחיל להפיץ את הפא במקום כלשהו. המקום הטוב ביותר היה אחד הפארקים. התחלתי לעשות את התרגילים במשך הקיץ בפארק מפורסם בטהרן, כמעט כל יום. אנשים חדשים הגיעו כל יום לאתר התרגול שלנו ומכרתי ספרים, קלטות וידיאו של המבוא לפאלון דאפא בשפה הפרסית וחילקתי עלוני מידע. לפעמים היינו 20 איש בפארק ועשיתי כמיטב יכולתי. היו אנשים שהמשיכו לתרגל "פאלון גונג" ואפילו התנדבו להיות סייעים. את השמועות על התרגילים היפים שלנו ניתן היה לשמוע בכמה מקומות בעיר.

עבדתי בטהרן על עריכת תרגום הספר ועל דברים אחרים במשך שלושה חודשים לפחות. לאחר מכן הגיע  בעלי לטהרן וקיבלתי עוד עזרה גם ממנו. יום אחד הרגשתי שגופי התלהט מחום והיה לי חום גבוה יותר ויותר עם כאב רב. עם חום כה גבוה וכאב, נראה היה שנפשי וליבי מתמוטטים, אך הכול היה בסדר והייתה לי הרגשה שזה לא המורה שתכנן זאת, משהו ניסה לשבור את אמונתי.

בעלי רצה לקחת אותי לביה"ח, כי באמת גססתי. כל החדרים היו חמים עקב החום שלי. ניסיתי להרגיע את בעלי ועמוק בתוכי אמרתי לכוחות הישנים שאינני מקבלת את התכנונים שלהם, ושעדיף לי למות מלוותר על אמונתי. ביקשתי מהמורה שיעזור לי.

הלכתי למקום כלשהו ואני זוכרת שלא היה בי כוח לשלוח מחשבות. ביום המחרת חזרתי לעצמי והייתי חלשה מאוד. זה היה [באמת] הדבר היחיד הרע שקרה לי באיראן.

במשך שלושה חודשים אלה עבדתי קשה על עריכת התרגום לספר, עשיתי את התרגול בפארק והקדשתי את תשומת ליבי למתרגלים חדשים וּותיקים. ברגע שהייתי יוצאת מביתי הייתי פוגשת אנשים שהיה להם קשר גורלי איתנו.

נסעתי גם לערים רבות אחרות להפיץ את הפאלון גונג. בעיר דתית אחת בקרבת אפגניסטן היו בערך 50-70 אנשים שהצליחו להכיר את הפאלון גונג ורובם קנו את החומרים שלנו. כעת יש לנו שם שלושה סייעים טובים ששהו בטהרן מספר ימים ביחד עם אדם אחד מכורדיסטאן (שכעת מפיץ את הפאלון גונג בכורדיסטאן) ועם מתרגלים אחרים מטהרן. בינתיים למדנו כמה מהמאמרים האחרונים של המאסטר, מ"ג'ואן פאלון", שלחנו מחשבות נכונות רבות וגם ענינו על שאלות, ודנו במצב הנוכחי בסין וכו'. כעת יש לנו סייע שלומד את הפאלון גונג בחריצות בעצמו בשפה האנגלית, שמתרגם מאמרים לאלה שאינם מדברים אנגלית וגם אחרים שעושים כמיטב יכולתם. בימי שישי כל המתרגלים החדשים והוותיקים מתאספים לתרגל וללמוד ב"ג'ואן פאלון" בשפה הפרסית.

אנשים רבים מתעניינים, במיוחד אלה שהם בודהיסטים, טאואיסטים או מתרגלים סוגי צ'יגונג אחרים, או דברים דומים. זה גם הגיע לאנשים רבים מאזרביג'אן (קבוצת אתנית גדולה של אנשים באיראן שמדברים טורקית אך חיים באיראן). מכיוון שהיו לנו קלטות וידיאו וספרי פאלון גונג בחבילה אחת, מספר אנשים בערים אחרות יכלו להכיר את הפאלון גונג והם יצרו איתנו קשר לקבל הוראות נוספות.

דבר אחד הבנתי, שאם "ג'ואן פאלון" לא מתורגם במדינה, יכולות לצוץ אי הבנות כלשהן בין אנשים, כמו למשל שהם חושבים וקוראים למתרגל "מורה". כמו כן יכולתי לראות שהם היו קשורים אליי מפני שלא היה להם בטחון עצמי, והיו זקוקים למישהו שינחה אותם. ניסיתי להתעלם מעניין זה כדי לא ליצור לעצמי שום החזקה בטיפוח שלי, והבהרתי להם כיצד להפיץ את הפאלון דאפא. כש"ג'ואן פאלון" היה מוכן, הוא עבר לידי השלטונות ונמצא בערך חודשיים בידיהם, כדי לקבל אישור ולעבור צנזורה.

דמיינו איך זה היה כשקיבלתי סירוב לבקשתי (באיראן כל הספרים החדשים והזרים חייבים לקבל אישור קודם כל ע"י גוף ספציפי). חשבתי שמוטב לי לפנות לאיזשהו שר, וכך עשיתי.

השר ושלושה ממזכיריו הגישו לי עזרה. הולכים לדון ב"ג'ואן פאלון" בקבוצה ולהכין אותו לקבלת אישור. הייתי במשרד שמונה שעות ודיברתי כמעט עם כל אחד שהיה שם. הייתי צריכה לשבת שעתיים בחדרה של מזכירה. שלחתי שם מחשבות נכונות במשך שעתיים ללא הפרעה כלשהי.

לאחר מכן מולהה אזרחי (כומר איראני בדרגה הגבוהה ביותר, בעל השפעה רבה בחברה), מישהו שהוא כמו בוס שם, ביקש ממני להיכנס לחדרו ושאל הרבה שאלות עליי ועל החיים שלי בשוודיה, כמו גם על הפאלון גונג ומדוע עשיתי את זה ואת זה. השתדלתי להיות אדיבה כלפיו ולענות על שאלותיו בצורה ישרה ואז הוא החל להשוות את הפאלון גונג עם הדת שלו והרגשתי כאילו הייתי בבית המשפט. אמרתי לו: "אני בן אדם טוב ומטפחת 'אמת-חמלה-סובלנות'. אינך צריך להתייחס אליי בצורה כזו". הוא התנצל והבין שעשה טעות ואז הוא רצה להזמין אותי לחגיגת "תקשורת וכתבים" באותו ערב.

יותר מאוחר מישהו סיפר לי שנודע לו [למולהה] שאני אדם טוב. בשעה שבע בערב השגנו את אישור הפרסום ללא כל צנזורה. כעת "ג'ואן פאלון" מודפס ואמור להיות זמין ברוב חנויות הספרים בטהרן, בערים אחרות ובנמלי תעופה שונים.

מתרגל אחד הציע שכשיהיה לנו יותר זמן נקים אתר אינטרנט של הפאלון דאפא וכך עשינו. בעזרת עוד מתרגלים אחרים אנחנו מנהלים את האתר. כעת יש בסיס טוב עם סייעים טובים שמחבבים זה את זה ועוזרים אחד לשני. כולם מודעים לחשיבות של לימוד הפא כפי שיודעים זאת בארצות אחרות והם מפיצים את הפא באיראן. הם הקימו קבוצת תרגום משלהם ומתאספים למשך שלושה, ארבעה ימים בכל שבוע.

במשך תקופה זו היו לי מספר מצוקות ולא היה לי קל מכיוון שהייתי שם לבד. בכל מקרה ההתנסויות הטובות ביותר שלי היו כשהייתי בתוך הפא, כשהמשמעות עבורי היא שאין לי כל כוונות, יש לי מאה אחוז אמונה במורה ואני משתמשת בצד האלוהי שלי.

תודה רבה