זיכרונות מרים על כך שהטבילו אותי במים קפואים, הפשיטו והצליפו בי ברוח חורפית וקפואה

(Minghui.org)

התחלתי לתרגל פאלון דאפא בשנת 1995. מאז ה- 20 ליולי 1999, נעצרתי שלוש פעמים,    למשך 15 יום כל פעם. לאחר מכן נעצרתי במשטרת המחוז מעל 28 יום. שלושה ימים לאחר   מכן נשלחתי לממשלת המחוז ועוכבתי שם למשך 14 יום נוספים. ואז נידונתי ל- 80 ימים   בכלא ואחריהם שנתיים במחנה עבודה בכפייה.

אני זוכר את ליל ה- 22 ביולי 1999.עוזר המזכיר המחוזי של המפלגה הביא   עמו שישה או שבעה אנשים נוספים מתחנת המשטרה המקומית. הם פרצו לתוך ביתי וחטפו   כל דבר שקשור לפאלון גונג. הם פרצו לבתיהם של כל מתרגלי פאלון גונג וחטפו את חומרי   הדאפא שלהם. מאז המשטרה המקומית חיפשה בביתי לפי רצונה ועקבה אחרי בצורה חשאית.    אישתי וילדי פחדו מהמשטרה וסבלו מטראומה פסיכולוגית. יכולתי להילקח בכל רגע, חיי   המשפחה שלי אוימו כל כך שאשתי התגרשה ממני בסוף.

ב -15 לאוקטובר, 1999,נעצרתי באופן לא חוקי ל- 15 יום ושוב ב- 15 לדצמבר ל-15    יום נוספים. במרץ 2000, בעקבות שני קונגרסים גדולים של המפלגה, שני מתרגלים נוספים,    שאו ווואנג, ואני נעצרנו שוב ל- 28 יום. במהלך המעצר הקצינים המקומיים התעללו בי   באופן מילולי ואף איימו עליי. האכילו אותי בכוח תרופה לא ידועה. שלושה ימים לאחר   מכן הגיעה הוראה מדרג בכיר יותר, ההוראה ביקשה לעקוב אחרינו במשך 24 שעות ביממה   לתקופה של 14 יום רצופים. כשבראשם עוזר מזכיר המפלגה המחוזי, כ- 80 מאנשי המחוז   היו עסוקים במעקב אחרינו. הם חלקו למשמרות של שניים במהלך היום וארבע בלילה. במהלך   תקופה זו שאו ואני נקראנו לעבוד כמה ימים בחצר ממשלת המחוז. פקידי ממשל רבים עמדו   בחצר לראות אותנו עובדים, בזמן שהם מדברים. ב 18 ליולי 2000 נעצרתי שוב ל- 15 יום.

ב- 3 לינואר 2001 הגיעו לביתי סגן המחוז ושוטר ששמו הפרטי הוא וואנג, הם חיפשו   בזמן ששאלו אותי שאלות לגבי פאלון גונג. הם מצאו את המאמר "הרצאת הפא בועידת   הפא באגמים הגדולים של צפון אמריקה" שהחבאתי. מייד הם לקחו אותי לתחנת המשטרה   וכבלו את ידיי באזיקים. בשעה 4:00 שתי ידיי נקשרו לצינור האדים של החימום שליד   החלון במסדרון, החלון היה פתוח לחלוטין ורוחות קרות נשבו פנימה. הטמפרטורה הייתה   מאד נמוכה, רק לפני כמה ימים הגיע שלג החורף. הכרחו אותי לפשוט את כל בגדי ולעמוד   עירום מול החלון. הרוח הקפואה נשבה על כל גופי ומיד קיבלתי עור ברווז. לא יכולתי   להפסיק לרעוד ולרטוט, אבל הייתי קשור לצינור, אז החלו השוטרים להצליף בי עם חגורה   צבאית, מלמעלה למטה ומקדימה לאחורה. הסגן הורה לאחד מהם לשפוך מים קרים על גופי   ולשני להצליף בי חזק יותר. הרוח הקפואה חוררה את עצמותיי, הצלפות החגורה היו מייסרות.    הקור והכאב ביחד הפכו כל שנייה בכל דקה בלתי נסבלת. הסגן הורה לשני האנשים שהכו   אותי לעבוד בתורות, לאחר מכן הוא הורה לאחד מהם לעמוד על עדן החלון על מנת להכות   את החלק התחתון של גופי. לאחר שהכו אותי במשך זמן רב, הם הכרחו אותי לקפוץ החוצה   ולשכב על השלג. הפציעות מההצלפות והיותי ערום עשו זאת בלתי אפשרי שאשכב בשלג מבלי   לזוז. לא יכולתי לנשום והמשכתי להתגלגל סביב. מישהו דרך על ראשי ועל גופי וניסה   לגרום לי לשכב מבלי לזוז על השלג.היו שני אנשים נוספים שהיו עדים לאירוע- אחד היה   אחראי על דוד החימום ואחר שומר בחצר.

אחרי שהשומרים סיימו את ארוחת הערב שלהם הם החלו לענות אותי שוב. הייתי כבול באזיקים   ודחוס לתוך פינה. הם השתמשו ברגליים על מנת ללחוץ על חזי. זה גרם לי לא להיות מסוגל   לנשום ולכאב עז בצלעות. אז הם השתמשו במצית על מנת לשרוף את השיער שעל חזי,של זקני,    גבותיי,ואיבר מיני. העינוי נמשך זמן רב. נאבקתי והזעתי רבות, הם המשיכו לענות אותי   בדרכים כה מלוכלכות, ברוטאליות ואכזריות עד אשר הם התעייפו.

ביום למחרת , ה- 4 לינואר נשלחתי למרכז מעצר ל-80 יום, לאחר מכן נשלחתי למחנה   עבודה לשנתיים.

רק לאחר שחזרתי ממחנה העבודה מצאתי את מה שהם עשו לביתי. הם חיפשו בביתי, הם לקחו   טייפ, קראו את מעיל החורף שלי, הפכו את קופסת הבטטות והשאירו את הבטטות על הרצפה,    מה שהקפיא אותם, השמידו את ארון אחסון האוכל ובזזו את כל החדר.