לפתע פתאום החל לרדת גשם

(Minghui.org)

מתרגלי דאפא ממחוז פאן-לוי, העיר ג'י-נאן נעצרו ונלקחו למחנה העבודה השני בפרובינציית שאן דונג. לילה אחד ביולי 2003, הסוהרים הכריחו את מתרגלי הדאפא העצורים להתאסף בחלקת שדה פנויה לפני הבניין העיקרי של המחנה לעבודה בכפייה כדי להראות להם סרט מזויף המשמיץ את הפאלון דאפא.

באותו זמן השמים היו מכוסים מעט בעננים, עם קצת כוכבים מנצנצים. הסרט המרושע החל, אבל רק כמה מ- 600 או 700 המתרגלים העצורים במחנה לעבודה בכפייה הלכו לראות אותו. הם הורידו את ראשם והחלו לשלוח מחשבות נכונות כדי לסלק את האלמנטים המרושעים בממדים אחרים.

מתחת לרגליהם של מתרגלי הדאפא הגיעה רוח קרה, שאחריה פרצה רוח חזקה דרך המסך, כל כך חזקה עד ששני הקצוות המקובעים בצד אחד של המסך נשברו. תחת הרוח החזקה, מסך ההקרנה התנופף באוויר, כמו דגל לבן המאותת לכניעה. לסוהרי הכלא לא הייתה ברירה חוץ מלעצור את הקרנת הסרט. לאחר מיכן כמה שומרים הביאו כיסא כבד מברזל והידקו את המסך אליו. בהיותם משוכנעים שהמסך חזק מספיק ושלא תהיה עוד רוח, הם המשיכו בתוכנית המרושעת.

מתרגלי הדאפא המשיכו לשלוח מחשבות נכונות. אחרי זמן מה, לפתע, החל לרדת גשם. לפני שלאנשים היה זמן להגיב, זה התפתח לגשם שוטף. לסוהרי הכלא לא הייתה דרך לשלוט על המצב, כי האנשים רצו אל תוך הבניין במהרה, מה שהשאיר את הסוהרים ואת מקרן הסרטים בשדה.

סוהרים רבים לא יכלו להפסיק לשאול את עצמם "האם אלים אכן קיימים? המדע המודרני מכחיש את קיומם של האלים, אבל באיזו דרך אנו יכולים להסביר את כל מה שקרה מול עינינו?"

 

משטרת משרד 610 עזבה רק אחרי שלוש דקות

מאת מתרגל דאפא מפרובינציית סי-צ'ואן, סין

היה בערך 11:10 בבוקר של ה- 5 לחודש יולי, 2005. שני שוטרים ממשרד 610 במחוז שלנו, שניהם עם השם וואנג, והגיל שלהם בערך 38 ו- 60, הגיעו לביתי. באותו זמן בישלתי. השוטר הצעיר פקד עלי להפסיק את עבודתי וללכת ולדבר איתם. זה קרה פתאום, אבל לא מיהרתי כלל. לא עניתי להם והמשכתי לבשל ובאותו זמן שלחתי מחשבות נכונות. ביקשתי מהמורה במחשבתי לחזק את הכוחות האלוהיים שלי: "זה נכון שיש לי עדיין החזקות אנושיות, אבל הקליפה הזו היא איננה תירוץ לרשע לרדוף אותי. המורה, עכשיו אני מתחיל להבין שלא הייתי צריך ללכת לעבודה ולעזוב את העבודה בתחושת סיפוק וחופשיות כל יום בלי שעשיתי דבר למען תיקון הפא, אלא אם הרדיפה נגד הפאלון גונג לא הייתה מתקיימת כלל. כל הנוחיות הזו היא זמנית וחייה קצרים. אני אחזק את מחשבותיי הנכונות כדי לחסל את האלמנטים המרושעים עד היום שבו הרדיפה תפסיק. הבהרתי את האמת לשני האנשים הללו קודם. היום, אני לא ארשה לרוע לשלוט בהם יותר, ואינני צריך להבהיר להם את האמת בזמן שאני סובל מהרדיפה שלהם. אני פוקד עליהם לעזוב. לפורר את רוח המפלגה המרושעת ואלמנטים מרושעים אחרים ששולטים בהם!"

בזמן ששלחתי מחשבות נכונות, אמרתי להם: "מה אתם הולכים לעשות כאן? האם אתם רוצים לרדוף אותי? אתם רודפים אותי ומטרידים אותי, האם אתם יודעים זאת? עזבו את המקום, זהו אינו מקום בשבילכם!" מיואשים, שניהם עזבו בלי כל מילים מיותרות. זה היה רק שלוש דקות בין הזמן שהם באו עד שהם עזבו.