העינויים האכזריים שבוצעו במחנה העבודה בכפיה לנשים מס' 1 בפרובינציית שאנדונג

(Minghui.org)

מחנה העבודה בכפייה לנשים מס' 1 בפרובינציית שאנדונג, הידוע בקרב המקומיים גם כמחנה העבודה בכפייה ג'יאנג-שואי-צ'ואן, ממוקם על כביש ג'יאנג-שואי-צ'ואן 20, במחוז לי-שיאה בעיר ג'ינאן שבפרובינציית שאנדונג. התנאים שם קשים ביותר. כשנכנסים אל הבניין, לא ניתן לראות דבר מבלי להדליק את האורות. בקיץ הוא מחניק ומוצף ביתושים, ובחורף נושב במסדרון אויר קר כקרח שחודר לעצמות.

מאז 1999 הוחזקו במתקן זה מתרגלות פאלון גונג. הוא הפך למחנה ריכוז המשרת את משטרו של ג'יאנג לדיכוי הפאלון גונג. בתחילת אוקטובר 2000 מספר גדול של מתרגלות שהלכו לבייג'ינג כדי לעתור בשקט נלקח למחנה עבודה זה. מספר האסירות הכולל שם הוא למעלה מ- 800. בנוסף לארבע המחלקות המקוריות, הוקמה מחלקה חמישית בהנהגתם של השוטרים האכזריים ביותר במחנה העבודה. בחמש השנים האחרונות, פקידים רשמיים של מחנה העבודה בהנהגתו של ג'יאנג ליהאנג, מנהל מחנה העבודה, הסיתו יצאניות, מכורים לסמים, גנבים ושודדים ומשתפי פעולה (מתרגלים שרוחם נשברה והם עברו לצד המתעללים – המת') להתעלל פיזית ונפשית במתרגלות. פקידים רשמיים, שלקחו חלק פעיל ברדיפה, הם וונג שושן, סון יוהואה, שאו ג'יא (שלושתם שרתו כראשי מחלקה מס' 1), שו רואיג'י, ראש מחלקה מס' 2, יאנג שנרונג, ראש מחלקה מס' 4 וניאו שואליאן, ראש מחלקה מס' 5.

התמונות הבאות מציגות שחזור ויזואלי על פי עדי ראייה של כמה מהעינויים שבוצעו במחנה העבודה לנשים מס' 1 בפרובינציית שאנדונג.

"חמישה סוסים מפלגים את הגוף"

 

שוטרים במחנה העבודה ואסירים שקיבלו הוראות משוטרים אלה, מותחים בכוח את זרועות המתרגלות וקושרים אותן לקצה העליון של המיטה. אז מפרידים את רגלי המתרגלות האחת מהשנייה וקושרים אותן אל המיטה (במרחק של 2 מטרים האחת מהשנייה). סביב מתני המתרגלת קושרים סדין, שנקשר גם למיטה אחרת בקצה החדר, בדומה לצורה עתיקה של הוצאה להורג שנקראת "חמישה סוסים מפלגים את הגוף". לעתים, הורו השוטרים למישהו לשבת על הדרגש התחתון ולדחוף קדימה ברגליהם את הגב התחתון של המתרגלות. כמה מתרגלות עונו בשיטה זו יותר משתים עשרה שעות.

כוויית הגב בעזרת קטורת ליתושים

 

פושעים מפשיטים בכוח את המתרגלות ולוחצים על גבן קטורת בוערת ליתושים. לכמה מתרגלות ישנן עשרות כוויות ועדיין ניתן לראות את הצלקות גם לאחר שלוש שנים.

מכות אכזריות

 

פקידים רשמיים במחנה העבודה קיצרו לאסירות את תקופות המאסר במחנה העבודה, כעידוד לפקח על תלמידות פאלון גונג ולענות אותן. אסירות אלו עונו בעצמן וסבלו מחקירות כפייתיות וממכות אכזריות. הן סטרו למתרגלות, בעטו בשיפולי בטנן, היכו בחזיהן, היכו בראשן עם המרפקים, ודרכו על כפות רגליהן (היחפות) עם נעליים כבדות. לעתים שמונה או תשע אסירות היכו לפי תור מתרגלת אחת משך כל הלילה. כמה מהן הצליפו בהן ברצועות במבוק, כמה היכו בהן בנעליים, ואחרות צבטו אותן בציפורניים או היכו בהן בכפות הידיים ובאגרופים. ככל שהמכות היו קשות יותר, כך הפחיתו לאסירות ימים רבים יותר מתקופת המאסר במחנה העבודה.

טיסה במטוס

 

המתרגלת אולצה להתכופף בישיבה שפופה על כמה חתיכות חבל על כסא מתקפל בזרועות פרושות לצדדים. כשהחלה ליפול מהחבל, האסירות היכו אותה על עצמות שורש כף היד עם מטאטאי במבוק, כאשר כל מכה גורמת לחבורה כהה, שגרמה לכאב עז כאילו העצם רוסקה.

שוקים חשמליים חזקים מאלות חשמליות רבות

 

שוטרים במחנה העבודה השתמשו בתכיפות במספר אלות חשמליות כדי לתת שוקים חשמליים למתרגלת למשך זמן ממושך. ניאו שואליאן, ראש מחלקה מס' 5 הוא בעלה של השוטרת שאנג, אף היא שוטרת במחנה העבודה, הם הידועים ביותר לשמצה באכזריותם. הם חשמלו באלות חשמליות את המתרגלות בכפות הידיים, בקשת כף הרגל ובקצה הגולגולת. למתרגלות רבות יש כוויות על הזרועות, והזיהומים המתפתחים מהכוויות גורמים לכאב עז. מתרגלת קשישה המשיכה לסבול מזיהום אף שישה חודשים לאחר עינוי זה.

הכאה על הראש עם שרפרף מתקפל בעוד הפה חסום בחבל

 

המתרגלת הגברת יי שולינג נזרקה לתא בידוד במאי 2003. שוטרים במחנה העבודה הורו לאסירות סון שון ורן פנג-שיאה לענות אותה ולמנוע ממנה לשתות מים, וליאו שיאו-יון היכתה אותה על ראשה עם שרפרף מתקפל. פיה נחסם בחבל והיא לא יכלה לצחצח את שיניה. לילה אחד ביולי 2003, נשלחה הגברת יי שולינג בחשאי לבית חולים פסיכיאטרי להתעללות נוספת.

תליה עם הידיים והרגליים כפותות מאחורי הגב

 

המתרגלת נדחפת לדרגש התחתון כשפניה כלפי מטה וידיה ורגליה נמתחים אחורנית ונקשרים יחדיו. אז מרימים את המתרגלת ותולים אותה על הדרגש העליון כשרק החזה והראש שלה נוגעים בדרגש התחתון ונושאים את משקל הגוף כולו. בעינוי זה, המתרגלת מתקשה לנשום ואם תישאר בתנוחה זו זמן רב מדי היא עלולה למות מחנק.

לעמוד עם הגב לחוץ אל הקיר

 

המתרגלת נאלצת לעמוד על קצות אצבעותיה, כששתי הזרועות מורמות מעלה וגבה לחוץ אל הקיר. אם היא מאבדת את שיווי המשקל או שגבה מתרחק מהקיר, פושעים יבעטו בכפות רגליה או ימעכו אותן בנעלי עקב מפלסטיק. הבעיטות ימשכו עד שהרגליים וכפות הרגליים של המתרגלת הופכות סגולות כהות ומתנפחות בצורה מחרידה. כמה מתרגלות לא היו מסוגלות ללכת ורגליהן נותרו מעוותות למשך חצי שנה. במקרה אחד, נקראו כל השוטרים הגברים לענות את כל המתרגלות במחנה העבודה, כשגבן לחוץ אל הקיר למשך יום שלם. כמה מתרגלות מבוגרות לא הצליחו להחזיק מעמד בתנוחה זו, והן קוללו והוכו על ידי אסירות, שבעטו ברגליהן ומעכו את כפות רגליהן.

לרשימה חלקית של השוטרים שהשתתפו ברדיפה במחנה העבודה בכפיה מס' 1 לנשים בפרובינציית שאנדונג ניתן לפנות למאמר המקורי על פי הקישור המצורף.