תינוק כמעט גווע ברעב בכלא בשעה שמשפחה שלמה של מתרגלי דאפא נרדפת

(Minghui.org)

מאת מתרגלת דאפא מהפרובינציה שאן-דונג בסין

משפחתה של גיסתי החלה לתרגל פאלון גונג במחצית השניה של שנת 1996 וכולה הרוויחה רבות מהתרגול. לרוע המזל, התרגול הנפלא הזה סבל מרדיפה ודיכוי מאז אפריל 1999.

באותו הזמן אני לא התחלתי עדיין לתרגל פאלון גונג. פקידים מממשלת העיר באו פעמים   רבות לביתי וניסו לשכנע אותנו לא לתרגל. שלושה אנשים ממועצת העיר ושלושה שוטרים מתחנת המשטרה היו אחראים להשגיח על משפחתנו. הם באו ועזבו במשך כל היום ולא נתנו לנו לנוח בשלווה.

בליל ה-19 ביולי, 1999, הם טיפסו על החומה ונכנסו לחצר שלנו. הם שברו את הדלת הקדמית, עצרו את חמי, גיסי ואשת גיסי ולקחו אותם למשרד העירייה. חמותי   הייתה כל כך מבוהלת שהיא בכתה בלי הפסקה. רק חמותי, גיסתי ושני ילדיו של גיסי נותרו   בבית. גם חדרו וגם חדרנו היו מלאים באנשים. מישהו נשלח לקרוא לי בחזרה מבית הורי שבו שהיתי כל הזמן מכיוון שהייתי בהריון בחודש השישי.

אחרי זמן קצר, מנהל הועדה לתכנון המשפחה הגיע בראש חבורה של עוד מספר אנשים. הם רצו לחשוף אותנו ולבקר את הפאלון גונג.

מאוחר יותר, ועדת העיר הכריחה את הבוס שלי ומספר שותפים לעבודה להצטרף אליהם בפיקוח על חמותי ועלי ליד ביתנו. ב-25 ביולי, 1999, לבקשת אחי הבכור, נלקחתי בחזרה לבית הורי. מקום העבודה שלי שלח שני אנשים להשגיח עלי כל יום. ב-26 ביולי, שלושה אנשים   מועדת החינוך באו ולקחו את בעלי. הם סחטו 1,500 יואן [500 יואן הוא השכר הממוצע   של עובד עירוני בסין] ממני שהם אמרו שזה ישמש כדי לשלם את עלויות המחייה של האנשים   שחיים אתו. אחרי שחזרתי לבית הספר ועדת החינוך דרשה 300 יואן נוספים בטענה שהם היו אמורים לשלם את העלויות של האנשים ששמרו עלי, למרות שהם לא נתנו לי קבלה. גיסי,  אישתו וחמי לא חזרו הביתה עד ששילמו "קנס". גיסי שילם 5,000 יואן. אשתו וחמי שילמו כל אחד 60 יואן. בזמן שצוות מממשלת העיר תצפתו על ביתי, הם דפקו על הדלת לעיתים קרובות בשעת לילה מאוחרת סגרו את דלתות מכוניותיהם ברעש וצפרו בצופר כדי למנוע מאתנו לישון היטב. אחרי ה-20 ביולי 1999 פוטרתי.

ב-27 בדצמבר, 1999 שישה חברים ממשפחתנו הלכו לבייג'ינג כדי לעתור בפני הממשלה, בכוונה לדווח על המצב האמיתי לממשל המרכזי, אבל במקום זאת הם נרדפו על כך שניסו לפתוח את פיהם.

1. הרדיפה שבעלי סבל ממנה

בתחנת המשטרה בטיאננמן, בעלי הוכה בפניו עם חתיכת ברזל הנראית בתמונה עד כדי כך ששתי לחייו הפכו לכחולות ועיניו לשחורות. עיניו התנפחו לצורה של קו דק והוא כבר לא יכל לפתוח את פיו. מאוחר יותר הוא נשלח למשרד בייג'ינג של פרובינציית שאן-דונג בו הוא נעצר באופן לא חוקי. הפקידים שם הכו את פניו עם שפופרת נייר קשיחה והחרימו מכספו יותר מ-200 יואן. הם כבלו אותו באזיקים למתרגלת ולא הרשו להם לשבת אלא הכריחו אותם לשבת על העקבים במקום. הם לא נתנו להם מזון או מים ולא הרשו להם ללכת לשירותים.  במשך הזמן הזה, הוא היה עד לכך שכמה פקידים הכו בחומרה מתרגל מבוגר.

הוא נעצר באופן לא חוקי במרכז מעצר למשך חודש, שם לא ניתן לו מספיק מזון. יותר מכך, הוא הוכרח לרחוץ בגדים בשביל האסירים הקרימינליים והוכה על-ידם. הוא לא הורשה לתרגל את תרגילי הפאלון גונג. במשך מעצרו שם, הוא שמע פעם אחת את השומר מכריח מתרגל לאכול צואה ולשתות שתן. אחרי שבעלי שוחרר, הוא נעצר באופן לא חוקי על-ידי יחידת העבודה שלו עד סוף השנה והוא לא יכל לקבל מספיק אוכל גם שם. ישר אחרי שהורשה לחזור בחזרה הביתה ובילה את השנה הסינית החדשה אתנו, הוא נלקח בחזרה למקום העבודה למעצר   שוב.

במהלך שתי אסיפות הקונגרס בשנת 2000, יחידת העבודה שלו עצרה אותו שוב בחדר שבו אנשים שמרו עליו בתורות.

בפברואר 2000 (לוח השנה הירחי), כל משפחתי ואני נעצרנו במחלקה השיפוטית של העיר.  בעלי, חמותי גיסי ואשתו הוכו כולם בחומרה; אשתו של גיסי לא החלימה גם חודש מאוחר יותר והיה צריך להוביל אותה ביד כדי שתגיע לשירותים. רגלו של גיסי פיתחה נפיחות.  הפצעים על ידו של בעלי לא החלימו גם אחרי חודש.

באותו זמן התינוק שלי היה רק קצת יותר מבן שלושה חודשים. מאחר שלא סופק לי אוכל במשך שלושה ימים, לא ייצרתי חלב כדי לספק לו; הוא היה כל כך מורעב שלא הפסיק לבכות.  ביום הרביעי, כשראו שהתינוק שלי היה על סף מוות, פקידי ועדת העיר שלחו את התינוק שלי ואותי לבית הורי.

במרץ 2000, בעלי ואשת גיסי שוב נעצרו בצורה לא חוקית ל-15 ימים, ונשפטו לעבודה קשה. אחרי שחרורם בתחילת אפריל הם נעצרו שוב באגף השיפוטי של העיר ואז נלקחו על-ידי  יחידת העבודה שלהם ונעצרו במקום העבודה שלהם למשך מספר ימים.

אחרי ששוחררו והורשו לחזור לעבודה, הם מונו רק לביצוע של מספר שליחויות קצרות ולא קיבלו משכורת.

2. הרדיפה שאני סבלתי ממנה

למרות שעדיין לא התחלתי טיפוח תרגול אמיתי, קראתי את ג'ואן פאלון. התועלת הפיסית והנפשית שראיתי שהתחוללה בכל משפחתי שכנעה אותי שדאפא מואשם ומטופל בלא צדק. לפיכך,    ב-27 לדצמבר, 1999, בהחזיקי את תינוקי שהיה רק בן 30 יום, ניגשתי בהחלטיות ללשכת הפניות בבייג'ינג כדי להבהיר את האמת. באותו זמן אפילו לא ידעתי איך לעשות את תרגילי הפאלון גונג, אבל הייתה לי האמונה הנכונה שלי בדאפא. היה קהל גדול מחוץ ללשכת הפניות;  שוטרים הובאו מכל הארץ כדי לעצור מתרגלי דאפא. מזמן לזמן ראיתי אנשים מוכים. נדחפתי לתוך טנדר, שם שני אנשים צעירים חטפו ממני 200 יואן מיד. אחד מהם סטר בפני פעמיים.  הטנדר לקח אותי לבית מלון הממוקם ליד לשכת העתירות ושם עובד מלשכת העתירות השגיח עלי. הוא רימה אותי ולקח ממני 1,900 יואן וגם את הספר ג'ואן פאלון ואת קלטת התרגילים. בערב, סגן מפקד תחנת המשטרה וסגן מזכיר המפלגה של משרד העיר באו לבית המלון. בבוקר הבא הם גררו את תינוקי ואותי למשרד בייג'ינג של פרובינציית שאן-דונג והכניסו את בעלי. בעלי הוכה כל כך בחומרה שהם לא יכלו לזהות אותו. הם לקחו אותנו בחזרה לעיר מגורנו. בעלי נעצר במרכז המעצר ואני נעצרתי בתחנת המשטרה של עיר מגורנו. חמותי כבר הייתה עצורה שם במשך יומיים (במקור חמותי התכוונה ללוות את בעלי לבייג'ינג   אבל נעצרה על-ידי המשטרה בדרכה לשם. לפיכך, בעלי הלך לבייג'ינג לבדו שם הוא סבל   מרדיפה שתוארה למעלה. אחרי שחמותי נעצרה שוב ונלקחה בחזרה לעיר, הם כבלו אותה למעקה הברזל של תחנת המשטרה הפונה לרחוב והשפילו אותה בפני עוברי אורח).

מאוחר יותר, בהיכנעם לכפייה מצד המשטרה, הורי שילמו 2,000 יואן אבל גם היו חייבים לכתוב "הצהרת חסות" לפני שהורשו לקחת אותי הביתה. גיסי וחמותי נעצרו שוב. כשהמשטרה ניסתה לסחוט מהם כסף הוא אמר שאין לו כסף והם לא שוחררו עד אחרי יותר מחודש.

מאז אפריל 1999 לא היה למשפחתי יום שליו אחד. בעלי נעצר לעיתים תכופות ומקורות הקיום שלנו נקטעו. חמותי ואשת גיסי היו צריכות לאסוף עלי פירות שהושלכו או לחפש צמחי בר כדי לאכול.

עקב הטרדה עקבית ומעצר בידי האנשים הרעים, בעלי ואני נאלצנו לעזוב את בננו בן השנה בבית ולהפוך לחסרי-בית וחסרי-כל.