כמה הארות בנוגע ל"מבחנים" בין מתרגלים

(Minghui.org)

פעם הייתי עצוב מאד כשהבהרתי את האמת לאנשים רגילים והם לא הבינו אותי, וחשבתי שהם יחושו חרטה אם הם לבסוף כן יגלו את האמת.

אחרי ששיפרתי את עצמי באמצעות טיפוח, יום אחד הבנתי שטעיתי. אני לא צריך לחשוב שאולי הם יחושו חרטה בעתיד, אני צריך לאחל להם רק טוב. כל עוד הם רוצים להשתנות לא משנה מה עשו בעבר. אני לא צריך לחשוב שהם יחושו חרטה כלל. אם הייתי אל הייתי אפילו מוחק את הזיכרון על הדברים שהם שגו בהם. אני צריך רק לתת להם לחיות באושר כשהם הולכים בדרך החוק האוניברסלי. אז הבנתי שחמלה לא מותנית בדבר.

למעשה, הישויות ברמות שונות של היקום נמצאות בבילבול ברמות שונות. מה שאנו יכולים לעשות זה לתת להם את הטוב ביותר לרמתם. כל עוד הם לא פוגעים בדאפא אנו צריכים לתת להם את הטוב ביותר אפילו אם הם לא יודעים זאת.

אותו הדבר מיושם בקונפליקטים שבין מתרגלים עמיתים כי החלקים שטופחו טוב עדיין שייכים לאנשים מבולבלים. בתור מטפחים אם אנו יכולים להתיחס בסלחנות לטעויות וההחזקות של מתרגלים אחרים ללא תנאי ולעזור להשלים את החסר, זה ההשתקפות של רמת המטפח.

תמיד יותר קל להגיד מאשר לעשות, אך ברגע שהוארתי לעקרון הזה, המשכתי לנסות לעבוד לפיו, והגעתי קרוב יותר ויותר להשגתו ככל שניסיתי להיות רחום כלפי מתרגלים עמיתים, כשאני מעלים כל חשד ומחשבות רעות לגביהם. אם הייתי מתחיל להתרכז בחסרונות של אחרים הייתי חושב: למה כל כך אכפת לי מהחסרונות הללו ? למה הרגשתי כה לא בנוח? ע"י זה שניסיתי זאת לאט לאט המחשבות הרעות שלי הופחתו עוד ועוד. למעשה בני אדם הם מבולבלים וכך גם החלק של מטפחים שלא טופח עדיין טוב. אם אתה מרגיש לא בנוח בקשר לטיפוח גרוע של מישהו, ותמיד רוצה לחשוף זאת באופן ברור, הגיע הזמן לשפר את הרמה שלך ולהגדיל את יכולת הכלה שלך. אחרת, תהיה באותה רמה של המטפח הזה וכמוהו, גם אתה לא תוכל לשפר את עצמך.

זה מאד קשה לעבור את המבחנים שעולים בין מתרגלים. בשבילי, יש רק דרך אחת להתמודד עם זה: פשוט ללמוד את הפא. כמו כן אני מזכיר לעצמי באופן תמידי: אין לזה שום קשר למתרגל שנתן לי את המבחן הזה; אין לזה שום קשר עם דברי יום יום; לא משנה כמה זה כואב, לא משנה כמה זה קשה, המטרה של המבחן היא לגרום לי להתייחס לזה בקלות ולוותר על הלב האנושי שלי. זה לא היה קורה לי (משפיע עלי) ללא סיבה. לרוב כשאני מסתכל אחורה אחרי שאני עובר מבחן, אני מגלה שהמקרה עצמו הוא חיצוני כמו קליפה, בזמן שמה שמהותי הוא ההחזקה האנושית שמאחורי המקרה. כל המבחנים, מטרתם להסיר החזקות. כשתלמידי דאפא עושים דברים, בד"כ יופיעו דעות שונות: "הדבר הזה נכון", או "הדבר הבא לא נכון". עכשיו אני מבין שמרמה גבוהה יותר הנכון והלא נכון השטחיים בעולם האנושי בעצם נגרמים מהלבבות האנושיים של המתרגלים. ההחזקה לנכונות ואי נכונות של דברים רגילים או ההחזקה לכשרונות וחוכמה הם בעצם המכשולים של הטיפוח, שגורמים לגישה של "אני צודק" ו "אתה טועה". לפעמים כשאתה צודק באופן מובהק לפי עקרונות אנושיים, דברים עדיין לא מסתדרים כלל. הסיבה, אני חושב, היא שהכוחות הישנים מתייחסים לנכון ולא נכון אנושי כשום דבר. אכפת להם רק ממחשבות המתרגלים. בין אם אתה צודק או טועה, אם יש לך את הלב הזה הם יהפכו ויבלבלו הכל. בני אדם הם פשוט כה אבודים. אם מטפחים לא נזהרים גם הם יכולים ליפול למלכודת זאת.

אך עניינים אנושיים יותר חשובים ממה שהכוחות הישנים חושבים. אנחנו עושים את עבודת תיקון הפא. להביא את הישועה לישויות הארציות הוא דבר בעל חשיבות עליונה לתלמידי דאפא. זו אחריותנו לעשות עבודה טובה. זה היה אידיאלי אם לא היו מבחנים והתנסויות לכולנו. עם לב אחד, נוכל לעשות יותר עבודת תיקון פא, אשר תציל עוד ועוד ישויות ארציות. אך במציאות בעיות שין-שינג של מתרגלים אינדיבידואלים וחוסר תיאום בין מתרגלים כן מופיעים מזמן לזמן ומפחיתים את הכוח שלנו כגוף אחת. החזקות של מתרגלים והרדיפה ע"י הכוחות הישנים גם מפריעים לעבודת תיקון הפא. אני חושב שרק הבנה וסובלנות בין מתרגלים יכולים לעזור לפתור את הבעיות האלו ולעשות את הדברים הרמוניים. הפגנת חמלה וסובלנות היא הדרך הטובה ביותר לסגור את כל הפרצות למתרגלי דאפא כגוף אחד.

אני גם רוצה לשתף בלקח עמוק מהטיפוח האישי שלי: בכוונה או לא בכוונה רובנו פוגעים באחרים בזמן שאנו חיים את חיינו האנושיים. פעם הייתה לי אישיות חזקה ומצאתי חסרונות של אחרים בדייקנות רבה. למרות שלא הייתי מודע לזה פגעתי בהרבה אנשים. בשתי הזדמנויות לאחר שהתחלתי לתרגל טיפוח הדברים שעשיתי בעבר הופיעו לפני עיניי. ראיתי בבירור את הכאב שגרמתי לאחרים, ואיכשהו חשתי את כל המבוכה, כאב, סבל, תסכול, כעס וייאוש. הדברים שעשיתי כדי לפגוע באחרים חזרו לפגוע בי.

בגלל שהייתי בבילבול לא הייתי מודע ופגעתי באחרים בלי לחשוב. אחרי שחוויתי זאת בכיתי בייאוש ולא ידעתי מה לעשות. לא יכולתי לקחת חזרה את הדברים שעשיתי כדי לפגוע באחרים . הרגשתי שלא מגיע לי לחיות, למרות שכשעשיתי דברים אלו לא הייתי בשל ולא מנוסה בעולם זה.

החוויה הייתה חריפה, אך ככל שעבר הזמן זה דעך. גרימת הסבל והמבחנים הופיעו שוב ואני חייב להזכיר לעצמי כל הזמן את החוויה ותמיד למדוד את החלק בי שעדיין בעולם מהרמה שאני כרגע מואר אליה. זה עוזר לי להבין את הקונפליקטים והמבחנים.

תיקון הפא הגיע לשלב הסופי. יש עוד ועוד דברים שאנו צריכים לעשות, שדורשים מרמת השין-שינג שלנו להיות גבוהה יותר ויותר. אך חלק מהמתרגלים לא יכולים לזנוח את ההחזקות שלהם. מה עלינו לעשות? אנו צריכים תמיד לזכור לשמש דוגמא של טוב לב אמיתי כדי לסגור את הפערים. כמובן, קל להגיד מלעשות, אך אם נוכל לשים את הפא בראש מעיינינו, לחשוב פחות על עצמנו ולשים את הגוף הקולקטיבי של תלמידי תיקון הפא קודם, אנו יכולים לעשות זאת.

אחרי שאנו עוברים קונפליקט ושמים בצד את הלב האנושי, אנו מוצאים שויתור על הלב האנושי ניתן להשגה לא ע"י עשייה אלא ע"י טיפוח. זה מתבטא בשיפור ברמה שלנו בזמן שאנו בעולם האנושי, נראה שאנו ממשיכים לעבוד על הלב שלנו וללמוד את הפא. בעבר כשלא יכולתי לעבור מבחן בהצלחה, הידיעה שתיקון הפא לא עוצר בשביל לחכות לי גרמה לי חרדה וכעס, עם כאב בלבי כאילו הוא נחתך מסכין. עכשיו, במקום להתפלש בחרטה אני לומד את הפא כמה שיותר, וכשאני מסתכל אחורה, אני שואל עצמי למה התעצבתי כל כך אתמול? האמת היא כה פשוטה.

לא הייתה לי את ההרגשה הזו בטיפוח בעברי הקודם. אולי זה בגלל שאנו נעשים יותר ויותר בוגרים ככל שתיקון הפא פורץ קדימה מהר יותר ויותר, וכשהמבחנים מגיעים אנו יותר ויותר רגועים. למרות שאנו לא מרגישים שינוי ממשי במימד הזה, השיפור הוא בעצם מהיר וגדול אם אנו מסתכלים לתוך עצמנו בזמן קונפליקטים.

עם ההבנה הזאת, אני חושב על מצב המתרגלים שלנו מעבר לים ועל בעיותיהם. כמתרגל אני חושב שמחשבתנו הראשונה צריכה להיות איך לעזור למתרגלים העמיתים שלנו. בין אם מתרגלים אלו מצליחים או לא זה עניין אחר. המחשבה הראשונה שלנו היא הביטוי ברמה שלנו. חמלה עצומה היא הביטוי ברמה של ישות מוארת. כתלמידי דאפא צריך להיות לנו איכפת מכל חלקיק של הגוף השלם. למרות שעדיין לא הגענו לסוף המסלול, עלינו לזכור שטוב לב וחמלה כאלה הם בלתי מותנים. להגיע לשלמות זה להיות אחראי לרמה שלנו.

כל הנ"ל הן ההבנות האישיות שלי והן מוגבלות. בבקשה ציינו כל דבר שלא נכון.