חוויה על סף המוות בתאונת דרכים: המורה מציע פתרון של חסד לישוב חשבונות ישנים וחובות קארמתיים

(Minghui.org)

אני מתרגל פאלון דאפא בעיר יינגקו, מחוז ליאונינג. השנה אני בן 21. למרות שאני מתרגל פאלון דאפא מזה מספר שנים, הייתי משותק רגשית במשך תקופה ארוכה ולא השתדלתי מספיק בטיפוח כיוון שרק לעיתים נדירות למדתי את הפא, או עשיתי את שלושת הדברים שמתרגלי דאפא אמורים לעשות בתקופת תיקון הפא. בנוסף היתה לי אחזקה לנוחיות. מדי יום ביומו הלכתי לעבודה כרגיל אבל רק לעיתים רחוקות יצרתי קשר עם מתרגלים אחרים. כמעט ולא החשיבו אותי למתרגל. אולם  המורה מאוד רחום ואינו רוצה להשאיר אפילו מתרגל אחד מאחור. בתאונת דרכים פתאומית היה זה המורה שהגן עלי ונתן לי חיים חדשים ואיפשר לי לחזות באופן אישי בחוק הגדול המופלא והעל טבעי- דאפא. זה גם עורר אותי להבנה הנכונה שלתרגל פאלון דאפא הוא עניין רציני, מפואר ונשגב.  הנה נסיוני האישי:

בעודי חוצה את הכביש על אופני בערך ב-5 אחה"צ ב-14 בדצמבר, 2003 אוטובוס נוסע פגע בי, המם והפיל אותי לקרקע, ואופני עפו מתחתי. הרגשתי את ראשי נחבט בשימשה הקדמית של האוטובוס ואז התמוטטתי על הקרקע. מכיוון שהאוטובוס היה תוך כדי נסיעה מהירה, נזרקתי מתחתיו. האוטובוס נעצר רק כשאחד מגלגליו הקדמיים  כבר ממש נגע ברגלי. נוסעי האוטובוס וכן האנשים ברחוב היו בהלם וחשבו שבוודאי אמות. נהג האוטובוס קפץ החוצה במהירות ומשך אותי החוצה ממתחת לאוטובוס. הוא ביקש לדעת את מספר הטלפון בביתי כדי להודיע להורי. לאחר שאמרתי לו את מספר הטלפון של הבוס שלי התעלפתי ויותר לא הרגשתי דבר. לא ידעתי שלקחו אותי לבית החולים.

כשהייתי חסר הכרה הרגשתי שאני כאילו במקום אחר. ראיתי בית עתיק עם קירות לבנים ודלת אדומה מארד. אדי ערפל לבנים כיסו את הקרקע. ילדה קטנה בערך בת 11 או 12 יצאה מהדלת. היא ניגשה אלי ואמרה בכעס: " חובות יש לשלם, את חבה לי את חייך !" כמו כן שמעתי קול אחר אומר: " סלחי לה ! היא כבר שילמה לך את חובה הרוחני. לאחר שתצליח בטיפוח בעתיד היא תפצה אותך עם מזל טוב". הילדה הקטנה מחאה כפיים ואמרה: "מצויין"! ואז הסתובבה על עקביה ונכנסה לתוך הבית. לפתע מילותיו של המורה עלו במוחי:

"מה שחייבים צריך לשלם. לכן דברים מסוכנים מאוד עלולים לקרות במהלך הטיפוח-תירגול. אבל כשהדברים האלה יקרו, לא תפחדו וגם לא יתנו לכם להיות בסכנה אמיתית." ("ג'ואן פאלון", הרצאה שלישית)

לאחר מכן ראיתי את עצמי מוקף באורות צבעוניים והרגשתי מאוד בנוח. היה מאוד ברור לי שהמורה הציל אותי. בלבי אמרתי: " תודה לך מורי, נתת לי הזדמנות שנייה. מילים בלבד אינן יכולות לתאר את הכרת התודה שאני חש. רק אם אחתור קדימה, אטפח באמת ואגשים את הנדר ההסטורי שנדרתי, רק אז אהיה ראוי להצלתו הרחומה והמפרכת של מורי." (רבת החסד)

כשחזרה אלי הכרתי לא ידעתי מדוע אני בבית החולים. אמי אמרה לי: "אוטובוס דרס אותך" לאט לאט שיחזרתי את מה שקרה, זה היה ממש נס! האוטובוס היכה בי בכזו עוצמה, אך כלל לא נפצעתי. הייתה לי רק בליטה על  הראש, אבל לא הרגשתי כל כאב ולא דיממתי. דעתי היתה צלולה.

נהג האוטובוס והאנשים האחרים שהיו סביבי אמרו:" משפחתך אכן צברה הרבה מוסריות טובה". אמי ואני אמרנו: " את המזל הטוב הזה קיבלנו בגלל טיפוח בפאלון דאפא. אחרת כבר בוודאי הייתי בין המתים. אנא זיכרו שפאלון דאפא הוא טוב ושיביא לכם רק אין-סוף מזל-טוב. אל תאמינו למה שאומרים לכם בטלוויזיה, אלו שקרים". למחרת היום עזבתי את בית החולים.

לאחר החוויה שחוויתי על-סף מוות אני מרגיש שהפכתי לאדם אחר וגופי קל. כעת אני מבין לחלוטין שהתכלית האמיתית של החיים זה לחזור לאני האמיתי. אף אחד מהדברים ששייכים לעולם של אנשים רגיליםאינו חשוב לי יותר. רק הפא הוא החשוב לי ביותר בחיי. לפני כן לא השתדלתי בטיפוח ונתתי לאחזקות רבות, השגות שונות, אנוכיות, פחד וכו', לחסום את דרכי. לא העזתי להבהיר את האמת ולאמת את דאפא אלא רק לאנשים ספורים. עכשיו פרצתי את המחסומים, לבי פתוח. כבר חשתי על בשרי חיים ומוות. היה זה המורה שהחזיר אותי בחזרה. שוב איני פוחד להבהיר את האמת. אני יודע שאנשים רבים צריכים להינצל, זוהי המשימה שלי. אחרת אאכזב את כל היצורים החיים שבטחו בי, ואפילו יותר גרוע, לא אהיה ראוי לכך שהמורה הרחום יציל אותי. כשלמדתי את הפא בקריאה קבוצתית במשך הימים האחרונים, הרגשתי שלבי היה טהור מאוד ושלא היתה בו אפילו שביב של מחשבה אנושית. רק דאפא ושלושת הדברים שעל מתרגלי דאפא לעשות מילאו את ליבי.

ברצוני לעודד מתרגלים אחרים עם מילותיו של המורה מהרצאת פא  וביאור פא בוועידת הפא באזור ניו יורק רבתי: "אני מתבונן בכם ואני כל כך מודאג, אני מתבונן בכם ואני כל כך מודאג"! תהליך תיקון הפא מתקרב לקצה סופו, חיתרו קדימה במהירות! אם תחמיצו את ההזדמנות הזו, יהיה מאוחר מדי להתחרט.