להבין ולהסיר את הטבע הדמוני שלנו

(Minghui.org)

במשך זמן רב נאבקתי עם ההחזקה של תאווה ותשוקה. מנקודת מבט רציונאלית, קל להיפטר מדברים אלה, כיוון שאין טעם בכל החזקה לדברים מהעולם הזה. על כל פנים, מעולם לא יכולתי לעקור מהשורש החזקות אלה, כאילו שהיו להם הרבה שכבות. פעם אחת, כאשר החזקה זו הביאה עצמה לידי ביטוי די בחוזקה, ניתקתי עצמי "מזה", וצפיתי בזה בשקט. זה היה באמת משהו מאוד מרושע ומגעיל שלא היה לו כל קשר לעצמי האמיתי, ובכל זאת לא יכולתי לרסן את זה. הייתי נבוך ומתוסכל. כיצד אוכל להתיר לדבר המרושע לשלות במוחי?

בזמן שניקיתי את שדות הממדים שלי לפני שליחת מחשבות נכונות, שאלתי את המאסטר בכנות כיצד אוכל להיפטר מהחזקה זו. המילים "טהר את הטבע הדמוני שלך" נחקקו די בחוזקה במוחי. בעקבות הבנה זו שניתנה לי על-ידי המאסטר, התחלתי להבחין כיצד טבע דמוני זה מביא עצמו לידי ביטוי. הבנתי שכל ההחזקות, הרעיונות, הקארמה וההפרעות קשורים לטבע דמוני זה.

הטבע הדמוני תמיד מחפש בחוץ בכדי למלא את התשוקות שלו. הוא זורק מבטים חטופים כלפי נשים או גברים יפים, הוא שמח כאשר מקבלים מחמאה, הוא מזיל ריר לנוכח מאכלים טעימים, הוא דואג שלא ייפגעו באינטרס האישי שלו, הוא מפחד מדחייה, הוא מבקר אחרים מבלי להסתכל פנימה, והוא אפילו מתחשבן כמה הוא נתן לדאפא. אלה הן כולן צורות ביטוי של טבע דמוני, והן כולן נוגעות ללרצות משהו מבחוץ, לרדוף אחרי משהו ולפתח החזקה לדברים של העולם הזה. הוא רק חי עבור תופעות משלות אלו. המאסטר הזהיר אותנו שוב ושוב בג'ואן פאלון בנוגע ללהסתכל החוצה:

"אבל בתרגול של צ’יגונג זו בדיוק סטייה והליכה בדרך רעה, מה שאומר שהאדם חיפש כלפי חוץ. במיוחד בבודהיזם אם אתה מחפש כלפי חוץ, יגידו שהלכת בדרך דמונית." ("ג'ואן פאלון", הרצאה תשיעית, "לב בהיר ונקי")

בטיפוח נורמאלי, מתרגל צריך להיות זהיר ביותר בכדי לא לפתח מחשבות רעות, משום שהוא בקלות יכול להיות "מואר בדרך רעה". בתקופה זו של תיקון-פא, הדרישות לתלמידי הדאפא הן אפילו גבוהות יותר, משום שמחשבה אחת בודדת שלנו יכולה להיות מנוצלת על-ידי הכוחות הרעים, ויכולה באופן זה להביא נזק עצום לאדם עצמו, לחברים המטפחים, ולתהליך הכללי של תיקון הפא. לכן, עלינו להקדיש תשומת לב רבה ביותר לתנועות המחשבה שלנו, ולסלק לחלוטין את הטבע הדמוני עם מחשבות נכונות חזקות ברגע שהוא מביא את עצמו לידי ביטוי. כפי שאומר המאסטר ב"יסודות להתקדמות במרץ":

 "טיפוח בודהא הוא כדי לסלק את הטבע הדמוני שלך ולגבש את טבע הבודהא שלך." ("טבע בודהא וטבע דמוני")

אם ניתן לטבע הדמוני להתקיים יחד עם טבע הבודהא שלנו, האם אנחנו שונים במשהו מאנשים רגילים? האם יש לנו את האצילות להציל יצורים חיים? כל תלמיד דאפא אמיתי הוא מאוד עסוק בלעשות את מה שעלינו לעשות, אבל בואו לא נשכח להסתכל פנימה ולטפח ביציבות. אם אנו מייחסים חשיבות רבה מדי למה שבחוץ, הטבע הדמוני יוכל בקלות לגרום לנו לסטות. אני אסיים עם הפסקה האחרונה של "לסלק את ההחזקה האחרונה" ב"יסודות להתקדמות במרץ II":

"סלקו את ההחזקה האחרונה. כל מה שהשגתם בתהליך הטיפוח-תרגול כבר השלים את סטטוס הפרי  המופלא והקדוש לאין ערוך שלכם; עשו כל צעד כיאות ואל תלכלכו את מה שכבר אימתתם. תנו לחלק המטופח שלכם לשלמות לזרוח בזוהר עוד יותר טהור ואמיתי."

זוהי ההבנה הנוכחית שלי. אנא הצביעו על כל דבר בלתי הולם.