שורפים את גבו של המתרגל וזורים מלח על פצעיו: אכזריות במחנה העבודה סאנשווי, מחוז גואנגדונג

(Minghui.org)

באמצע שנת 2002, היחידה החמישית במדור השלישי של מחנה העבודה סאנשווי   בגואנגדונג, שלחה שוטרים רבים לצפון סין בכדי ללמוד שיטות עינויים ולחלוק התנסויות   בנושא עינויים של מתרגלי הפאלון גונג. לאחר תקופת הכנות, השוטרים האלו החלו לבצע   את פעולותיהם האכזריות ב- 3 בדצמבר. באחד המקרים מתרגל עונה שם למוות. השוטרים   שלחו שניים או שלושה מתרגלים מהמדור השלישי למדור השני כדי "לעזור וללמד"    אותם. הביטוי המעודן הזה מתאר עלילה מתוכננת. היו תשעה חדרים בקומתו השנייה של   המבנה. ארבעה או חמישה מהם היו חדרי עינויים. אחד היה בשביל השוטרים ואחד שימש   את ה"סייעים" שהשוטרים בחרו מבין הפושעים במחנה. בקומה הראשונה, חלק   מהחדרים היו אגפי המגורים של השוטרים וחלקם שימשו למגורי המתרגלים שנכנעו כיוון   שלא הצליחו להתמודד עם העינויים. רשויות המחנה חסמו בקפידה את יציאת המידע לגבי   האופן בו עונו המתרגלים.

קבוצת המתרגלים הראשונה כללה את וואנג בין, פנג דיג'יאן וליו פאנגפיי. כשהם הגיעו,    השוטרים והסייעים שלהם (הם נקראו "אנשי צוות בתפקיד") המתינו להם. הסייעים   כיסו את ראשיהם של המתרגלים בבדים וגררו אותם מעלה לחדרי העינויים שבקומה השנייה.    בתוך כל חדר היו שני שקים מלאים בשמיכות שגובהם מטר, רוחבם חצי מטר, אורכם 0.6    מטרים ומשקלם 60 - 70 קילוגרמים. השקים נקשרו עם חבל. הסייעים חלצו את נעליהם של   המתרגלים ומיקמו את המתרגלים בין שני השקים. ידיו של המתרגל נכבלו באזיקים שונים,    כל יד לחבל של שק אחר, והושיבו אותו בתנוחת ישיבה על העקבים. המתרגל היה צריך לשמור   על גב זקוף בזמן שישב והוא נאלץ להישאר בתנוחה הזו 24 שעות ביממה, כמה ימים ברציפות.

ה"סייעים" חילקו ביניהם משמרות בפיקוח על המתרגלים במשך כל שעות היממה.    לפעמים היו ארבעה פושעים שהקיפו כל מתרגל. השוטרים מיקמו שני סייעים מקדימה ושניים   מאחור. נאסר על המתרגלים להירדם. אם רגליו של המתרגל התעייפו והוא היה צריך להחליף   ביניהן, השוטרים ביקשו מהסייעים לדרוך על כפות רגליו של המתרגל או לחפור בציפורניו   באמצעות קיסמי שיניים. השוטרים הינחו את שני הסייעים שבכל צד למשוך את השקים בכיוונים   מנוגדים. ידיו של המתרגל היו כבולות באזיקים לחבלים שנקשרו לשקים והן נקרעו לגזרים   כשהמענים משכו בחוזקה בשני הקצוות. המתרגל וואנג ג'ופנג מהעיר מאומינג שמר על אמונתו   בנחישות ולא נכנע. בגלל הזמן הממושך של הטיפול האכזרי הזה, עצם הכתף שלו נסדקה   והשרירים נפרדו ממנה. גם חלקים אחרים של גופו נפגעו בחומרה. מאוחר יותר הוא נשלח   לבית החולים פואושאן לניתוח. הוא עדיין ביחידת ההתאוששות בסאנשווי. הוא מאושפז   בבית החולים כבר למעלה משישה חודשים.

מתרגל הפאלון גונג, מר לין פנגצ'י, שמר על אמונתו בנחישות ולא נכנע, אפילו כשסבל   את העינוי הזה במשך שלושה ימים ולילות. הם המשיכו לענות אותו מספר ימים נוספים.    אחרי שפצעו אותו, הוא נשלח לטיפול בבית החולים. אחרי שהתאושש הם המשיכו באכזריות   שלהם. הם שפכו מים חמים על גבו כדי לעשות לו כוויות ולאחר מכן הם שיפשפו מלח על   הפצעים. אחרי שעינו אותו עד שהתעלף הם שלחו אותו לבית החולים. בחודש מאי האחרון,    הם החזירו אותו והמשיכו בעינויים. במקור הוא נשלח למחנה העבודה לתקופה של חודש   אחד, אך היום הוא עדיין שם, עומד בפני עינויים ויחס אכזרי.

למר לי יואנדונג מהעיר מאומינג לא הרשו לישון בגלל שלא נכנע לעינויים. כשהוא נרדם,    השוטרים הנחו את הסייעים שלהם לבעוט בפניו ולרקוע על כפות רגליו. פניו של מר לי   האדימו והתנפחו מאוד. הסייעים אמרו שהוא יירדם אם שניות אחדות הם לא יסתכלו עליו.    אם הם לא תפסו אותו, הוא היה נופל לשינה. מר לי היה אמור להשתחרר בינואר האחרון,    אך כשהגיע חודש אפריל הוא עדיין עונה.

כשעינו את מר צ'ן וואימינג מג'אנג'יאן היה לו חום של 40 מעלות. הם לא הרשו לו   לישון. כשהוא נרדם, השוטרים הנחו את הסייעים שלהם לבעוט בו בפנים ולרקוע על כפות   רגליו. כתוצאה מכך כפות רגליו התנפחו והזדהמו. כשהוא סוף סוף נשלח לבית החולים,    רגליו כבר היו מאוד פצועות, עד כדי כך שאפשר היה לראות את העצמות. באפריל הוא שוב   נשלח לעינויים. כפות רגליו לא התאוששו, הן שוב התנפחו בחומרה והוא לא היה מסוגל   ללכת.

למתרגל ששמו מר וואנג בין כבלו את שורשי כפות הידיים באזיקים והוא נתלה על משקוף   הדלת. מר צ'ן ג'ינגפינג עונה עד כדי כך שאיבד את ראייתו. כיום, הוא יכול לקרוא   ספר רק ממרחק של 10 ס"מ. ידיו של לין צ'ינרונג נותרו חסרות תחושה והוא לא   היה מסוגל להזיז אותן במשך חודשים כיוון שהשתמשו באזיקים כדי לענות אותו. מר צ'ן   ג'ינגפינג ומר צ'ן ג'ינקה אולצו לשבת על העקבים פרקי זמן ממושכים. הם סבלו מפציעות   שנבעו מהעינוי הזה ורגליהם לא התאוששו במשך חודשים. היו מתרגלים רבים שלא הצליחו   ללכת בגלל הפציעות שנגרמו מהעינויים שעברו עליהם. אם הם היו צריכים ללכת לשירותים,    הסייעים היו סוחבים אותם לשם. ידיהם של חלק מהמתרגלים נכבלו באזיקים לחבלים הקשורים   לשקים ו- 2 - 3 חבלים נקרעו כתוצאה מפעולת המשיכה. האזיקים חפרו לתוך ידיהם של   המתרגלים וגרמו לדימומים ולזיהומים. כמה מתרגלים נחתכו בצורה כה חמורה שעצמותיהם   נחשפו.

השוטרים שעינו את המתרגלים הכריזו: "האנשים מלמעלה רוצים שנעשה את זה. אם   תמותו, לפי החוק אנחנו לא אחראים". המנהל החינוכי במחנה העבודה סאנשווי יה   שיוג'יאה אמר: "אנחנו לא עושים שום דבר שאינו חוקי וכולכם יכולים לתבוע לדין".    בדצמבר, לו ג'ינהו, היה הכי חסר רחמים מבין אלו שעינו את המתרגלים. היה לו לב מרושע   והוא היה מאוד נוקשה. הוא נהג להכות את וואנג בין ואמר: "אני לא צריך להתייחס   אליך כאל בן-אדם".

במשך העינויים בדצמבר, חלק מהמתרגלים לא הצליחו להסתדר. הם לא היו מסוגלים לסבול   את הכאב ונכנעו. אחרי שנשלחו חזרה למדור השלישי וליחידה החמישית, הם כולם הבינו   שאין עליהם להיכע לרוע והם כתבו הצהרות רשמיות. היו רבים שהבינו לאט לאט את מה   שעשו ופנו חזרה. השוטרים פיזרו את המתרגלים האלו ליחידות שונות. בחדרים 206 - 209    השתמשו במיוחד בכדי לענות מתרגלים.

ב- 24 במרץ 2003, המתרגלים הוחזרו לעינויים נוספים. השוטרים והסייעים לא הרשו   למתרגלים לישון. הם השתמשו במגוון שיטות ודרכים כדי לענות את המתרלגים. חלק מהמתרגלים   אולצו לשבת על העקבים במשך כמה ימים ולילות. חלקם נאצלו לעמוד זקוף במשך שבעה ימים   ולילות. אם מישהו נרדם, השוטרים הנחו את הסייעים שלהם למשוך לו את השיער, להצליף   באוזנו ולעקם את כתפיו כך שיסתובבו. נמנעה מהמתרגלים שינה לפרקי זמן מאוד ארוכים.    אם עיניהם נעצמו הם היו שוקעים מיד בשינה ונשכבים על הארץ. חלק מהמתרגלים לוו ע"י   שני סייעים מכל כיוון ונגררו הלאה. חלק מהמתגלים שנרדמו נזרקו לרצפה. ה"סייעים"    נתנו למתרגלים סמים חזקים ואז הם היו נותנים להם מכות חשמליות בכפות הרגליים.

המתרגלים המשיכו לתמוך באמונותיהם וסבלו כך במשך יותר מ- 20 יום. לאחר מכן השוטרים   שלחו אותם לתא המאסר. תא המאסר רופד בכריות דקות ומרגע שאדם הגיע לשם לא התייחסו   אליו כאל בן אדם. היו מפשיטים את המתרגל מבגדיו ומשאירים לו רק את תחתוניו. ידיהם   וכפות רגליהם נקשרו. חלק מהמתרגלים הוקפו ע"י שמונה או תשעה שוטרים שהשתמשו   נגדם באלות חשמליות פעמיים ביום - פעם אחת בבוקר ופעם נוספת בשעות אחר הצהריים.    לפעמים, אף אחד לא ממש ידע בכמה אלות השתמשו. לא הותר למתרגלים להירדם בתא המאסר.    אם הם גילו מתרגל שישן, למחרת הם הכפילו לו את הטיפול החשמלי. תחת תנאים אלו, אם   מישהו לא נכנע תוך שבעה ימים, הם היו מוסיפים לטיפול שבעה ימים נוספים. אם המתרגל   עדיין לא נכנע הם היו מחזירים אותו ליחידה כדי להתחיל מחזור נוסף של עינויים. אם   מישהו נאלץ להסכים, הרוע היה מספר שזוהי בחירתו החופשית של האדם ושהם לא אילצו   אף אחד לוותר על התרגול.

מתרגלים רבים נותרו בתא המאסר והתמודדו עם עינויים וייסורים דומים.

הגופים והאנשים המעורבים ברדיפה כוללים את: - מפקד היחידה: ג'אנג צ'ינגמיי - עוזרו של מפקד היחידה: צ'יו ג'יאנוון - שוטרים ראשיים: ג'ו צ'י, גואו באוסי, וון ג'יגואנג, זנג גואנהואה, ג'אנג ווג'יון   ומספר שוטרים שהועבו ליחידה רק לאחרונה

שוטרים מרושעים במדור השלישי וביחידה החמישית כוללים את: - מפקד היחידה: ג'אנג צ'ינגמיי - עוזרים למפקד היחידה: צ'יו ג'יאנוון, צ'ן רווישיונג (הועבר כבר ל"מוסד המשפטי"    גואנגג'ואו) - מפקחים ראשיים: פאן צ'ינגפינג, ג'ו צ'י וגואו באוסי - שוטרים: זנג גואנהואה, זנג הואפינג, לו ג'ינהו, הה שיאודונג, וון ג'יגואנג, ג'אנג   ווג'יון, לין גואוטאו, ג'ואו, הואנג ומספר שוטרים שלאחרונה הועברו ליחידה

מנהל: ג'אנג שיאנג   עוזר מנהל: (דמות מפתח מאחורי הרדיפה): מא לימינג (הועבר כבר למקום אחר)

צ'ן ג'יצ'יאנג, יועץ   וואנג ג'יאליאנג, מנהלה הקודם של יחידת החינוך   יה שיוג'יה, מנהלה הנוכחי של יחידת החינוך   לואו יוטאנג: מנהל אזור, אחד האנשים המרכזיים שמעורבים ברדיפת מתרגלי הפאלון גונג   מספרי הטלפון של היחידה החמישית והמדור השלישי:    86-757-7318028; 86-757-7310600

㲠⼀瀀㸀尀渀尀渀㰀瀀㸀ꀀ