תסביכי נחיתות

(Minghui.org)

במשך תקופה ארוכה, במהלך הטיפוח שלהם, כמה מתרגלים עלולים היו לפתח תסביך נחיתות. לדוגמה, מתרגל שכתב את מה שקרוי "שלוש ההצהרות" במחנה עבודה עשה זאת תחת כפייה כך שלבו לא היה נגד דאפא ולא בגד בדאפא. הוא נוצל על ידי הרוע באותו רגע כיוון שלא הצליח להניח את המחשבות האנושיות או בגלל שפחד מאוד. כששוחרר, ייתכן והצהיר במינג-הוי שמילותיו בלחץ הכפייה בטלות ומבוטלות, אך המתרגל עלול עדיין לשאת עול כבד. כתוצאה מהאשמה עצמית, הוא מפתח תסביך נחיתות. "עשיתי דברים שאינם ראויים לדאפא. אני הגרוע מכל המתרגלים. האם עדיין אוכל להשלים את החסר? האם עדיין אוכל להגיע לשלמות?"

פגשתי מתרגלת אחת כזו שבכל פעם שדיברה איתי הזכירה את הפגם הזה. הזכרתי לה פעמים רבות שמה שקרה הוא שהיא פשוט החליקה ונפלה בתהליך הטיפוח, שהיא צריכה לקום ולהמשיך קדימה; עדיין אפשר לעבור את הדרך שלפניה בהצלחה. בכל זאת, עדיין היה לה מחסום מנטלי בהיבט הזה.

ישנו מצב אחר. כשאנו קוראים את מאמרי שיתוף ההתנסויות של מתרגלים אחרים, לפעמים אנו חשים שאחרים עולים עלינו: "מדוע אני לא התעוררתי לעקרון-פא כה גבוה, מדוע אני לא עשיתי עבודה כה טובה, או איך זה שהשין-שינג שלי לא כל כך מפותח." יותר מדי האשמה עצמית יכולה להוביל לתסביך נחיתות, תמיד להרגיש שאתה פחות מאחרים ושאינך ניתן להצלה.

בטיפוח יומיומי, חלק מהמתרגלים גם פיתחו תסביך נחיתות, בחשבם שרבים מהמעשים והמילים שלהם אינם מתאימים לדרישות של דאפא או שאינם מתאימים לסטנדרט השין-שינג של מתרגל דאפא, אפילו עד לנקודה בה הם יוצרים לעצמם זמנים קשים על עניינים טריוויאליים למשך תקופות ארוכות. כשמחשבות אנושיות רגילות צצו, הוא לא התנגד או דחה אותם ברציונליות, במקום זאת, הוא פיתח תסביך נחיתות בחשבו: "איך אני יכול להיות כזה אחרי טיפוח ותרגול בדאפא?" הוא לא יכל להירגע כשהוא ישב במדיטציה. הוא לא יכל למקד את לבו כשהוא שלח מחשבות נכונות. הייתה לו את התחושה הזו בלבו שהצלתו של המורה אינה מגיעה לו ושאינו ראוי לדאפא. לפעמים המחשבה לוותר על הטיפוח עברה במוחו. למעשה, אלו אינם המחשבות האמיתיות של העצמי האמיתי שלו; זו כנראה קרמת מחשבות, הפרעה חיצונית ישירה או ערבוב של שניהם.

ישנם עדיין כמה מתרגלים שחשבו שמשפחותיהם אינן נמצאות במצב הנכון או שאינם מחונכים היטב, לפיכך הם פיתחו תסביך נחיתות. במגע עם מתרגלים אחרים, הם חשים לא מתאימים לאחרים או חשים נחותים מאחרים. כשהם חלקו התנסויות עם אחרים הם זלזלו בעצמם בכוונה והם חשבו שיש להם איכות מולדת גרועה ואינם יכולים לטפח לרמה גבוה. לאמיתו של דבר, זו התבטאות של אי למידת הפא לעומק שלהם והתבטאות של חוסר האמונה הנכונה שלהם בדאפא.

ההשפעה השלילית שיש לתסביך נחיתות על טיפוח היא עצומה. כיוון שהוא ריסן באופן אנושי את הצד האלוהי שלו, הוא לפיכך לא הצליח לנהל את עצמו היטב. המורה אמר לנו בפא שהמצב של כל אחד הוא שונה ושדרך שונה נסללת לכל מתרגל. את כולנו דלה המורה מחוץ לגיהינום  באותו הזמן. כל עוד אנו הולכים בקביעות אחרי הדאפא כדי לטפח ועושים את שלושת הדברים שתלמיד דאפא צריך לעשות, לא יהיה עניין של לא להיות בעל יכולת מספקת. זו רק ההשתקפות של החזקה אנושית רגילה. האם זו לא התוצאה של חוסר באמונה נכונה במורה ובדאפא? אולי זה גם מאוד משקף אנוכיות.

לבו של תלמיד דאפא של תיקון-הפא יכול לאכסן יצורים חיים של העולם. המשימה והאחריות שהונחו על כתפי התלמידים על ידי ההיסטוריה הן מרהיבות וכבדות משקל. בין אם אנו רואים בעיה או נוקטים בפעולה, אנו צריכים לבסס זאת על נקודת המבט של הדאפא. אין עלינו לבסס זאת על נקודת המבט של אנשים רגילים ואנו צריכים למקד את לבנו על אימות הפא והצלת יצורים חיים. אם אתה שוקע בהבנת הדאפא במצב האנושי ונכשל בהתגברות על כך, הרוע ינצל את הפערים שלך, יכלא אותך בהבנה אנושית וייתן לך ללכת במעגלים. כמובן, זה התהליך של התבוננות פנימה כשמטפח יכול לראות את אוזלת היד של עצמו וטעויותיו וזה טוב לשיפור ולחתירה קדימה במרץ, אבל הכוונה של זה אינה לקבוע את נקודת הסיום או להגביל את עצמו. אין עלינו לפתח החזקות לזה גם כן.

שמור זאת בלבך וחתור לעשות את שלושת הדברים שהמורה ביקש: לימוד פא/תרגול התרגילים, שליחת מחשבות נכונות והבהרת האמת, ושלא יהיו לך החזקות לדברים אחרים. מה ששלך יהיה שלך. לבסוף, ארצה לעורר השראה באחרים עם מילותיו של המורה:

"עם עזיבת ההחזקות הסירה תוקל ותשוט מהר יותר, כשלב האדם כבד, קשה לעבור דרך הים.".

("הלב מתעורר בעצמו", יסודות להתקדמות במרץ II)

"כשתטפח עד שלא תישאר שום החזקה המר יעבור והמתוק יגיע, וזהו האושר האמיתי"

("לטפח בתוך האשליה", הונג-יין)