מכתב ממתרגלת דאפא צעירה לרשויות המשטרה בעיר ג'ינג'ואו

(Minghui.org)

דודים ודודות יקרים העובדים בקהילה ובתחנות המשטרה המקומיות.

שלום! אני תלמידה בכתה ו', בת 13, מתרגלת פאלון דאפא. יש לי חלום כבר כמה שנים, שתהיה לנו סביבה לספר את האמת. היום, למענכם, למען משפחותיכם ולמען עתיד ילדיכם, בבקשה הרשו לי להגיד לכם כמה מילים ששמרתי בליבי בליבי בכמה שנים האחרונות.

כשהייתי צעירה יותר, היתה לי משפחה נפלאה ומאושרת.  הורי אהבו אותי מאוד. אבל כשהתחלתי את לימודי הורי התחילו להתווכח, ואחר-כך אפילו לריב. כל פעם בכיתי וצרחתי בשביל שיפסיקו לריב, אבל הריבים המשיכו כל יום. מה קרה? כשגדלתי, במשך זמן התברר לי שזה היה בגלל שלאבא שלי היתה מאהבת מחוץ לבית. כעסתי מאוד ועמדתי בנחרצות לצידה של אמא, וביקרתי את אבא. עם הזמן, אמא שלי סבלה ממחלת לב, חולשת עצבים ונדודי שינה מרוב הצער והכעס. אסון המשפחה פגע בליבי. בכל יום הייתי מבולבלת, ולא הגעתי לשיעורים, מה שגרם לציונים שלי להדרדר במהירות. בנוסף, לעיתים קרובות, איבדתי את מזגי עם בני הכתה שלי. בסופו של דבר, יום אחד, הורי החליטו להתגרש. בכיתי ואמרתי: "אני לא יכולה לעזוב את אבא, ואני לא יכול לעזוב את אמא. אם תתגרשו, אז אני לא אחיה יותר." כשיצאתי כך בנחרצות להגן על המשפחה שלי מתוך לב שבור לרסיסים, ובשל כך שהורי אהבו אותי באמת, הם לא התגרשו, והימים חלפו בריבים שנמשכו כל יום.

בקיץ 1998 היתה לאמא שלי ההזדמנות להגיע לפאלון דאפא, והיא נהייתה בן אדם אחר לחלוטין. היא תפסה את עצמה בידיים, ותמיד היתה במצב רוח טוב. היא השתתפה בלימוד פא קבוצתי ובתרגול קבוצתי. בבית ובחוץ היא תמיד היתה הראשונה שעשתה את העבודה הקשה. כל המחלות שלה נעלמו לפני שהספקנו לשים לב. והכי חשוב, היא לא רבה יותר עם אבא. היא לא שנאה אף אחד או התלוננה על שום דבר. היא היתה שמחה כל יום. היא לא איבדה יותר את מזגה. כשראיתי את כל השינויים האלה, חשבתי: "ואו! פאלון גונג יכול לשנות בן-אדם כל-כך מהר. זה מדהים."

תחת ההשפעה של אמא, לאט לאט הבנתי שפאלון גונג היא שיטה גבוהה לטיפוח באסכולת הבודהא שמאסטר לי מלמד, והיא מבוססת על העיקרון הגבוהה ביותר של "אמת-חמלה-סובלנות". ב"ג'ואן פאלון", מאסטר לי משתמש במדע המודרני בכדי להסביר את עקרונות ושיטות הטיפוח בשפה פשוטה. הרבה אנשים עוברים שינויים משמעותיים, פיזיים ומנטליים, לאחר שהם קוראים את הספר. הם מתחילים להבין את המשמעות האמיתית של חייהם. רובם עושים את המירב כדי להיות אנשים טובים ואז בהדרגה להשיג מוסר גבוהה יותר, לא לרדוף אחרי תהילה או אחרי אינטרסים אישיים. הם מקפידים להתאים לעקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות."

בהדרגה, גם אני התחלתי לטפח. היום אני לא רבה עם בני הכיתה שלי. אני מכבדת את המורה שלי ואני אוהבת את בית הספר. אני מקפידה להתאים לסטנדרט של "אמת-חמלה-סובלנות." נעשיתי התלמידה הראשונה של הכיתה, וחברי לכיתה ומורי אוהבים אותי הרבה יותר. אבא שלי גם ויתר על הרגלים רעים רבים ותמך בתרגול הדאפא שלנו. אלה הם המאסטר והדאפא שגרמו למשפחה שלנו להתאחד מחדש.

אבל ביולי 1999, החלה הרדיפה נגד הפאלון גונג. אמא שלי ומתרגלי דאפא אחרים התקוממו והלכו למשרד העתירות בבייג'ינג וסיפרו לפקידים על התועלת שמשיגים בתרגול פאלון גונג. הם פעלו בהתאם לזכויות חופש האמונה והזכות לעתור, אשר ניתנו לכולם על ידי החוקה. הם קיוו שהממשלה תפסיק את רדיפת הפאלון גונג. האם זה נחשב לחוסר אמון בממשלה? אבל הם נעצרו באופן בלתי חוקי ל-15 ימים. שנה לאחר מכן, הם רומו ונלקחו לכיתות לשטיפת מוח. מכיוון שאמא היתה נחושה באמונתה, והיא לא שיקרה, וגם לא ויתרה על תרגול הפאלון גונג, היא נשלחה למחנה עבודה בכפיה. באותו הזמן הייתי רק בת 10. התגעגעתי אל אמא. אמא שלי היא אדם טוב, והיא לא עשתה שום דבר לא חוקי. למה היא כלואה עם פושעים, ולמה המשטרה עוצרת אנשים טובים?

התגעגעתי לאמא ובכיתי בסתר, בגלל שחששתי שאגרום לאבא להיות עצוב. כל לילה היה קשה לי להרדם. הייתי בוכה ובוכה עד שהייתי נרדמת. פעם אחת היה לי סיוט. חלמתי שאמי היתה תלויה על חלון המתכת בכלא, וששוטר עודד שני פושעים להכות אותה. רצתי בכדי להגן על אמי וצרחתי על הפושעים... אבא שלי העיר אותי מהחלום, ובכיתי חזק בזרועותיו. אבא שלי החזיק אותי בזרועותיו ובכה איתי במשך זמן רב. הרמתי את ראשי ושאלתי את אבא: "האם זה רע שאמא מטפחת אמת-חמלה-סובלנות? האם היא עברה על איזשהו חוק?" אבא השיב:"אמא שלך היא האמא הכי טובה בעולם, ואני מצטער על מה שעשיתי לה בעבר. אל תדאגי, בתי היקרה. אני אעשה ככל יכולתי להחזיר אותה."

מאוחר יותר, הגיעה הודעה ממחנה העבודה בכפייה, שאמא שלי תובעת את שחרורה ללא תנאים, ושהיא כבר בשביתת רעב במשך שבוע. כששמעתי את זה הייתי מאוד מודאגת. לא רציתי שאמא שלי תמות! רציתי שהיא תשוחרר! בכיתי ולא רציתי לאכול או לישון. אז גם אני התחלתי בשביתת רעב. לאחר מכן, אבא שלי ואני הלכנו למחנה העבודה בכפייה. למרות שלא ראינו את אמא שלי, פגשנו פקיד ממחנה העבודה. הסברנו לו וציינו שמתרגלי דאפא לא אשמים בדבר ושהרדיפה מפירה את החוק. אמרנו לו שאם אסון כלשהו יקרה לאמא שלי, אנחנו לא ניתן לאף פושע שאחראי לכך לחמוק. גם דרשנו את שחרורה המיידי. בנוסף, עוררנו את טוב הלב הקבור בפקיד הזה בעזרת סבלנות, והבהרנו לו את העובדות. קיווינו שיוכל לעשות הבחנה ברורה בין צדק לעוול, טוב ורע ולהבחין באמת מתוך השקרים. בסופו של דבר הפקיד הבין את האמת והודה לנו. כך, באמצעות ההמאמצים מבפנים ומבחוץ, שוחררה אמי לבסוף לאחר 13 ימים של שביתת רעב. שמחתי כל-כך שעקבתי אחריה לכל מקום. ליטפתי את פניה הרזות בעדינות. משפחתנו סוף סוף אוחדה מחדש.

בכל זאת, אני לא יכולה לשכוח את אלפי ההורים שעדיין במעצר רק בגלל שהם דוגלים בתורה המובילה אנשים להיות טובים, ומרימה את המוסר האנושי בהתאם ל"אמת-חמלה-סובלנות." הם עונו באכזריות והיו קרובים למוות. הילדים האלה בוודאי רוצים להיות מאוחדים עם הוריהם. וילדים רבים עדיין לא יודעים שהם לא יראו יותר את הוריהם עוד בגלל מדיניותו של ג'יאנג של "הירסו את המוניטין שלהם, הירסו אותם כלכלית והשמידו אותם פיזית," ו"מוות של מתרגלי פאלון גונג כתוצאה מהכאה הוא שום דבר, וזה נחשב כהתאבדות; אין צורך לבדוק את זהותם, שירפו את גופם מיד במקום."

שוטרים ושוטרות יקרים העובדים בתחנות המשטרה ובקהילות המקומיות, גם לכם יש בני זוג, ילדים, הורים, אחים, והכי חשוב, חוש צדק עמוק בפנים, שהרוע לא יכול להרוס. טוב מתוגמל בטוב ורע מקבל גמול קרמתי, וזהו חוק שמימי נצחי.

דודים ודודות יקרים, בבקשה התייחסו אל מתרגלי הדאפא באדיבות ועיזרו למתרגלי הדאפא. אל תצייתו לפקודות של ג'יאנג, כך שילדים כמוני לא יופרדו עוד מהוריהם או יאלצו לשוטט ברחובות, וגם בשביל שלכם ולמשפחותיכם יהיה עתיד מזהיר. ג'יאנג לא יכול עוד להגן על עצמו מפני הצדק, והטוב יכריע את הרוע. העתיד שלכם בידיכם. דודים ודודות, בבקשה התעוררו מהשקרים! השתמשו בצדק כדי לתמוך בחוק ובאמת, והצילו באמת את התרבות והאומה שלנו. בואו נשמור על פיסת אדמה טהורה בעולם. מין אנושי חדש שהתעורר יווצר מ"אמת-חמלה-סובלנות."