ככל שמתקרבים יותר לסוף כך מתקדמים יותר במרץ

לאדם יש מבחנים רבים שעליו לעבור במהלך הטיפוח-תרגול. הגורם לכך הוא שמאז שהאדם נולד, הוא יוצר ללא הרף כל מיני מושגים במהלך הבנתו את החברה האנושית, כך נוצרות החזקות. כיוון שהחברה האנושית היא עולם שבו סבל הולך יד ביד עם תועלת והנאה, יש מצוקות רבות בחיי אדם, ולא משנה כמה כסף יש לך או מהו המעמד החברתי שלך. היות שסבל גורם קושי לאדם, הוא מתנגד למצוקות במודע ובחוסר מודע במטרה לחיות בצורה נעימה יותר. לכן, במהלך הרדיפה אחרי האושר, האדם יוצר [דרכים] איך למנוע מעצמו להיפגע, איך לחיות טוב, איך אפשר להתקדם יותר מהאחרים בחברה ולהשיג תהילה והצלחה, איך להשיג יותר, איך להיות יותר חזק וכו'. לכן תוך כדי שאדם עובר את הניסיונות האלה, הוא יוצר את המושגים שבחייו, ותוך כדי החיים המעשיים, הניסיונות גורמים למושגים להתקבע.

למעשה, העקרונות של החברה האנושית הם עקרונות הפוכים בתוך היקום. זה שלבני אדם יש קשיים וסבל זה כדי שהם יוכלו לשלם קארמה, כך שיהיה להם עתיד של אושר. אז מטפח צריך לטפח לפי העקרונות הנכונים. אכילת מרורים ונשיאת סבל הן הזדמנויות יוצאות מן הכלל לסילוק קארמה, להתנקוּת מחטאים, לטיהור הגוף, להעלאת תחום המחשבה ולעלייה ברמה – זהו דבר טוב מאוד, וזהו עיקרון נכון. אבל במהלך הטיפוח-תרגול המעשי, כשמגיע הסבל, כשהקונפליקטים פוגעים בעומק הלב – במיוחד כשזה מתנגש עם המושגים העקשניים – עדיין קשה מאוד לעבור את המבחן. אפילו כשיודעים בבירור שזהו מבחן, עדיין לא מסוגלים להניח את ההחזקות. יתר על כן, תלמידי הדאפא מטפחים בחברה הכביכול מעשית הזאת שהיא מלאת פיתויים, אז זה עוד יותר קשה ועוד יותר חשוב לשנות את המושגים. לכן אני לעתים תכופות אומר לכם ללמוד הרבה את הפא במהלך הטיפוח-תרגול, ובאותו הזמן אני גם מפרסם מדי פעם מאמרים המצביעים על בעיות הקיימות באופן כללי, ומתקן את הכיוון ללא הרף. למרות זאת עדיין צצות בעיות חדשות מדי פעם בדרך הטיפוח-תרגול. באשר לזמן הנוכחי, מצב הרדיפה שהופיע במסלול הטיפוח-תרגול של תלמידי הדאפא כבר עבר שינוי עצום במהלך תיקון הפא של היקום ואימות הפא של תלמידי הדאפא. בין אם מדובר בסביבת הטיפוח-תרגול או בהבנה של אנשי העולם, הכול משתנה באופן מהותי. זוהי בעצם כבר תופעה של השלבים האחרונים של תיקון הפא ושל הטיפוח-תרגול של תלמידי הדאפא. אבל יש עדיין חלק קטן מהמתרגלים, אפילו מתרגלים ותיקים, שהופיע אצלם ברגע זה מצב מדוכדך במידות שונות, והם הרפו את הנחישות להתקדם במרץ. הם לא קלטו שזה נובע מההחזקה לגבי הזמן של תיקון הפא או מהפרעות של המושגים הנרכשים שאינם נכונים, כך שהם אפשרו ניצול פִרצה על ידי גורמים מפריעים שהכוחות הישנים השאירו לפני כן בשכבת פני השטח של ממד המין האנושי, ועל ידי רוחות מרושעות ושדים רקובים – אשר הגדילו וחיזקו את ההחזקות האלה ואת המושגים האנושיים – כך שנגרם המצב המדוכדך הזה.

למעשה, חישבו על זה, המטפחים של העבר לא העזו להרפות לרגע, אפילו כשהם היו צריכים להשקיע את כל תקופת חייהם כדי לסיים את המסע. אז איך יכולים תלמידי הדאפא – שהולכים להגשים סטטוס פרי של ישויות חיות שהוצלו על ידי הדאפא, ושיש להם הדרך הנוחה ביותר לטיפוח-תרגול – לא להתקדם עוד יותר במרץ כשמוענק להם הכבוד המזהיר ביותר של אימות הפא על ידי טיפוח-תרגול בפרק זמן קצר החולף בהרף עין? אתם כבר יודעים שצורת הטיפוח-תרגול של תלמידי הדאפא היא טיפוח-תרגול כאן בעולם, בין האנשים הרגילים, ושהטיפוח מכוון הישר ללב האדם. כל ההחזקות האנושיות והמושגים שמפריעים לאימות הפא ולהצלת ישויות חיות – חייבים להיות מסולקים. לגבי מטפחים ההולכים בדרך האלוהית, האם זה כל כך קשה לסלק את ההחזקות האלה של הלב האנושי ולשנות את המושגים האלה? אם מטפח לא רוצה לסלק אפילו את הדברים האלה, אז איך הוא משקף את היותו מטפח? מובן שרוב התלמידים שנמצאים במצב כזה הם כך כי בהתחלה הם לא קלטו שהייתה להם החזקה עדינה או הפרעות ממושגים, כך שהרוע ניצל את הפִּרצה והגביר את הגורמים האלה. אני יודע שאחרי שתבינו את זה, תדביקו במהרה את הקצב, אבל עליכם להיות מסוגלים ללכת פחות בדרכים עוקפות בדרך האלוהית הכבירה הזאת, לא להשאיר חרטות לעצמכם בעתיד, ולא להישאר מאחור מבחינת רמות. זאת התקווה שלי, שלכם, ושל הישויות החיות הבונות את תקוותן עליכם.

לי הונג-ג'י
8 באוקטובר 2005