מתרגלת מסינגפור מספרת כיצד נרדפה על ידי משטרת טיאן-ג'ין בעת ביקורה בסין

(Minghui.org)

במאי 2000 חזרתי לסין כדי לבקר את משפחתי. שמעתי שחברה מתרגלת נשפטה לעבודה בכפייה בגללי. נהגתי לשלוח לה בדואר מדי יום קצת כסף מכיוון ששכרה הושעה על ידי אוניברסיטת טיאן-ג'ין ומצבה הכספי היה גרוע. יותר מאוחר נודע לי שהשתמשה בכסף שנתתי לה כדי לקנות מדפסת להדפיס חומרי הבהרת האמת על רדיפת הפאלון גונג. כתוצאה מכך, הרשויות האשימו אותה בקשירת הקשר עם מקורות פנימיים. כששמעתי את זה, הלכתי למשטרה וניסיתי להבהיר להם את העובדות אבל הם עצרו אותי ואז ערכו חיפוש בבית הוריי. נודע להם ממקור אחר ששמרתי על קשר עם מספר מתרגלים בתוך סין ושלחתי להם מידע דרך האינטרנט.

מחלקה מס' 4 של משטרת טיאן-ג'ין (האחראית על בוגרים) חקרה אותי ארבעים ושמונה שעות ברצף. הם שוב ושוב שאלו אותי את אותן השאלות כדי לראות האם מה שאמרתי היה עקבי. הם שאלו אותי עם מי תקשרתי ופרטים על אתר תרגול המקומי שלי. אם סירבתי לענות, הם האמינו שהתשובה מוכרחה להיות חשובה. הם ראו מדברים פשוטים דברים מאוד מסובכים. לדוגמא, נסעתי לסיאטל, וושינגטון להשתתף בוועידה לשיתוף ההתנסויות. הם אילצו אותי לספר להם מי ארגן בשבילי שאסע לשם. אבל למעשה, אף אחד. נסעתי מכיוון שרציתי אבל הם לא האמינו לי. מחשבותיהם היו בבירור מעוותות על ידי תעמולת שלטון ג'יאנג.

בניסיונות לאלץ אותי לוותר על אמונתי, הם קראו לכל הקרובים שלי בטיאן-ג'ין, איימו עליהם ואמרו להם שהמקרה שלי רציני. אימי כרעה ברך לפני כדי לבקש ממני לוותר על תרגול הטיפוח. יותר מאוחר נודע לי שמשטרת טיאן-ג'ין השתמשה באמצעים דומים כדי לאלץ מתרגלים אחרים באוניברסיטת טיאן-ג'ין ואוניברסיטת נאן-קאי לוותר על תרגולם על ידי הונאת קרובי משפחתם שיכרעו ברך ויתחננו בפני המתרגלים לוותר. לפעמים הם אפילו ביקשו ממשפחות שהתגוררו רחוק לבוא לעזור להם. אימי סטרה לי בטירוף וכמעט התעלפה. שוטרים חסרי חוקים אלה הבינו שמטרתם לא תושג וגררו את אימי משם. זה גרם לי לכאב רב. למרות שהמשטרה יצרה את הכאב הזה עבור משפחתי ועבורי, הם אמרו והטילו את כל האחריות עליי. לאחרי מכן הם שפטו אותי לחודש במרכז המעצר של נאן-קאי.

לפני שהלכתי למשטרה, אישרתי את כרטיס ההלוך ושוב שלי. בזמן הזה, רק ארבעה ימים נשארו לפני הטיסה חזרה לסינגפור. הם התקשרו לחברת התעופה כדי לדחות את תאריך חזרתי כדי שיוכלו "לשנות" אותי לפני שעזבתי (באמצעות שטיפת מוח). אולם, הם נכשלו. במשך ארבעת הימים הם חקרו אותי פעמיים למשך זמן ארוך. פעם זה נמשך 14 שעות. כשהיה להם ברור שלא אוותר, הם ציוו עליי לא ליצור קשר לעולם עם מתרגלים בסין (לא לשלוח להם חומרים מאתר האינטרנט מינג-הווי). הם גם אמרו לי לכתוב "הצהרת מימוש" (איזה סוג של "וידוי"), מה שעשיתי, ובכך הכתמתי את דרך הטיפוח שלי.

בצהרי ה-17 ביוני, 2000, ממש לפני ששחררו אותי, מנהל שותף ששם משפחתו קונג שאל אותי כמה שאלות, מתוכם האם עדיין האמנתי במה שקראתי באתר מינג-הווי. עניתי שכן. אז הוא שאל אותי האם אשמור אתם (עם המשטרה) על קשר ואספק מידע על כל הוועידות לשיתוף ההתנסויות למשל. עניתי בפזיזות שכן, כי חשבתי שאוכל לעזור להם להבין יותר, אך יותר מאוחר הבנתי שמשהו לא היה כשורה. אחרי שחזרתי לסינגפור הפכתי להיות יותר צלולה לגבי מה הם התכוונו. הם רצו שאשמש כמו מרגלת. התחרטתי מאוד בגלל שנעניתי להם. הרגשתי שעשיתי דבר רע ובגדתי בדאפא. כמה ימים לאחר מכן, כמו שציפיתי, הם שלחו לי אי מייל כדי לשאול על מצבי. זה עוד יותר חשף את כוונתם. אז הפכתי להיות צלולת דעת ומייד ידעתי שאני צריכה לשלול את זה לחלוטין ולא רק להתחרט, אז שלחתי למשטרת טיאן-ג'ין "הצהרה רצינית" מנומקת (השוללת את ההצהרה שחתמה בכפייה – המת') המסבירה מדוע אתרגל טיפוח בנחישות.

באוקטובר 2000, חבר מתרגל מטיאן-ג'ין נעצר לאחר שנסע לבייג'ינג למחות. דרכו נודע למשטרה במחלקה מס' 4 של משטרת טיאן-ג'ין שהמשכתי לשלוח מידע למתרגלים בסין. הם זעמו וביקשו ממשפחתי להודיע לי כי התחרטו על ששחררו אותי. למעשה הם ניסו לנצל את משפחתי כדי להפעיל עליי לחץ. בני משפחתי התחילה לדאוג לי בגלל שהיו כל כך מפוחדים. אולם המשטרה הבינה בסופו של דבר שזה היה חסר תועלת לאיים עליי דרך משפחתי, ולכן הפסיקה להטריד אותם. אך הם עדיין לא וויתרו. המשטרה שאלה אז את חברי המתרגל מטיאן-ג'ין לגביי. הם רצו לדעת מתי אבוא שוב לסין. הם גם ביקשו מהמתרגל הזה להיות אתי בקשר כדי לדעת את מקום הימצאי, אבל המתרגל סירב להיענות.

הסיבה שאני מדווחת על התנסותי היא לחשוף את רדיפת משטרת טיאן-ג'ין אחרי משפחתי ואחריי. אני מקווה שיפסיקו לבצע עוונות פליליים, אחרת יהרסו את עתידם.