כמה מחשבות לאור הרצאת הפא באטלנטה, והפעילויות הקרובות שלנו

פרסום הרצאת הפא באטלנטה נגע לכל אחד ואחד מאיתנו, העובדה שהמורה הקדיש הרצאת פא שלמה לנושא של הבהרת האמת הציבה בפנינו קריטריונים חדשים לטיפוח שלנו כתלמידי דאפא בתקופת תיקון הפא.

במקביל אנחנו מתמודדים בארץ עם נושאים חשובים הקשורים להבהרת האמת, מעבר לכך כולנו מטפחים את עצמנו בפועל, שולחים מחשבות נכונות בזמנים קבועים, ויש לנו את חיי המשפחה שלנו, העבודה, הלימודים וחברינו. יותר מתמיד נראה שיש כל כך הרבה מה לעשות, וכל שנייה חייבת להיות מנוצלת היטב.

לפעמים כשאני עומד ובוחן את כל הדברים שאני רוצה לעשות, אני חושב שאין דרך שאני יכול להספיק לעשות הכל, ועוד ברמה הנדרשת ממטפח בתקופת תיקון הפא. עד ההרצאה של המורה באטלנטה המחשבה הזו, שמקורה באלמנטים של הכוחות הישנים, מנעה ממני והפריע לי לעשות הרבה דברים שיכלו להציל אינספור יצורים חיים ומנעה ממני להתקדם בצורה יציבה בטיפוח. לאחר ההרצאה באטלנטה, וקריאת התנסויות באתר קלירוויסדום בנושא, הבנתי שהסיבה שחשבתי שאיני יכול לעשות את כל הדברים הנדרשים הייתה כי המניע שלי לא היה טהור, לא הבנתי את המהות האמיתית של מה שהמורה לימד אותי לעשות.

לפני ההרצאה באטלנטה, הבחנתי שאיני מצליח לעמוד בכל הדברים אותם יש לעשות והיו תקופות בהם ניסתי להשקיע מאמצים נוספים בכדי להצליח לעשות את כל מה שיש לעשות, מכוון שלא באמת ירדתי לעומק ההחזקה שלי ולא הבנתי את השורש שלה לא הצלחתי להשתחרר ממנה. הבאתי את עצמי למצב בו אני פועל בכוח ולא נמצא במצב של "אי עשייה" (wu wei), הדבר הביא לתוצאות לא טובות בפעילות הבהרת האמת שלי ולמצבים של לחץ נפשי ועייפות.

בהרצאת הפא באטלנטה המורה התייחס להבדלים בין היקום הישן ליקום החדש:

"הבסיס בעבר היה למען-עצמי, בעוד ולכל הדברים שחושלו על-ידי הדאפא אין החזקה לעצמי."

כאשר קראתי זאת הבנתי את אשר קראתי קודם לכן בהתנסות של מתרגל מקוריאה, עשיתי את שלושת הדברים שתלמיד דאפא אמור לעשות למען 'עצמי' ולא למען היצורים החיים ביקום! עשיתי זאת בכדי שאני אעמוד בקריטריונים ובכדי שאני אגיע לשלמות, איך אני יכול לפתח חמלה כאשר אני פועל למען 'עצמי'? זה לא אפשרי בכלל. למעשה אני מבין מהפא הזה שהמורה לימד שכל עוד אני פועל למען 'עצמי' אני לא יכול לפעול בתוך אמת-חמלה-סובלנות, כי אמת-חמלה-סובלנות אינה קשורה כלל ל'עצמי', 'עצמי' אינו חלק מהיקום החדש.

היום אם כאשר אני בוחן את הדברים שיש לעשות בכדי לאמת את הפא, אם אני מוצא את עצמי חושב שאין לי מספיק זמן, ידע,יכולת או שכל דבר אחר מונע ממני מלעשות זאת בצורה הנדרשת מתלמיד דאפא של תקופת תיקון הפא אני מבין שההחזקה שלי ל'עצמי' ושאר דפוסי המחשבה האנושיים שלי יוצרים עבורי אשליה ואיני מוכן לקבל אותה. האין האשליה הזו היא תכנון של הכוחות הישנים ומקורה באלמנטים של היקום הישן? איך אני יכול לקבל אותה? אני חושב שזו הכוונה של המורה כאשר הוא לימד בפסקה הראשונה של ההרצאה באטלנטה:

"...ואני לא יכול לתת לכם לא לסלול את הדרך שלכם בזמן שאתם מאמתים את סטאטוס הפרי של עצמכם."

אני מבין שכאשר אני מקבל את ה"מוגבלות" שהכוחות הישנים מציגים בפני אני לא פורץ את הדרך שלי. למעשה כתלמידי דאפא של תקופת תיקון הפא הכוחות שלנו אינם מוגבלים כלל, כל עוד יש לנו מחשבות נכונות חזקות שום דבר לא יכול למנוע מאיתנו לאמת את הפא ולפרוץ את הדרך שלנו, לא "עייפות" לא "חוסר ידע" או כל דבר אחר, הם פשוט לא קיימים בממדים שלנו כאשר אנחנו באמת חושבים על אחרים והמחשבות הנכונות שלנו חזקות.

"וכאשר אתם חושבים על הדברים, אם אתם משתמשים ברעיונות אנושיים או במחשבות נכונות של מטפח יקבע את התוצאות השונות שתקבלו."

כל הדברים שאנחנו מתמודדים איתם היום בהבהרת האמת ואימות הפא אלו הזדמנויות שהמורה ארגן עבורנו מתוך חמלה אדירה:

"משום שתקופת זמן זו ניתנה בדיוק לכל אחד מכם כהזדמנות למתן את מזגכם, תקופת זמן זו ניתנה לכם בדיוק כהזדמנות להקים את המוסריות האדירה שלכם."

עלינו לנצור את הרגע ולעשות את כל המאמצים בכדי להפיק מהתקופה המיוחדת הזו את המרב שניתן ולהציל כמה שיותר יצורים חיים.

ההחזקה הזו ל'עצמי' יוצרת הרבה מצבים שכאשר אני בא לעשות דברים יחד עם מתרגלים אחרים המון רגשות אישיים צצים, ואני נתקע עליהם במקום לראות את התוצאה והפא המקום הראשון. זה נותן פתח לכוחות הישנים ליצור כל מיני "אי הבנות", או "קשיים בתקשורת" ביני לבין מטפחים רק כאשר אני באמת מצליח לשים את הפא במקום הראשון אני מצליח להשיג לתוצאות טובות, כמו שהמורה לימד:

"אם אתם מסוגלים לשים את הפא במקום הראשון, לוותר על העצמי שלכם, ולהתמודד עם הבעיות שלכם עם מחשבות נכונות, אתם תהיו מסוגלים להגיע להחלטה במהירות ולעשות דברים היטב באימות הפא."

בתקופה הקריטית הזו אין לנו מקום רב לסטות, כל מחשבה לא נכונה שלנו מאפשרת לאלמנטים האחרונים של הכוחות הישנים ליצור הפרעות ולמנוע מאינספור יצורים חיים את האפשרות שלהם להינצל.

אני מקווה שנצליח להשתמש נכון בקשרים הגורליים שלנו ובהזדמנויות המיוחדות שהמורה יצר עבורנו בכדי ללכת ישר בדרך הזו של תיקון הפא.

כל האמור כאן מבוסס על ההבנות שלי ומוגבל על ידי רמת הטיפוח שלי, אנא תחלקו גם את הבנותיכם לגבי הנושאים בכדי שנוכל למצוא ההחסרות שלנו ולהשתפר.

תודה על תשומת הלב.