שיטות עינויים בהן משתמשים במחנה העבודה שישאנפינג: נעילת אסירים בתוך "מגדל לייפנג", הרעבה ועונשים פיזיים

(Minghui.org)

נעילת אסירים בתוך "מגדל לייפנג"

במחנה העבודה שישאנפינג מה שנקרא "מגדל לייפנג" הוא מקום  אפל בגודל של שני מטר רבועים (בערך עשרים פייט רבועים) הכולל שני חדרים ללא אור שמש, רק אפילה נוראית. לוח אבן באחד מהחדרים משמש כמיטה בעוד החדר השני אינו מכיל  שום רהיט. כל הצרכים האנושיים נראים בכל מקום, מאחר ואין שירותים. בנוסף מאחר וחולדות ונחשים שורצים במקום, גוויות חיות רקובות מדיפות צחנה נוראית. השמועות אומרות שאישה  שלא יכלה לסבול להיות אסורה שם התאבדה בתלייה. על אף ש"נעילה בתוך מגדל לייפנג"  נחשב כעונש מחריד, המשטרה ב"קבוצה השמורה היטב" השתמשה בו פעמים רבות  בכדי להעניש מתרגלי פאלון דאפא צודקים וטובי לב.

בשנת 2000, מתרגל הדאפא האן ימינג ננעל בפנים במשך שבעה ימים ולילות, הוא הוכרח לישון על לוח האבן ללא שמיכה. מתרגל נוסף קאנג הונג, נתלה מהקיר במשך שלשה ימים ולילות כך שהיה צריך לאזן עצמו על קצות אצבעותיו, הוא לא הורשה לשבת או לשכב. כתוצאה,  הוא הוכרח להטיל את מימיו ולעשות את צרכיו במכנסיו.

בנובמבר 2000, קנאג הונג ולי שיאנגדונג דיווחו על הזוועות שבוצעו ב"קבוצה השמורה היטב" לסוכנות החינוך בעבודה של צ'ונג'צ'ינג במהלך ביקור שיגרתי. ראש   הקבוצה דו יי נעל את שני המתרגלים במגדל, מייד לאחר שצוות הביקורת עזב. מאחר וקאנג הונג התנגד לעינוי זה מספר פעמים, הוא ננעל מאוחר יותר במגדל מספר רב של פעמים,  והוענש בכך שהוכרח לקרוע בזמן שהיה כבול באזיקים אל הקיר.

אף לא אחד מתלמידי הדאפא שהיו נעולים במגדל הורשה לקבל שמיכה או ללבוש מעיל. לא היו יוצאים מהכלל לחוק זה, אפילו בזמן החורף. הם הורשו לאכול רק שתי ארוחות ביום ובכל ארוחה הם קיבלו רק חצי מההקצבה הרגילה. כך שבכל יום הם קיבלו רק 4 או 3 ליאנג (5-7 אונקיות) של אוכל.

עינוי בהרעבה

מתרגלי פאלון גונג ב"קבוצה השמורה היטב" קיבלו רק דייסה ולחמניות מאודות לארוחת בוקר, בארוחה השניה הם קיבלו רק אורז יבש כמנה עיקרית. מאחר והלחמניות היו כה קטנות, הם נקראו "לחמניות בגודל ביפר". הדייסה הכילה אורז מבושל מעורבב עם מים קרים, אך הכילה יותר מים מאורז. הירקות שהוגשו הורתחו במים והכילו ערך תזונתי מועט. הם היו נבולים והונבטו כבר. בנוסף למלח שבו בושלו הירקות, היה גם חול, שער ותולעים. השומרים לא הרשו למתרגלי הפאלון גונג לאכול בשר. כמובן, שמתרגלי הפאלון דאפא אפילו לא רצו לאכול בשר כזה אם היה מוגש, אלו היו החלקים הזולים ביותר של החזיר שכללו שומן וסחוס. לעיתים קרובות, הוא היה לא מבושל והריח רע. אפילו כאשר בשר נחות זה הוגש, היה עדיין מעט מאוד ממנו. האסירים הפושעים לעיתים רבו על הלחמניות,  הרעב היה כה חמור שהשומרים לא יכלו לגרש אותם אפילו עם מקלות. לעיתים קרובות הם  אפילו גנבו את מלח השולחן.

בכל פעם שנשלח צוות מטעם המשטרה לחקור את מחנה העבודה, באורח פלא בכירי המחנה היו מסוגלים להחביא את הקומבינות שלהם. לדוגמא, הטענה הרשמית הייתה שהם מוציאים מאה יואן בחודש על ארוחות לכל אסיר. במציאות, ההוצאות החודשיות על מזון היו קרובות ל-30 יואן לאדם. ברוב המקרים פקידי הממשל ניסו לחפות אחד על השני, אולם בכמה אירועים מזימותיהם נחשפו. כאשר ההונאה לגבי מחירי הארוחות נתגלתה, בכירי המחנה ריסנו עצמם לזמן מה. אולם מהר מאוד, מאחר ומחנה העבודה השתמש בתירוץ שהבשר נזרק בכל מקרה,  הם הכפילו את מאמציהם למעול בכספי המזון. למעשה הבשר שנזרק היה רק הלא מבושל, לעיתים אפילו חתיכות רקובות שלא היו ראויות למאכל ממילא.

כמה מהאסירים היו כה מורעבים שהם אכלו חתיכות כאלה בקושי רב אולם הם סבלו מבעיות עיכול במשך כמה ימים.

בנוגע ליחס הלא אנושי הזה, מתרגל הדאפא לי צ'וניאן דיווח על המצב לקצין המזון ג'ואו פינג ונכבל באזיקים לדלת במשך כמה ימים כתשובה. ג'ואו פינג קרא אל עבר כולם:  "תקן הארוחה שלנו הוא 8 ליאנג (כ0.88 פאונד) של מזון מבושל במקום 8 ליאנג של אורז ביום". אולם על הלוח, בכירי המחנה כתבו 11 ליאנג (כ1.2 פאונד) לאדם. אסירים רבים כעסו אולם לא העזו להגיד כולם על אף שהעריצו את מתרגלי הפאלון גונג על שאזרו אומץ לתמוך בצדק.

עונשים פיזיים

ה"קבוצה השמורה היטב" היתה ידועה לשמצה בכך שסבלה מ"מגדל לייפנג",  "לחמניות בגודל ביפר" ו"קפיצת צפרדע" בשישאנפינג. ע"פ  הודאות השומרים עצמם הם ראשית השתמשו ב"הרעבה" ואז ב"קפיצת צפרדע"  ו"שכיבות שמיכה" בכדי ל"בנות את בריאות המתרגל" לכאורה. מתרגלי הפאלון גונג העצורים הוכרחו לעשות 200-300 שכיבות שמיכה בכל פעם. שכיבות השמיכה היו צריכות להיעשות כאשר המענה ספר "אחת!" המתרגל היה צריך להנמיך את גופו אולם לא לשכב על הרצפה, והוא לא הורשה לעלות עד שהמענה צעק "שתיים".    רק אז המענה ספר זאת כשכיבת שמיכה אחת. שיטת עינוי נוספת שבה השתמשו הייתה "קפיצת   צפרדע", אשר בה האסיר צריך לקפוץ סביב מגרש כדורסל 10 עד 14 פעמים. כמה מהם הוכרחו לקפוץ ברגליים רועדות עד אשר התמוטטו. בנוסף, המתרגלים הוכרחו לרוץ 60 -    100 סיבובים סביב מגרש הכדורסל. בכירי המחנה המציאו בקביעות דרכים חדשות לענות אנשים. מתרגלי הפאלון גונג העצורים היו נתונים ל"שמירה כבדה" במשך תקופות זמן לא מוגבלות. לדוגמא מתרגל הדאפא האן ימינג הוחזק תחת "שמירה כבדה"  במשך זמן רב. בנוסף לעונשים הפיזיים וההרעבה, המתרגלים הוכרחו לעמוד במשך שעתיים בצהרים או אפילו עד חצות.

בתחילת 2001, שומר בשם ג'יאנג הפסיד כסף בהימורים. הוא הוציא את תסכולו על מתרגלי הפאלון גונג כמו על אסירים אחרים והכריח אותם לכרוע. מתרגל הדאפא טיאן ייצ'נג הושם במאסר מבודד במשך עשרה ימים. מאחר וטיאן יי'צ'נג היה מתרגל נחוש, הוא הותקף לעיתים קרובות. כתוצאה מכך ראייתו הפכה מטושטשת והיו לו קשיים בהליכה.

בהתמודדם עם המצב הקשה, מתרגלי הדאפא הפכו יותר ויותר צלולים בנוגע להתנגדות לרדיפה,  בזמן שטיפחו את חמלתם. לדוגמא, הם לעיתים הציעו חלק מאספקתם האישית לאסירים עמיתים אשר לא קיבלו ביקורים. מתרגל הדאפא האן ימינג קנה מגבות פנים ונייר טואלט לאסירים אלו. על אף שהוא עצמו השתמש במגבת פנים ישנה ומשומשת. מתרגל הדאפא לי צ'ואניאן קנה לעיתים קרובות נייר טואלט עבור מתרגלים עמיתים ואסירים אחרים כאשר הוא עצמו השתמש בקרטון עבה במקום. כאשר מתרגל הדאפא לי שיאנגדונג הושם בבידוד, מנות הדייסה שלו הופחתו לחצי. המתרגלים העמיתים העבירו לו בחשאי את הלחמניות שלהם ללא ידיעת השומרים, הוא לעיתים קרובות חלק אותן עם שותפיו לחדר. אולם חמלת מתרגלי הדאפא בנסיבות כה קשות נרדפה בידי השוטרים. לדוגמא, כאשר מתרגל הדאפא וואנג שיאנלינג ראה אסיר עמית שאין לו כסף לקנות אספקה יומית, הוא נתן לאסיר עשרה יואן. כאשר שוטר ראה זאת  במפתיע, הוא החליט שזה מתן שוחד והעניש את וואנג.