התנסות: ניסו לאיים עלי שאשמש כסוכן מיוחד של "משרד 610"

(Minghui.org)

בסוף אוקטובר 2000 נסעתי לבייג'ינג כדי למחות. מאוחר יותר, משרד הקישור של העיר שנגחאי שנמצא בבייג'ינג החזיר אותי ישירות למשטרת קאנג-ג'יאן שבנפת שוי-הווי, מחוז שנגחאי . כשהגעתי לשם השוטרים התחילו לתחקר אותי. הם לא אפשרו לי לישון ולא יכולתי לעצום עיניים אפילו לרגע. הם גם מצאו שלושה חברים בצוות ההגנה המשותף שהשגיחו עליי. בכל פעם שעצמתי את העיניים היו מעירים אותי. כל לילה הם שאלו אותי המון שאלות כמו מתי שמעתי על הפאלון גונג וממי? באותם רגעים הרגשתי שלמידע כזה אין שום משמעות אז פשוט סיפרתי להם. ביומיים הראשונים הם שוב ושוב שאלו אותי אם אמשיך לתרגל פאלון גונג. אמרתי שכן. הם ניסו להשפיע עלי באמצעות החיבה לבני משפחתי. הם אמרו: "תסתכל על המצב שהגעת אליו, בטח במשפחה שלך נורא מודאגים!" עדיין לא הכרזתי שאני מוותר על אמונתי. הם גם אמרו: "אם תמשיך ככה תאבד את מקום עבודתך ונבטל את אישור תושבות הקבע שלך בשנגחאי ". אפילו האיומים האלו לא הצליחו לטלטל אותי. ביום השלישי, לפני עלות השחר, הם איימו שהם יפשיטו אותי מבגדיי וייאלצו אותי לעמוד יחף מול השער של תחנת המשטרה כשאני לובש רק תחתונים. אמרתי להם: "אתם רודפים אותי". הם בסוף וויתרו כשהם ראו כמה אני נחוש באמונתי בפאלון דאפא.

שוטר סיפר שהם גילו מזוודה של חומרי הסברה להבהרת האמת בדירה שבה התגוררתי ביחד עם מתרגל עמית. הוא שוב ושוב שאל אותי על המקור של חומרי ההסברה האלו. אמרתי לו שלא ידעתי שהיו שם חומרי הסברה. הוא שאל אם הבאתי איתי חומרי הסברה לבייג'ינג והאם הפצתי עלונים כאלו בבייג'ינג ובשנחאי. אמרתי שלא. אחר כך הוא שאל אותי אם המתרגל העמית שהתגוררתי איתו חילק בעבר חומרי הסברה. עניתי שאני לא יודע ושאני לא חושב שאני יודע מה הוא עשה כי אני עובד בשעות העבודה השגרתיות.

ביום השלישי, בשעות אחר הצהרים, שוטר צעיר אילץ אותי לעמוד באותו מקום מספר שעות ברציפות. הוא שאל אותי אם אני יודע על מה מענישים אותי. עניתי שלא. הוא האשים אותי שאני משקר. אמרתי שלא שיקרתי לו. אחר כך הוא אמר שהמתרגל העמית כבר סיפר להם שידעתי על חומרי ההסברה. הייתי מבולבל. חשבתי: "האם יתכן שהמתרגל העמית סיפר להם את הכל?" ואז השוטר גם אמר לי: "אני נותן לך הזדמנות אחרונה, אם לא תספר לנו את האמת לא יהיו הזדמנויות נוספות". הוא גם המשיך לתמרן את המצב וטען: "המתרגל העמית סיפר לנו את הכל והעביר את כל האחריות אליך". באותו רגע, איבדתי את שיקול הדעת שלי ותהיתי כיצד יכול היה המתרגל העמית להתייחס אלי בצורה שכזו. אחר כך סיפרתי להם שידעתי שיש בבייתי חבילת חומרי הסברה אבל לא ידעתי מהיכן היא הגיעה.

מאוחר יותר, אנשים מ"משרד 610"  באו ושאלו אותי מתי הועברה אלינו החבילה של חומרי ההסברה ומי הביא אותה. אמרתי להם מתי היא הגיעה אבל אמרתי שאני לא יודע מי הביא ולא ראיתי אותו לפני כן. הם ביקשו ממני שאנסה להיזכר בשמו של האדם. אמרתי שאני לא בטוח. אחר כך האיש מ"משרד 610" הביא את ספר הכתובות של המתרגל העמית, שאותו הם לקחו מביתנו, ודרש ממני שאזהה אותו. אמרתי שאני לא יודע של מי הספר הזה. הם שלפו שם מהחוברת ושאלו אם זהו האדם שמסר את החבילה. ראיתי את השם והרגשתי שיכול להיות שהם יודעים הכל. אמרתי שכנראה זה האיש אבל אני לא בטוח. כשנרגעתי הבנתי שנפלתי בפח שהם טמנו לי. הם רימו אותי עם מערכת של תחבולות ומניפולציות, אבל אז כבר עשיתי את הטעות וכבר לא יכולתי לחזור בי.

בגלל שהייתי מדוכא משיקול הדעת השגוי שלי איבדתי בהדרגה את מחשבותיי הנכונות. הצד האנושי שלי תפס יותר ויותר את השליטה. ברוחי הרגשתי שאני לא יכול לסבול את זה יותר ורציתי רק לישון. החבר בצוות ההגנה המשותף אמר בצביעות: "אם תענה על השאלות האלו בבירור כבר בפעם הראשונה תוכל ללכת למרכז המעצר מהר יותר. לפחות תוכל לישון כמו שצריך ולא תהיה מדוכא כמו עכשיו". קיבלתי את המילים האלו. אחר כך, אנשי "משרד 610" ביקשו ממני לשתף פעולה ולכתוב את שמות המתרגלים מאוניברסיטת התחבורה של שנחאי. עשיתי את מה שהם דרשו. כתבתי גם את שמותיהם של המתרגלים שבעבר יצרתי איתם קשר, דבר שגרם לכך שמתרגל שעד אז לא נחשף התחיל להיות תחת מעקב. בשנה שעברה, כשיצאתי מסין, גיליתי ממתרגל עמית אחר שאותו מתרגל שחשפתי נשפט באוגוסט 2001 לשנה וחצי של עבודות בכפייה, רק בגלל שהוא שיתף התנסויות עם מתרגלים אחרים.

אנשי "משרד 610" גם שאלו אותי באופן מכוון אם אותו מתרגל עמית לחץ עלי לנסוע לבייג'ינג כדי למחות והם ניסו לגרום לי להסכים לתכנונים שלהם. אמרתי שלא ושבעצמי החלטתי לנסוע. אבל הם שינו את צורת השאלה שלהם ושאלו אותי אם המחאה שלי הייתה בעקבות ההשפעה שלו. ידעתי בבירור שהכוונה בחקירה כזו היא להעביר את כל האחריות לאותו מתרגל עמית. למרות זאת, באופן מביש המשכתי איתם בכיוון שלהם.

במשך 30 הימים שהוחזקתי במרכז המעצר השוטרים כלאו אותי עם פושעים מורשעים, מכורים לסמים, נוכלים, גנבים ושודדים. בגלל שכמעט ולא ניתן היה להבחין במחשבות החיוביות שלי והצד האנושי שלי הלך והתחזק הרגשתי בלבי שאני ממש לא יכול לסבול את זה יותר ורק חשבתי כיצד להשתחרר יותר מהר. השומר והאסיר המוביל רדפו אותי ודרשו שאכתוב את ההתחייבות שלא אתרגל יותר פאלון דאפא. הוא אמר שאשפט למאסר במחנה עבודה אם לא אכתוב את ההצהרה ואם כן אכתוב אותה אשתחרר. באותו זמן, ממש לא רציתי להישאר שם שום יום נוסף. חשבתי שאם אכתוב הצהרה כוזבת ואשחק משחק מילים זה לא ישנה בגלל שאחרי שאשתחרר עדיין אתרגל. כתבתי את ההתחייבות שללא ספק הייתי צריך להימנע ממנה.

בכל יום שישי, צ'ן ג'ן-יונג וצ'יו ג'יאן מ"משרד 610" של סוכנות הביטחון הלאומי של שנחאי באו לחקור אותי. הם האנשים המרכזיים ברדיפת מתרגלי הדאפא בנפת שוי-הווי והם טיפלו במקרה שלי ושל המתרגל העמית. מאוחר יותר, המתרגל העמית נשפט לשנתיים של עבודות בכפייה ועשרה חודשים מאוחר יותר, באוגוסט 2001, המתרגל העמית ציין שהמתרגל שחשפתי נשפט לשנה וחצי של עבודות בכפייה.

צ'ן וצ'יו רדפו אותי כל הזמן. במהלך החקירה השניה הם דרשו שלאחר שאשוחרר אעבוד בשבילם כסוכן מיוחד ואבגוד במתרגלים אחרים. במשך שבוע נאבקתי עם עצמי בצורה מייסרת. בחקירה שלאחר מכן הסכמתי לכך באופן מחפיר. עדיין נאבקתי להציל מעט מהמצפון שלי. אמרתי להם שאוכל לעזור להם לבדוק את המצב הנפשי של המתרגלים, ובמילים אחרות, אם הם עדיין איתנים באמונתם בפאלון גונג, אך בשום אופן לא אעשה דברים כמו לשטוף את מוחם של מתרגלים אחרים או לפתות מתרגלים לצאת לחלק עלונים ובכך לגרום להם להיעצר ולהישפט. זה בגלל שידעתי שבשום אופן לא אוכל לשמש כסוכן מיוחד. בגידה במתרגלים זה חטא. אם מתרגלים יישפטו למאסר או לעבודות בכפייה בגלל הבגידה שלי אביא לעצמי אפילו יותר קארמה. מה שחשבתי באותם רגעים היה: "בהתחלה אסכים רק כדי לצאת די חובה ואחרי שאשתחרר אסרב אם אוכל. אם אוכל, לא אשרת כסוכן מיוחד. אם ממש לא אצליח להתחמק מהדרישות שלהם אמציא כמה סיפורים או שאמצא פרטים לא חשובים לספר להם".

כיוון שלא יכולתי לעמוד בלחץ והתפשרתי עם הרוע, שוחררתי. כשצ'ן ג'ן-יונג וצ'יו ג'יאן חקרו אותי בפעם האחרונה הם סחטו ממני 20,000 יואן . באותו זמן ההגיון שלי התחיל לשוב אלי וידעתי שזה לא תשלום לגיטימי אלא תחבולה כדי לגנוב ממני כסף. רק התעקשתי שאין לי כסף. הם אמרו שיתכן שהם לא ישחררו אותי אם לא אשלם להם את הכסף ושהם יצטרכו לשלוח אותי למחנה עבודה. בסוף הסכמתי לעבוד כסוכן מיוחד. אחר כך הייתי מאוד עצוב.

אחרי ששוחררתי לא הרשו לי לגור בביתי המקורי ולזמן מסוים הפכתי לחסר בית. במהלך אותה תקופה מתרגל עמית יצר איתי קשר ונתן לי עותק של ג'ואן פאלון ומאמרים חדשים של המורה, אבל באופן מצער באותם ימים ממש לא הצלחתי להירגע וללמוד את הפא. הייתי במצב נפשי מאוד גרוע ובכלל לא רציתי לקרוא את הספר. כך פספסתי הזדמנות טובה לחזור לדרך הטיפוח ולהימנע מלהתקרב יותר ויותר לצד שמנוגד לדאפא.

אחרי שהשתחררתי, בחודשים הראשונים השוטרים המרושעים ניסו ליצור איתי קשר פעמים רבות. כיוון שלא היה לי טלפון סלולארי או ביפר לא הייתה להם אפשרות למצוא אותי אז הם לחצו על חבר שלי שאינו מתרגל. הם דרשו ממנו שיאמר לי ליצור איתם קשר. החבר העביר לי את המסר הזה מספר פעמים. תמיד דחקתי הצידה את הדרישות של השוטרים. אמרתי לחבר: "אם הם יחזרו אליך בעתיד, רק תאמר להם שכבר אין לי קשר אליך ושהם יכולים למצוא אותי בעצמם".

יום אחד, בסוף פברואר 2001, כשהחברה שבה עבדתי עברה למקום אחר צ'ן ג'ן-יונג וצ'יו ג'יאן מצאו אותי. הם לא לבשו מדים ואמרו לי בגאווה: "אתה לא יודע שזה אנחנו? אתה רוצה להסתתר מאיתנו אבל לא תצליח." למעשה, ידעתי שאם לא הייתי נותן את כרטיס הביקור שלי לחבר לספסל הלימודים שפגשתי כשחזרתי ללמוד לא הייתה להם שום דרך למצוא אותי.

הם דרשו שלמחרת אחר הצהרים אבוא למשרד שלהם. ביום המחרת, המורה שוב נתן לי רמז. כשהגעתי לכניסה של סוכנות הביטחון הלאומי לא יכולתי להשיג אותם בטלפון. התקשרתי לביפר שלהם אך האדם שהתקשר אלי חזרה היה מישהו אחר. ברחתי משם והלכתי למקום בפרברי העיר. אז הבנתי שזה היה רמז של המורה, שמנע ממני לבצע פשע נגד הפאלון דאפא. אבל לא שחררתי את ההחזקה שלי וחזרתי, כך שפספסתי הזדמנות נוספת.

הבאתי איתי את מכתב ההתחייבות שכתבתי מבעוד מועד והתפשרתי שוב עם הרוע. אחר כך השוטרים דרשו שאעבוד בשבילם והסכמתי. הם אמרו שהם יתקשרו אלי ודרשו שאשמור איתם על קשר. אחר כך הם הגיעו מדי פעם לחברה שבה עבדתי כדי לפגוש אותי. הם רצו לפקח עלי והם המשיכו לנסות להפחיד אותי ולפתות אותי לשמש כסוכן מיוחד. מהמידע שהם חשפו ידעתי שהמתרגל העמית שבעבר התגורר איתי נשפט לשנתיים של עבודות בכפייה. עד היום, כשאני כותב את המאמר הזה, עברו כבר שלוש וחצי שנים אך עדיין לא שמעתי דבר מאותו מתרגל.

אמרתי לצ'ן ג'ן-יונג ולצ'יו ג'יאן שהיה לי רק את מספר הטלפון של המתרגל שחשפתי בגלל הבגידה שלי כשנחקרתי בתחנת המשטרה של קאנג-ג'יאן בסוף שנת 2000. לא היו לי פרטים מקשרים למתרגלים אחרים מאוניברסיטת התחבורה של שנחאי. לפיכך, הם דרשו שאתקשר למתרגלים אחרים בתדירות גבוהה יותר. הם גם דרשו שאצור איתם קשר לאחר שאתקשר לאחד מהמתרגלים ואדווח להם על פרטי השיחה.

הרבה פעמים התחמקתי מהם. בסוף, תחת הלחץ של צ'ן ג'נג-יונג וצ'יו ג'יאן, החל ממרץ 2001 התקשרתי מספר פעמים למתרגל עמית ממקום עבודתי. תוכן השיחה היה מאוד פשוט. ניסיתי כמיטב יכולתי להימנע מהנושא של הדאפא. המתרגל העמית עודד אותי עם לב רחום ושאל אותי על המצב שלי, אך שוב ושוב שיניתי את הנושא.

אחרי כל פעם שהתקשרתי למתרגל העמית התקשרתי לצ'ן ג'ן-יונג וצ'יו ג'יאן וסיפרתי להם כמה פרטים שהרגשתי שהם לא חשובים. בגלל הדרישה של צ'ן וצ'יו ביקשתי מהמתרגל העמית שנפגש. באחד מסופי השבוע של אמצע אפריל 2001 נפגשתי עם המתרגל העמית במדשאת האוניברסיטה. הוא שאל על מצבי במהלך תקופת המעצר. אמרתי לו שלא הייתי בסדר ושכתבתי את שמותיהם של מתרגלים עמיתים, כתבתי כיצד יצרתי קשר עם שלושה מתרגלים אחרי ה- 20 ביולי 1999 וכיצד יצרתי איתו קשר. סיפרתי לו גם ש"משרד 610" מצא את ספר הכתובות של המתרגל העמית שנעצר איתי ושכנראה היו בו שמות ומספרי טלפון של מתרגלים רבים. הוא שאל אותי האם ספר הטלפונים היה מוצפן בצורה כלשהי. אמרתי שהוא נכתב ישירות בכתב יד בלי שום אמצעי הגנה. הוא רק נאנח ואמר שהיינו יותר מדי חסרי אחריות כשלא הצפנו ספר טלפונים כל כך חשוב. איזו השפעה גדולה הייתה לספר כשהוא נפל לידיו של הרוע!

המתרגל העמית גם אמר לי: "איך יכולת שלא לוותר על החיים והמוות כשיצאת לאמת את הפא? פעלת בצורה לא נכונה כשנעצרת. זה היה רק בגלל שלא וויתרת על החיים והמוות באותם רגעים. מעבר לכך, איך אתה יכול לבגוד במתרגלים אחרים?" התקרבתי למצב בו נשארתי ללא מילים. רק אמרתי לו: "כדאי שתשים לב לביטחון שלך. אנשי "משרד 610" בנפת שוי-הווי שמו לב אליך. אל תתקשר אליי אם אין שום דבר חשוב. כשאני מתקשר אליך, אל תגיד לי שום דבר רגיש". עדיין הייתה לי החזקה לפחד. פחדתי שאנשי "משרד 610" יכולים לפקח על השיחה שלנו או שמאוחר יותר, אם הם יגלו ממתרגל אחר שאמרתי למתרגל עמית שהם דרשו שאהיה סוכן מיוחד הם ירדפו אותי. לפיכך באותו זמן לא הודיתי בפני המתרגל העמית שאני סוכן מיוחד.

אחרי הפגישה הזו לא יצרתי איתו קשר לעיתים תכופות. אחר כך השוטרים זירזו אותי ליצור איתו קשר. באופן אקראי המצאתי כמה פרטי מידע לספר להם. למשל, סיפרתי שהתקשרתי למתרגל העמית בימים האחרונים ודיברתי איתו על כמה דברים שקשורים לעבודה. השוטרים שאלו אותי אם הוא בקשר עם מתרגלים אחרים. אמרתי: "לא. הוא רק חזר לשנחאי ואין לו פרטי מידע מקשרים למתרגלים אחרים".

באמצע אפריל 2001 צ'ן ג'ן-יונג וצ'יו ג'יאן דרשו שאצור קשר עם מתרגלת דאפא נוספת. אמרתי להם: "אין לי את מספר הטלפון שלה ואני לא מכיר אותה. אם אשאל אותה באופן ישיר שאלות רגישות היא לא תענה לי ותחשוד בי". במאי 2001 הם נתנו לי את מספר הטלפון שלה בעבודה ודרשו שאתקשר אליה מייד. חייגתי את המספר אבל אף אחד לא ענה. לא חזרתי אליה יותר.

בערך במרץ 2001 צ'ן ג'ן-יונג וצ'יו ג'יאן גם דרשו שאצור קשר עם מתרגלת שמתגוררת בקאנג-ג'יאן שבנפת שוי-הווי בעיר שנחאי. הם נתנו לי את מספר הטלפון שלה בבית ודרשו שאבדוק אם היא איתנה בתמיכתה בפאלון גונג. באוגוסט 1999 המתרגלת הזו נסעה לבייג'ינג עם קבוצת מתרגלים נוספים כדי למחות. מאוחר יותר היא יצאה ממשרד הקישור של העיר שנחאי שממוקם בבייג'ינג באמצעות מחשבות חיוביות. היא פתחה את החלון בקומה השנייה של משרד הקישור וקפצה ממנו. מאחורי הבניין הייתה סמטה והיא שברה את שתי הרגליים כשפגעה בקרקע. בגלל זה היא לא נשלחה למחנה עבודה אלא שוחררה בערבות לצורך קבלת טיפול רפואי. אך ביתה היה נתון להשגחה במשך זמן ממושך. לאנשי "משרד 610" לא הייתה דרך להתמודד איתה כי היא הייתה מאוד איתנה. למרות שאנשי "משרד 610" רצו לשלוח אותה למחנה עבודה, המחנה לא קיבל אותה בגלל שהיא לא הצליחה ללכת אחרי שנפגעה ברגליה.

חייגתי לביתה של המתרגלת והיא ענתה. לא דיברנו הרבה זמן. היא אמרה שלא נוח לה לדבר איתי כרגע ושהיא תתקשר אליי יותר מאוחר. אחר כך היא ניתקה את השיחה. הוקל לי כי היא לא הזכירה שום דבר שקשור לדאפא. שלושה שבועות מאוחר יותר היא התקשרה אליי מטלפון ציבורי. היא אמרה לי שהטלפון בביתה אינו בטוח ושהוא נתון לפיקוח. היא גם ביקשה ממני לא להתקשר לביתה אם אין שום דבר חשוב. סיפרתי לה שאנשי "משרד 610" עדיין שמים לב אליה וכנראה שהם זוממים לשלוח אותה למחנה עבודה או לשפוט אותה באופן בלתי חוקי. ביקשתי ממנה שתשמור על עצמה ושלא תתקשר אליי. לא היה לי אז אומץ לספר לה שהיא הסתבכה ממה שכתבתי במשטרת קאנג-ג'יאן, אפילו למרות שהיא נשענה על קב כשהלכה דרך ארוכה כדי להעביר לי בחמלה את המאמרים החדשים של המורה משנת 2000.

בסוף אפריל 2001 החברה שבה עבדתי תכננה לשלוח אותי לנסיעה עסקית ליפן. למרות שעשיתי כל כך הרבה עוולות ובגדתי בעמיתיי המתרגלים, המורה עדיין לא נטש אותי. רישום תושבות הקבע שלי היה מאוד בעייתי. החברה החדשה שלי עזרה לי לשנות את כתובת תושבות הקבע שלי מעיר מגוריי לשנחאי. הבדיקה הפוליטית של הדרכון שלי לא עברה דרך המחלקות לביטחון הציבור אבל הלכתי מייד לחברה חלופית כדי לקבל מהם את האישור. בסופו של דבר, בסוף אפריל קיבלתי את הדרכון שלי ללא תקלות. אחרי שקיבלתי את הדרכון החברה עזרה לי להשיג ויזה. אחר כך צ'ן ג'ן-יונג וצ'יו ג'יאן ניסו פעמים רבות ליצור איתי קשר. דחיתי אותם ואמרתי להם שאני יותר מדי עסוק בעבודה. הם אילצו אותי לקבוע זמן מוגדר. אמרתי: "עכשיו בטוח שאין לי זמן פנוי. נדבר אחרי חודש יוני."

בחודש יוני הגעתי ליפן. יצרתי שם קשר עם המתרגלים המקומיים. הם נתנו לי ספרי דאפא וקלטות אודיו לתרגול. באמצעות שלושה חודשים של לימוד פא עם לב שקט נפטרתי לבסוף מההפרעות והייתי נחוש בדעתי לא לעבוד יותר בשביל השוטרים המרושעים לאחר שאחזור לסין, ולא משנה מה יקרה.

באוגוסט 2001 צ'ן ג'ן-יונג וצ'יו ג'יאן שלחו לי מסין דואר אלקטרוני. הם התקשרו למשרד שלי כדי למצוא אותי. העובדים בחברה סיפרו להם שנסעתי ליפן לנסיעה עסקית. במכתב הם דרשו שאאסוף מידע על מתרגלי פאלון גונג מיפן. כשראיתי את המכתב הזה מייד מחקתי אותו. אחרי שמחקתי אותו, ההחזקה שלי לפחד צצה שוב. ברוחי, המחשבות כיצד הם ירדפו אותי אחרי שאחזור עלו ברוחי ללא הרף. באותו זמן ראיתי באתר Clear Wisdom מאמרים שמתרגל עמית המליץ עליהם וגם מאמרים חדשים של המורה. כשלמדתי את הפא נעזרתי במאמרים שכתבו היטב המתרגלים העמיתים לאתר Clear wisdom שעודדו אותי לסלק בנחישות את ההפרעות.

בספטמבר 2001 חזרתי לשנחאי. בערך בסוף ספטמבר או בתחילת אוקטובר צ'ן ג'ן-יונג וצ'יו ג'יאן התקשרו לחברה שלי כדי למצוא אותי שוב. אמרתי להם בהחלטיות: "אני לא זמין. בעתיד, אל תבואו להטריד אותי. לא אעשה יותר את מה שאתם רוצים. תמצאו מישהו אחר שיעשה את זה בשבילכם". אחרי שאמרתי את זה ניתקתי.

כעבור חודש, בנובמבר 2001, צ'ן ג'ן-יונג וצ'יו ג'יאן התקשרו שוב לחברה שלי. כששמעתי את קולם אמרתי מייד: "אני עסוק. אל תתקשרו אליי יותר. אין לי זמן פנוי. לא אעשה יותר דברים כאלו". הם ענו מייד: "אנחנו רק רוצים לשוחח כידידים. לא נדבר על הפאלון גונג". עניתי: "אם אתם באמת מתייחסים אלי כאל חבר, האם אתם יכולים לבקש מחבר לעשות כאלו דברים מבישים? יותר מזה, אם אתם באמת מתייחסים אליי כאל חבר, בבקשה אל תבואו יותר להטריד אותי. בבקשה תכבדו את הבחירה שלי". אחרי שאמרתי את זה ניתקתי. מאז אנשי "משרד 610" כבר לא חזרו אלי, לא בטלפון ולא בדרכים אחרות.

למרות שפרסמתי הצהרה רשמית באתר Clear wisdom מייד כשחזרתי ליפן בשנת 2003, ההתנסות שלי בין אוקטובר 2000 ליוני 2001 כבר הפכה לכתם במעמקי לבי. היא גם יצרה החזקות מאוד חזקות.

בנוגע להתנסויות העבר שלי כסוכן מיוחד, ידעתי בעצמי שזה כתם מחפיר. הרגשתי בושה נוראה על הדברים שעשיתי. הידיים השחורות גם ניצלו את ההחזקה הזו והעצימו אותה, מה שגרם לי לחוש סבל רב בלבי בכל פעם שנזכרתי בתקופה ההיא. הם לא אפשרו לי לחשוב. כשפרצתי את הקליפה הקשה ובאמת התבוננתי פנימה כדי לגלות את המקור לכאב גיליתי שהכאב לא היה חלק ממני וכשבאמת הסתכלתי פנימה זה בעצם היה לא כלום. אלו היו הידיים השחורות שהטרידו אותי. מי שהרגיש ייסורים היה אני שעוצב ע"י קארמה ומחשבות שליליות. כששחררתי את ההחזקה הזו באמת הרגשתי מאוד רגוע ולא הייתה בי שום תחושה של סבל.

לפני כמה ימים ראיתי שאתר Clear wisdom פרסם את הרצאת הפא של המורה בוועידת הפא של ניו יורק לשנת 2004. המורה אמר לנו:

"היום זה חג הפסחא, יום תחייתו של אל! “(הרצאת פא בחג הפסחא שנת 2004 בוועידת הפא בניו יורק).

אני מרגיש שגם הצד האלוהי המקורי שלי קם היום לתחייה. ללא עזרתו הרחומה של המורה, בשום אופן לא הייתי מצליח לעבור את זה.