הבעל נכלא באופן בלתי חוקי, חיפושים תכופים בבית, המשפחה בקשיים כלכליים

(Minghui.org)

כולנו, בעלי, הורי ואני, מתרגלי פאלון דאפא. מאז יולי 1999, כל המשפחה נרדפת באכזריות. ביתנו עבר חיפוש, נקנסנו, רותקנו, נעצרנו ונכלאנו. סבלנו מפירוד משפחתי ובעיות כלכליות קשות. נאלצנו להסתמך על חמינו בן ה-60 ,שגידל ומכר מוצרים שונים, שישלם את שכר הלימוד של בנינו, אגורה לאגורה. לא היה לי כסף לאוכל ונאלצתי להסתמך על הפנסיה של אימי להוצאות מחיה.

ברגע זה, אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על כל אותם הדברים שקשה לחשוב עליהם.

ב-2 לאוגוסט, 1999, בערך בשעה 10:30 בבוקר, שוטר ושני מלווים בזזו את ביתי, חטפו את בעלי, ולקחו את כל ספרות הדאפא בביתנו, בטענה שהם זקוקים לעוד מידע. הם ריתקו את בעלי למספר ימים, אך רק אחרי ששילמנו 220 יואן קנס ועוד 40 יואן דמי מחיה, בעלי שוחרר, בסביבות 4:30 בבוקר.

אחרי הצהרים של ה-18 ליולי 2000, בגלל שבעלי ואני סירבנו לחתום את שמותנו. ארבעה שוטרים ועוד שני אנשים מהעבודה שלי גררו אותנו לתוך ניידת משטרה. שנינו הוחזקנו במתקן ריתוק ל-32 ימים. כששוחררנו, חויבנו לשלם סכום כולל של 950 יואן בשביל "דמי מחיה" וקנס. הם אפילו ספרו את הוצאות המזון של הימים בהם שבתנו רעב.

ב-23 לדצמבר, 2000, מכיוון שלא היה לנו כסף לשלם את שכר הלימוד של בנינו, תכננתי   למצוא עבודה זמנית מחוץ העיר. שניים מחברי לעבודה שמעו על כך, והלשינו עלי למשטרה כדי שתמנע ממני למצוא עבודה. הם איימו שהם ישימו אותי במחנה מעצר אם אלך לעבוד מחוץ לעיר.

ב-24 למאי,2001 , אחרי הצהרים, ראש אגף הביטחון במקום עבודתי, רצה לחטוף את בעלי ואותי לכיתת שטיפת מוח של מרכז ריתוק. "אם לא תלכו", הוא אמר, "לא  תהיה לי בעיה לדווח עליכם לממונה עלי, הוא יזרוק אנשים לכלא רק כדי למלא את חובתו".  ניסיתי בעקשנות להימנע ולהתנגד לרדיפה, אך למרות זאת, בעלי שוב נלקח למרכז הריתוק.  התחלתי בשביתת רעב עד שבעלי ישוחרר, כדי להראות שמתרגלי הפאלון דאפא לא טועים ושאנחנו חפים מפשע.

ב-13 ליוני, 2001, בעלי נעצר מכיוון שחילק עלוני דאפא. הוא רותק במרכז הריתוק המקומי מס' 2 למאה ימים. באותה תקופה הוא שבת רעב מספר פעמים כמחאה. השביתה הארוכה ביותר ארכה 28 יום. לא רק שהמשטרה לא שיחררה אותו אלא שהיא העבירה אותו למרכז הריתוק מס' 1 ושם הוא היא כלוא עד ה-3 באוגוסט 2002. ב-4 ליולי בעלי נשפט לתקופת מאסר של 3 שנים בכלא.

מתחילת אוקטובר 2001, הלכתי למשטרה האזורית, למשרד ה-610, ולתובע ,ולמשרד הביטחון הלאומי, כדי לדרוש את שיחררו של בעלי. למה הם לא שיחררו אותו? איזה פשע הוא ביצע?    הם האשימו זה את זה ונקטו בסחבת, שלקחה יותר מחודש של משא ומתן. אחרי כל כך הרבה בלבול, הבעיה עדיין לא נפטרה. ב-19 לנובמבר, חמי ואני הלכנו לשאול בקשר לסטטוס של בעלי במשרד לביטחון לאומי. אחר כך עצרו אותנו ליום, רק בגלל ששאלנו.

הזיכרונות מארבע השנים שחלפו שוברים את הלב.

משפחה של ארבע נפשות לומדת פאלון דאפא בשקט, הולכת בעקבות העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות.  חיה באושר והרמוניה. בגלל שבעלי ואני נרדפנו לאחר תחילת מסע הרדיפה, אבי לא העיז להמשיך ולטפח. אימי רצתה אך גם לא העיזה לטפח. אימא פחדה ודאגה לנו כל יום. כל המחלות שהיו לה לפני שהיא התחילה לתרגל חזרו. באוקטובר 2001 אימי סבלה משבץ ושיתוק   בצד הגוף. אחרי 5 שנים שבהם היא לא לקחה תרופות, אימי ניגשה שוב לארון התרופות שלה. המחלות של אימי נגרמו עקב הרדיפה, מכיוון שהיא נאלצה להפסיק לתרגל פאלון גונג.  לא רק שהיא דאגה מכך שלא היה לנו כסף לשלם את שכר הלימוד של בנינו, היא גם דאגה שיכניסו אותנו למחנה מעצר. בארבע שנים ביתנו עבר חיפוש ארבע פעמים. בעלי בילה ארבע פעמים במחנה המעצר, ואף נשפט לכלא. אני נעצרתי פעם אחת ונקנסתי ב-1120 יואן. בעלי   נעצר, כך שלא יכל ללכת לעבודה. מקור ההכנסה שלנו קוצץ.