שאנג צ'ואן-פו ובנו עונו במחנה העבודה בכפייה צ'אויאן-גו בעיר צ'אנג-צ'ון

(Minghui.org)

מתוך "עוד ראש שנה סיני שבו אלפי משפחות שבורות אינן יכולות להיות יחד (חלק 1)"

שאנג צ'ואן-פו הבריא לחלוטין מכל המחלות הכרוניות הקשות מהן סבל, לאחר שהחל לתרגל פאלון דאפא בינואר 1999. לאחר תחילת הרדיפה ב- 20 ביולי 1999 עתרו שאנג צ'ואן-פו ובנו בפני הממשלה בבייג'ינג לטובת הפאלון דאפא. המשטרה נהגה לפקוד את ביתם לעיתים קרובות והטרידה אותם או עצרה אותם באופן בלתי חוקי. בערב ה- 6 במרץ 2002 לקחה המשטרה את שאנג צואן-פו ואת בנו (מביתם) ודנה אותם לשנה אחת במחנה העבודה בכפייה צ'אאו-יאנג-גו בצ'אנג-צ'ון.

שאנג צ'ואן-פו ונכדתו

במהלך המעצר עונה שאנג צ'ואן-פו עד ששרירי רגליו התנוונו והוא לא יכל ללכת. הוא סבל ממוגלה ומדם בצואה והוא רזה מאוד. הפושעים גררו אותו במעלה ובמורד המדרגות אל חדר האוכל ובחזרה. ב- 2 בינואר 2003 עונה שאנג צ'ואן-פו למוות בבריגדה 2 של מחלקה 6 במחנה העבודה בכפייה צ'אאו-יאנג-גו. התברר כי אף סירבו לתת לשאנג צ'ואן-פו מים שביקש בעת שגסס. לפני שמת, וונג פולי, האסיר שהיה בתפקיד, עוד המשיך לפקוד עליו דברים, והשוטר הראשי לי שונג-בו עוד סטר על פניו.

בנו של שאנג צ'ואן-פו, שאנג צ'יפא, מת אף הוא מהרדיפה

ב- 18 בינואר 2003, חצי חודש לאחר מותו של שאנג צ'ואן-פו שוחרר בנו, שאנג צ'יפא, כאשר היה על סף מוות. גופו היה מכוסה בצלקות, עורו היה שחור ונוקשה והיה מכוסה בגידולים ובנפיחויות קשים. הוא לא יכול היה ללכת בשל הכאב ברגליו, והוא התקשה לנשום, לדבר ואף להשתמש בתפקודי המעיים ושלפוחית השתן שלו. שאנג צ'יפא מת בצהריי ה- 19 בינואר 2003.

בתו של שאנג צ'יפא, שאנג צ'י, היתה בת 15 בלבד בזמנו. היא איבדה את אביה ואת סבה יחדיו תוך 17 יום, והמשטרה פקדה לעיתים קרובות את ביתה והטרידה אותה. הנערה הצעירה סובלת מאוד, נפשית ופיזית, בשל הלחץ הנובע מהרדיפה ומהיעדר השגחה מתאימה.