תלמיד שגורש מהאוניברסיטה בגלל שהוא מתרגל פאלון גונג חושף את הרדיפה שהוא חווה במחנה עבודה בכפיה טואן-הא בבייג'ינג (חלק 1)

(Minghui.org)

(הערת העורך: מר גונג צ'נג-שי, 25, היה תלמיד שנה אחרונה, במסלול אדמיניסטרציה וניהול בקולג' צ'נג-פין של האוניברסיטה לפוליטיקה וחוק בבייג'ינג. הוא היה תלמיד משכמו ומעלה בביה"ס, שהצטיין גם מבחינה אקדמית וגם מבחינת יחסי האנוש. הוא נבחר לנשיא אגודת התלמידים ולמנהיג הכיתה. בית הספר גירש אותו לאחר שהחלה הרדיפה).

גונג צ'נג-שי נשלח למעצר למחנה העבודה הידוע לשימצה טואן-הא בערך בסוף שנת 2000, כשחילק עלונים של הבהרת האמת בבייג'ינג. הוא נשלח לכיתות שטיפת מוח פעמיים במשך הרדיפה, ופעם אחת כזו נמשכה יותר מ-10 חודשים. במהלך שתי שנות מעצרו, השומרים ניסו לכפות עליו בכוח לוותר על אמונתו באמצעות שימוש בצורות שונות של עינוי, כמו עמידה בכפיה, שפיפה, שוקים באלות חשמליות, האכלה בכוח ומניעת שינה. הוא לא ויתר, אף שהתמקדו עליו כמטרה לשטיפות מוח וטרנספורמציה, והוא ספג כמות שלא ניתן לדמיין של עינויים, הן פיסיים והן נפשיים. הוא היה אחד ממתרגלי הדאפא היותר נחושים במחנה העבודה טואן-הא.

גונג צ'נג-שי יצא בכבוד ממחנה העבודה טואן-הא ב-2003. לרוע המזל, הוא נעצר שוב באשמה כוזבת באוגוסט 2003, ואין יודעים את מקום המצאו. --------------------- (להלן עדותו): הייתי די חלוש מאז שהייתי צעיר, והייתי חולה לעיתים קרובות. סבלתי ייסורי גוף, והייתי בחרדה של חוסר תקווה. התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1998. נס אירע לאחר כחצי חודש של תרגול. הכאב בגופי נרגע. כל גופי הרגיש כעובר שינוי מהחלק הכי פנימי של הנפש. בהדרגה גופי הפך בריא, ונקודת השקפתי הפכה בהירה יותר. כל מצבי הפיזי והנפשי השתפר מאד ככל שהלכתי עם העיקרון של "אמת, חמלה, סובלנות" בכל נוהגי. מורי, חברי לכיתה, חברים וקרובי משפחה – כולם שיבחו אותי על השיפור.

אבל, אחרי העתירה השקטה של המתרגלים ב-25 באפריל 1999, קיבלתי אזהרות מבית הספר שאין עלי להציג את הפאלון גונג לאחרים, ואני אפוטר ממעמדי כמנהיג הכיתה. היה עלי לבחור בין תרגול לבין בית הספר. זה גרם לקשיים מופרזים בלימודי ובחיי.

לאחר 20 ביולי 1999, משטרו של ג'יאנג העביר הלאה הוראה לרדוף את מתרגלי הפאלון גונג באסטרטגיה של "הירסו את המוניטין שלהם (של מתרגלי פאלון גונג), נתקו אותם מכל מקור פרנסה, והשמידו אותם פיזית". אינספור מתרגלי פאלון גונג עמדו מול משבר מפחיד של קיומם. מספרים שלא ניתנים לספירה של משפחות חפות מפשע התפרקו.

לאחר קיץ 1999, הועדה של הליגה הקומוניסטית הצעירה של האוניברסיטה ביקשה מהורי לבוא משין-ג'יאנג לבייג'ינג, ואיימו עליהם שיסלקו אותי מבית הספר בכדי שישתפו פעולה לכפות עלי לנטוש את התרגול בפאלון גונג. לנוכח רדיפה לא מוצדקת ולא הוגנת כזו, לא הייתה לי אפשרות אחרת מלבד ללכת לבייג'ינג לעתור.

נתפסתי על ידי שוטרים בבגדים אזרחיים בדרכי למשרד הממשלתי באוקטובר 1999, ונלקחתי לתחנת המשטר של טיאננמן. בתא-החקירה השוטרים שמו בכוח אזיקים על ידי מאחורי גבי, והכריחו אותי להשתופף. הם גם היכו בפראות באלות גומי על אחורי. נשטפתי זיעה בשל הכאב החמור, והאזיקים חתכו את פרקי ידי. באותו ערב בית הספר לקח אותי חזרה. המפלגה והועדה של הליגה הפעילו לחץ גדול מאד למנוע ממני עתירות נוספות. בכדי להבהיר את האמת אודות הפאלון גונג לממשלה היה עלי לעזוב את הבית. חזרתי לבית הספר אחרי חודש, אבל הושעיתי מבית הספר לשנה, ואבי לקח אותי הביתה לשין-ג'יאנג.

בשל הרדיפה שהקיפה את כל המדינה והומרצה ע"י משטרו של ג'יאנג, אפילו בעיר מגורי נשלחו מתרגלי פאלון גונג למחנות עבודה. היה מעקב על הטלפונים שלהם. כל אחד היה צריך להראות את הסולידריות שלו וההתאמה שלו לממשלה. קרובי משפחה של מתרגלי גם עורבו בעניין. הקרובים שלי היו גם הם בפחד, אז הם שלחו אותי לבית קרוב אחר בכפר מרוחק. אבל אפילו שם המשטרה עצרה מתרגלים. קרובי משפחתי חיו באופן קבוע באימה. ב-22 ביולי 2000, הלכתי שוב לכיכר טיאננמן לעתירה שקטה בשביל הפאלון גונג. נגררתי והוכיתי ע"י השוטרים, ואז הם דחפו אותי לניידת. הם המשיכו למשוך לי בשיער ועינו אותו בתוך הניידת. מאוחר יותר, כמעט מאה מתרגלי פאלון גונג ואני בתוכם נלקחנו לתחנת משטרה אחרת, שם הוכרחנו להצטלם ולתת טביעת אצבע. אני נעצרתי ל-48 שעות ללא כל הליך חוקי. הוכרחתי לעמוד במשך כמה שעות עד שכמעט התעלפתי. באותו הערב הושלכתי לתא קטן ללא מיטה. השוטרים מנעו ממני לתרגל את תרגילי הפאלון גונג או ללכת לישון, ואם עשיתי זאת הם היו מכים בי בפראות.

הורי שלח אותי חזרה לבית הספר בספטמבר 2000, בסוף שנת ההשעיה. אבל בית הספר לא הרשה לי להמשיך את לימודי בגלל שכתבתי בטופס הבקשה להמשכת הקורסים: "עתירה שקטה בשביל הפאלון גונג איננה פשע". זה הביא לסיבוב נוסף של מכות מאבי.

באוקטובר 2000 התלוויתי להורי לטיול בכיכר טיאננמן. בטרם יכולנו לעלות למגדל השער של טיאננמן, המשטרה הכריחה את הורי לקלל את הפאלון גונג בשביל לקבל אישור להיכנס.

ב-20 בדצמבר 2000 צפו בי מפיץ עלוני הבהרת אמת בשלוחת קולג' של אוניברסיטת בייג'ינג. בערך 7 או 8 אנשי בטחון היכו אותי למול עיניהם של קבוצת אנשים, ואז שלחו אותי למרכז מעצר בתחנת משטרה צ'אנפינג בבייג'ינג. בשני הימים הראשונים של המעצר אחת מרגלי הוכתה קשות ע"י אסירים, והתנפחה. לא יכולתי ללכת רגיל במשך חודש שלם. מתרגל אחר באותו תא היה מופשט לעיתים קרובות מבגדיו, וכמה מהאסירים המנוונים התענגו על דחיפת מברשת שינים בכוח לתוך פי הטבעת שלו. האסירים השתמשו לעיתים קרובות באמצעים מנוונים ומושחתים לענות ולהשפיל אותו.

במשך שהותי שם, הם הכריחו אותי לשבת על לוח קשה למשך זמן ארוך במשך היום. בערב לא יכולתי לישון כי היה לי כל כך קר. לא יכולתי אפילו להתקלח או לצחצח את שיני. בכל יום יכולתי רק לאכול לחם תירס קשה ועבש. התחלתי בשביתת רעב. לאחר שלושה ימים, השוטרים החלו להאכיל אותי בכוח, הם הורו לאסירים לסחוב אותי בשיטת התליין למרחק של כמה עשרות מטר החוצה. הם כמעט שברו את זרועותיי, ונעלי נפלו במהלך הדרך. דחפו אותי לאדמה ליד השער, שם שרקו רוחות קרות . שוטר אחד קילל אותי: "אני אדקור אותך למוות", ודחף בגסות צינור פלסטיק דרך הנחיר שלי. הם הזריקו קערה של או אבקת חלב מדוללת או דייסת תירס. ואז הם משכו במהירות את צינור הפלסטיק כשהם גורמים כאב חמור לממברנות בנחיר. הם לא השתמשו בציוד סטריליזציה או בטיפול אחות כנדרש. אפילו לאסירים שלא הייתה להם הכשרה נתנו לנהל האכלה בכוח. פעם, מתרגל פאלון גונג אחר באותו התא מחה בשעה שהאסירים דחפו אותו לרצפה והכניסו לו את צינור הפלסטיק בכוח :"אתם לא יכולים לנהוג בי ככה". השוטרים בעטו בו חזק על מצחו במגפי עור. המצח שלו דימם אחר כך זמן רב.

אחרי יותר משבועיים של טיפול כזה הייתי חלש באופן קיצוני. לא היה לי כוח בכלל ובקושי יכולתי לנשום. אבל השוטרים עדיין הכריחו אותי לשבת על הלוח הקשה משך כל היום. בלילה, הכריחו אותי לישון על רצפת בטון חשופה, ליד הדלת, שם הייתה רוח פרצים. לא יכולתי למתוח את רגלי או להסתובב.

(המשך יבוא.)