אלוהויות, הגיע הזמן להתעורר (חלק ראשון)

(Minghui.org)

"היום זה חג הפסחא, יום תחייתו של אל! (מחיאות כפיים סוערות) לא אדבר עוד. לרגל יום נהדר זה, הלוואי והצד האלוהי של תלמידי הדאפא גם כן יקום לתחייה!"  (הרצאת הפא בפסחא, 2004, בועידת הפא של ניו יורק).

כשקראתי משפט זה, הייתי המום.

במשך זמן ארוך, לא הייתי מסוגל למקם את עצמי בצורה נכונה בנוגע לענין היותי אדם או היותי מתרגל (אלוהות לעתיד). מההיבט של הפא,  נראה כי כל מתרגלי הדאפא  היו אמורים לדעת  זה זמן ארוך שעלינו לאפשר לצד האלוהי שלנו לתפקד. אולם, במציאות, במקרים רבים, עדיין התייחסנו לעצמנו כאנשים רגילים, כשאנו לכודים במושגים אנושיים. אם לשפוט על פי המצב העכשווי, אנו עדיין רחוקים ממה שהמורה דרש מתלמידי דאפא אדירים בתקופת תיקון הפא.

פה אני רוצה לחלוק עם מתרגלים עמיתים את הבנותי האחרונות בנושא זה. אנא הצביעו כל כל דבר שאינו ראוי.

"כשאתה חולם, פעם זה כך ופעם זה אחרת. מאיפה הם באים? אומרים במדע הרפואה שזה משום שקליפת המוח עוברת שינויים. זו רק השתקפות שבאה לידי ביטוי בצורה החומרית הזו. למעשה, זו תוצאה של קבלת מסרים מממד אחר, לכן בחלום אתה מרגיש מטושטש. זה לא קשור אליך ואינך צריך להתייחס לזה. " (ג'ואן פאלון)

יום אחד, כשדקלמתי קטע זה, פתאום הבנתי עקרון אחד: האם יצורי אנוש אינם חולמים כשהם חיים בעולם האנושי? בעבר אמרו שחיים אנושיים הם כמו חלום, והצהרה זו היא אכן נכונה. לפני שהמורה העיר אותנו, היינו כמו אנשים רגילים. היינו מטושטשים בעוד אנו מעסיקים עצמנו בעשיית דברים, ושכחנו את עצמנו האמיתי.

כשהמורה לימד אותנו את הדאפא, ההכרה הראשית שלנו החלה בהדרגה להתעורר. הגענו להבנה כי רק מה שמתייחס לטיפוח שלנו הוא מה שעלינו באמת לעסוק בו, כיוון שלעשות דברים אלו יכול לשנות ישירות את המקום ממנו הגענו ואת הגופים האמיתיים שלנו, כלומר, את כל הדברים שיש לאלוהויות. במיוחד היום, המורה ביקש מאתנו לעשות את שלושת הדברים היטב, לכן רק שלושה דברים אלה הם אמיתיים והם מעבר לחלומות.

כמה ביטויים של להיות בחלומות

בכל זאת, בתוך ה"חלום" של העולם האנושי, אנחנו רוב הזמן מטושטשים, ואולי רגע אחד ככה ורגע אחד אחרת. זה גרם להתרחשויות תדירות של תופעות בהן תלמידי הדאפא, שיש להם כוחות שמיימיים אדירים, נרדפים באופן חוזר ונשנה, וזוכים ליחס גרוע והתעללות מידיים שחורות ורוחות רקובות ברמה נמוכה. זה המקרה לא רק עם רבים מהמתרגלים שנכלאים באופן בלתי חוקי, אלא גם עם מתרגלים שאינם נכלאים. הביטוי הכי בולט הוא שכאשר אנו קוראים סיפורים על פעולות נכונות וכוחות שמיימיים של מתרגלי דאפא, אנו באופן בלתי מודע ממקמים עצמנו מחוץ לאלו שיש להם כוחות שמיימיים. אנו רואים כמה היטב מתרגלים אלו טיפחו עצמם, וכמה רחוק אנחנו מפגרים עדיין מאחוריהם. מה שאנחנו אומרים אז, זה שאנחנו לא טיפחנו את עצמנו היטב כל כך, ואין לנו כוחות שמיימיים. או חושבים שהכוחות השמיימיים של מתרגלים אלה נפתחו במהלך הטיפוח שלהם, ואילו אנחנו לא יכולים לראות דבר, ולא להשתמש בכוחות השמיימיים שלנו.

אלו הם, למעשה, ביטויים של להיות בחלומות. אסביר בערך כמה מושגים רווחים כלהלן:

1. "אין לי כוחות שמיימיים" או "אינני יודע איך להשתמש בכוחות שמיימיים"

זו דוגמה טיפוסית ל"להיות בחלומות ולא להכיר בכוחות השמימיים". הגעתי להבנה שכאשר אנו מבהירים את האמת ושולחים מחשבות נכונות, בשני הדברים שהמורה ביקש מאתנו לעשות, אנו מציגים את הכוחות השמימיים העצומים והמפוארים שלנו כל הזמן. זה רק שאנחנו בחלום ואיננו מודעים לכוחותינו השמימיים.

הבה ונדבר על הבהרת האמת תחילה. זה נראה אותו דבר כמו לפתוח את הפה ולדבר על העקרונות. אבל למעשה, זו הצגה של כוחות שמימיים רבי עוצמה. ניקח את הדוגמה הפשוטה ביותר: כשתלמיד דאפא מבהיר את האמת לאדם רגיל, מה באמת קורה במימדים אחרים? בשעה שהמתרגל מבהיר את האמת, הצדדים האלוהיים שלו, שיכבה על שיכבה שכל אחת עצומה מקודמתה, מסבירים במימדים שלהם את עקרונות הפא המפוארים שאליהם התעוררו, כשהם משתמשים בכוחות השמימיים המגוונים לעורר בנדיבות-לב את היצורים הרבים שמקשיבים, ומסלקים את היצורים המושחתים בכל המימדים. זה עוד יותר מפואר באופן הולך וגובר ככל שהרמה עולה. בכל אופן, בעולם האנושי, כשהמתרגל מבהיר את האמת לאיש ציבור, זה נראה מאד רגיל.

הכוחות השמימיים שהמורה נתן לנו אינן מיומנות של מה בכך. הבא ניקח את ה"דינג" (היכולת העל-טבעית של שיתוק ישות, שהמורה הזכיר בהרצאה 7 ב"ג'ואן פאלון") כדוגמה. ההבנה שלי היא שיכולת על טבעית זו אינה מתייחסת לשיתוק ישות בשלושת העולמות. מאחורי זה נמצאים הכוחות השמימיים העליונים ביותר. למשל: מתרגל דאפא אחד יצא לחלק עלונים, ואדם רע הבחין בו ורדף אחריו. בשעה שהמתרגל רץ, הוא נזכר ביכולת העל טבעית שהמורה סיפר עליה. הוא הסתובב אחורה ואמר: "דינג!" והאיש הרע הזה עצר מיד ואיבד את יכולת התנועה שלו. המתרגל העמית התרחק מהסכנה. חישבו על זה היטב – ה"דינג" הזה הוא באמת לא רגיל.

אז מההיבט הזה, כמעט בכל יום תלמידי דאפא משתמשים בכוחות השמימיים העצומים שלהם, שניתנו להם ע"י המורה כדי לעזור למורה בתיקון הפא בכל המימדים, להבהיר את האמת, ולהציל אנשים. זה רק שכמה מתרגלים נמצאים עדיין בתוך מסתרי החלומות בעולם האנושי, ולא יכולים לראות בבירור מה קורה. אז כשהם אומרים "אין לי כוחות שמימיים", זה ממש גורם לאלוהויות השמימיות לצחוק.

2. "אני שום דבר, והכל נעשה ע"י המורה"

להגיד כך זה בלי ספק נכון. אולם, לפעמים מתרגלים רבים מבינים מילים אלו רק חלקית. הם משתמשים במילים דומות כדי לסתור את יכולותיהם העל טבעיות, מה שמראה שהם בודאי לא הוארו לרמה גבוהה יותר של הבנה.

כל היצורים החיים ביקום, לא משנה כמה גבוהה רמתם, נוצרו ע"י הפא. כל החוכמה והיכולות ניתנו ע"י המורה. זה נכון באופן מוחלט. אולם, תחת הרדיפה הזו, כל אלוהות היא גם כל-יכולה לכל היצורים החיים שבתחומים מתחתיה. אז נוכל להבין את זה בצורה הבאה: בפני המורה והדאפא אנחנו שום דבר. אבל, בפני היצורים החיים שאנו מנסים להציל, ולמול היצורים המרושעים שמזיקים לפא, אנחנו כל-יכולים ובעלי כוחות שמימיים. למעשה, המורה גם מקווה שנוכל לפעול בדרך זו.

איך יכול אדם מן השורה להבין את משמעות הכוחות השמימיים? לגבי יצור חי שנטמע בפא, הוא אוטומטית מקבל לרשותו את החוכמה והיכולות של הרמה שלו. קחו דוגמה פשוטה: כשבקטריה רואה אדם לוקח קערת מים ושותה אותה, הבקטריה תהיה בהלם שהאדם הוא כה בעל יכולת, עד לדרגה שהוא אפילו יכול להרים "ים", ויש לו את הקיבולת לשתות את כל ה"ים" הזה. אבל בשביל אדם, זו לא יכולת בכלל, וכל אדם יכול לעשות את זה, אין בזה שום חשיבות. באופן דומה, אלוהות נראית כבעלת יכולת-על לכל היצורים שמתחת לרמה שלה. אבל לאלוהות עצמה, כוחותיה הם רק כרגיל, כמו לאכול ולשתות, ואין בהם שום דבר לא רגיל.

זה נכון שכל יכולותינו וחוכמתנו באים מהמורה. עלינו להשתמש בכוחות השמימיים האלו בצורה טובה יותר בסילוק היצורים הרעים והצלת אנשים.

"אם הכוחות השמימיים שלך באמת יתבטאו בצורה אדירה בזמן שאתה מבהיר את העובדות, מציל ישויות ומתנגד לרדיפה, אז כל תלמידי הדאפא ואני נשבח אותך. האין זה כך?" (הרצאת הפא בועידת הפא במערב ארה"ב 2004).

עבור מתרגל דאפא, לחשוב שאין לו כוחות שמימיים, או להתפאר שיש לו כוחות על-טבעיים, שניהם מצביעים שה"הכרה הראשית" שלו אינה רציונלית, ושהוא לא יכול לשלוט בעצמו.

3. "לזה וזה יש איכות מולדת טובה והם מאד בעלי יכולת, אבל אני לא"

זה מראה שההבנה של תיקון הפא לא השתפרה לרמה גבוהה. זה דומה לשאלה של איך לפרוץ דרך האיכות המולדת, שנשאלה בועידת הפא של מערב ארה"ב השנה.

למעשה, המורה הרחיב בנושא זה בבהירות רבה ב"ג'ואן פאלון":

"איכות מולדת קובעת את תכונת ההארה של האדם, אבל זה לא מוחלט. יש אנשים שהאיכות המולדת שלהם גרועה מאוד אבל הסביבה המשפחתית טובה מאוד. בני משפחה רבים מטפחים ומתרגלים. יש גם אנשים שהם בעלי אמונה דתית[5]ומאמינים מאוד בעניין הטיפוח-תרגול. בסביבה הזאת אפשר לגרום לאדם להאמין בזה ולאפשר לתכונת ההארה להשתפר, אז זה לא מוחלט. יש גם אנשים שהאיכות המולדת שלהם טובה, אבל הם לעתים קרובות קיבלו השכלה ממעט הידע הנוכחי של החברה הפרקטית שלנו, במיוחד בשיטות האבסולוטיות בחינוך האידיאולוגי של לפני כמה שנים – מה שגרם לחשיבה של האנשים להיות צרת אופקים ביותר והם לא מאמינים בשום דבר מעבר לטווח הידע שלהם. זה יכול להפריע באופן רציני לתכונת ההארה שלהם." ("ג'ואן פאלון")

אם אנחנו מדברים על "איכות מולדת", האם אין לאלוהויות הגבוהות של היקום הישן, ולגורמים ברמות המיקרוסקופיות עד מאד ששומרים על קיום הקוסמוס, "איכות מולדת" טובה במידה שלא תאומן? ובכל זאת בתיקון הפא, לרבות מישויות אלו יש תכונת הארה נמוכה, שכן הן מנסות מאד להפריע ולתמרן את תיקון הפא.

מצד שני, בעיניהן של ישויות אלו, ה"איכות המולדת" של רבים מתלמידי הדאפא היא לא כל כך טובה, והם אף מסתכלים עליהם מלמעלה. (יש מתרגלים שקיבלו את הפא אף שהם לא הגיעו מרמות מאד גבוהות. אבל לתלמידי הדאפא יש תכונת הארה מאד טובה, הם רק מאזינים למורה והולכים אחרי המורה. ולא משנה איך הם נרדפים, הם נחושים באמונה נכונה. לגבי מיקומם ביקום העתידי, המורה אמר

"ייאני אומר לכם עוד, שלמרות שתלמידי דאפא רבים שלי נרדפו למוות, הפא כבר נקבע: החיים שלהם יחליפו מקום עם היצורים החיים הגבוהים ביותר שרדפו אותם! (מחיאות כפיים)." (הרצאת פא וביאור פא בוועידת הפא באזור ניו יורק רבתי)

זוהי תקופה של מיקום מחדש, שאין לה תקדים ולא תתרחש בעתיד. "אמרנו שהדאפא הוא ללא גבולות ושזה תלוי לחלוטין בלב שלך לטפח." (ג'ואן פאלון). משפט זה באמת מגלה את כל הסודות השמימיים. האין מה שנקרא "איכות מולדת" גורם המושרש ביקום הישן? למה אנו רוצים להיות קשורים אליהם בתיקון הפא?.

לחשוב אם למישהו יש איכות מולדת טובה או רעה זה סימפטום של השארות בחלום של היקום הישן מבלי להתעורר, מה שמשפיע באופן חמור על ההתבטאות של הכוח השמימי של הדאפא.

4. "עלינו להתאים למצב של האנשים הרגילים"

למרות שאין שום דבר רע באמירה שלעיל בנסיבות רבות, הרי שהיא הפכה להיות תירוץ לא להשתמש בכוח השמימי.

"לגבי המתרגל, כוונת המחשבה של האדם מכתיבה ליכולות העל-טבעיות שלו שיעשו דברים, ואילו לגבי האדם הרגיל, כוונת המחשבה מכתיבה לגפיים ולאברי החישה לעשות דברים" (ג'ואן פאלון).

במשך אלפי שנים, יצרנו הרגלים מושרשים עמוק של שימוש במחשבותינו לכוון את הגפיים ואברי החישה שלנו, כדי לטפל בדברים בהם אנו נתקלים, בשעה שלאלוהות אין שום מושגים כאלו בכלל, ויכולותיה השמימיות באות באותו רגע של המחשבות, וכל דבר מבוצע באופן מיידי.

כמובן, לא הגענו להארה מושלמת. בחברה האנושית הרגילה, אנו עדיין משתמשים במחשבותינו לכוון את הגפיים ואברי החישה שלנו לבצע דברים. אבל זו רק אשליה במימד הזה. למעשה, בכל פעם שאנחנו באמת מבצעים משהו בעבודת תיקון הפא שלנו, בלי יוצא מן הכלל, זה הביטוי האמיתי של הכוח השמימי של הדאפא המתקן את הפא במימדים אחרים. כל מה שקיים בעולם האנושי הוא בעצם השתקפות של מימדים אחרים. שינויים יכולים להתרחש במימד זה רק לאחר שהתרחשו שינויים במימדים אחרים. איך יכולים בני אדם להשתמש בגפיהם ואברי החישה שלהם לשנות דברים במימדים אחרים?

5. התייחס למושגים המנוונים כאשפה והמשך לטפח

מתרגלים עמיתים במצב מעין זה אומרים לעיתים קרובות: "אני מטפח באופן מאד גרוע, ויש לי יותר מדי החזקות".

אלוהות מתייחסת להחזקות המתבטאות במימד הזה באופן אחר מאשר בני האדם. אלוהות תתייחס להחזקות אלו כאל ערימת אשפה בחדר, או כאל ערימת תפוחים רקובים,

"נשמור את החלק הטוב ונסלק את החלק הרע" (ג'ואן פאלון).

היא לעולם לא תתייחס אליהן כאל חלק מעצמה. במיוחד לגבי מתרגל דאפא בתקופת תיקון הפא, הוא יתייחס להחזקות אלו כאל יצורים חיים שצריך להציל, או כאל יצורים רעים שלא ניתנים להצלה. הצל את מי שניתן להצלה וסלק את אלו שלא ניתנים להצלה, למה אנחנו צריכים להיות קשורים אליהם?

אבל, למתרגלים התקועים בטיפוח האישי אין התייחסות כזאת. בנסיבות רבות הוא יתייחס אל האשפה כאל חלק מעצמו. "אני מטפח ומטפח, למה אני עוד לא טוב? למה אני עדיין כה מלוכלך? למה יש לי עדיין מבחנים גדולים כאלה?".

בגלל שהוא תמיד מתייחס לאשפה כאל עצמו, אז למרות שהוא נאבק קשה מאד במבחנים הרבים שהרוע מניח בפניו, הוא עדיין חושב שהוא "מטפח".

"אם רצונך אינו מוצק

המשֹוכות יהיו כְּהָרים"

(הונג יין 2)

אם אדם לא יכול לחזק את מחשבותיו האלוהיות ואינו יכול להתמקד באופן יציב בהצלת יצורים חיים, המבחנים יהיו באמת כמו הרים גבוהים הנוגעים בעננים בשמיים. לא משנה כמה הרים הוא טיפס וכמה הוא עייף, הוא עדיין בן אדם השרוי בחלומותיו, ואינו מסוגל לעלות מרמת בן אדם רגיל, שלא לדבר על לבטא את כוחותיו השמימיים העמוקים.

הטיעון שבכותרת יכול להשמע לעיתים קרובות בין מתרגלים. בשעה שהם נשמעים ענווים, במציאות המשמעות מאחורי המילים היא לא יותר מ"אני לא מסוגל. אין לי כוח שמימי, רק למתרגלים מסוימים, או למתרגלים שמטפחים היטב יש כוח שמימי". כל אלו הם סימנים של חוסר הארה, או חוסר אמונה במורה ובדאפא.

החלק השני של מאמר זה הוא התנסות תיקון-הפא של מתרגל שאני מכיר. נראה כאילו אין בה שום דבר מיוחד, אבל היא גילוי אמיתי של כוח שמימי עמוק.

המשך יבוא....