כשזוכרים כל מילה מהספר "ג'ואן פאלון", קל להבהיר את האמת

(Minghui.org)

אני אישה בת 63, מתרגלת פאלון דאפא שחיה באזור הכפרי של פרובינציית שאן-דונג. התחלתי לתרגל פאלון דאפא במהלך ראש השנה הסיני בשנת 1999. לפני כן, הייתי כמעט עיוורת והיו לי הרבה מחלות. בגיל 25, איבדתי את הראייה בעין ימין כתוצאה ממחלות. בגיל 35, עין שמאל שלי החלה להתעוור. כל זה, יחד עם קטראקט, השאיר אותי במצב שבו יכולתי לראות רק קצת אור. הרופאים קטלגו אותי כנכה בדרגה 2. סבלתי מבעיות בבטן, בעיות פרקים, ומחלות גניקולוגיות. ניתוח להסרת שני גידולים גניקולוגיים השאיר אותי עם כאבי בטן חוזרים ועצירות. בשנת 1998 סבלתי ממחלת לב חמורה שגרמה לקוצר נשימה חמור. אחרי שבזבזתי את כל חסכונות בעלי וילדי, יכולתי רק לשכב על המיטה ולסבול מכאבים. לא נשאר לי כלום לצפות לו חוץ ממוות.

שלושה ימים בלבד לפני ראש השנה הסיני בשנת 1999 הלכתי לרופא. הוא אמר שאני זקוקה לאשפוז. משום שלא היה לי כסף יכולתי רק ללכת הביתה. בזמן שהרגשתי לגמרי חוסר תקווה, אישה מהכפר אמרה לי שהאסטמה שלה נרפאה בעקבות תרגול פאלון דאפא. אמרתי שאני רוצה גם ללמוד. לעולם לא אשכח את היום שהגעתי לאתר תרגול הפאלון דאפא עם בעלי כדי להקשיב להרצאות המוקלטות של המורה. שמעתי את המורה אומר :

"אני לא מדבר כאן על ריפוי מחלות ואנחנו לא נרפא מחלות. אבל כמתרגל אמיתי אתה לא יכול לטפח עם גוף חולה. אני אטהר עבורך את הגוף. טיהור הגוף מבוצע עבור אלה שבאמת באים בשביל ללמוד את שיטת התרגול ואת הפא." ("ג'ואן פאלון", הרצאה ראשונה)

החלטתי במחשבתי שאני אתרגל פאלון דאפא בלי היסוס. מה שמדהים היה שביום השני המורה התחיל לטהר את הגוף שלי. כל המחלות שטוהרו מגופי התבטאו בתגובה של כאבים, אך יומיים לאחר מכן הרגיש כל גופי בנוח. כשהרגשתי את החמלה של המורה, פרצתי בבכי. אחרי מספר ימים של הרצאות, הפכתי אדם בריא. המורה שלנו נתן לי חיים חדשים! אני אלך בדרכו של המורה לא משנה מה יקרה.

אחרי כן, הלכתי לאתר התרגול כל יום עם בעלי כדי להקשיב למתרגלים שקוראים את ספרי הפאלון דאפא. אחרי כמה ימים, התחלתי להרגיש מאוד לא שמחה שאני לא יכולה לקרוא את הספרים בעצמי (בגלל העיוורון). לילה אחד היה לי חלום. בחלום איש הראה לי עין עם שכבה לבנה של משהו על גלגל העין. הייתה בי מחשבה שאני יכולה בהחלט להיות מסוגלת לקרוא את ספרי הפאלון דאפא בעצמי. ביום למחרת, מתרגל הביא לי עותק של ג'ואן פאלון. קיבלתי את הספר בתודה גדולה בשתי ידיי ומיהרתי הביתה כדי לקרוא אותו.

בהתחלה לא יכולתי לראות את המילים בבהירות, אך עדיין ניסיתי לקרוא. עמדתי גבוה בכדי להיות קרובה לנורת החשמל, והבנתי את המילים אחת אחרי השנייה. מחשבתי הייתה שדבר לא יוכל לעצור אותי מלתרגל פאלון דאפא. בהדרגה, המילים הפכו יותר ויותר בהירות. לפעמים הייתי עומדת וקוראת במשך שעות כשאני מאבדת את תחושת הזמן. בימים שטופי שמש הייתי קוראת בחוץ באור השמש. לא יכולתי לעצור את דמעותיי במהלך הקריאה. אחרי שסיימתי לקרוא את ג'ואן פאלון בפעם הראשונה, החזקתי את הספר ביד ובכיתי בקול. חשבתי, "למה קיבלתי את הספר הזה מאוחר כל כך!" בפעם השנייה שקראתי את הספר המילים הפכו להיות הרבה יותר ברורות. אחרי שקראתי את הספר שלוש פעמים – כמה מדהים – הראייה שלי חזרה! יכולתי ללכת לאתר התרגול בעצמי, בלי שום צורך ללכת בעקבות צעדיו של בעלי יותר.

ביולי 1999 החלה הרדיפה המרושעת. תחת לחץ מסיבי, בעלי פחד והפסיק לתרגל. אך אני התעקשתי ללמוד את ג'ואן פאלון, לפחות שני פרקים ביום.

ראש משטרת העיירה ופקיד ביטחון הכפר באו להכריח אותי לתת את ספרי הפאלון דאפא שלי. אמרתי, "לא קניתי ספר". יומיים לאחר מכן, פקיד ביטחון הכפר בא שוב לקחת את הספר שלי. אמרתי, "אין לי כלום, איך אני יכולה לתת לך משהו?". קצין עיירה אחד הגיע לביתי וניסה להכריח אותי להשמיד את התמונה של המורה. סירבתי. הקצין אמר שזו הייתה פקודה מדרג גבוה וניסה להכריח אותי לעשות זאת. אמרתי: "אין שום דבר מוטעה בללכת בעקבות אמת-חמלה-סובלנות. אני לא אמלא אחר הוראות אלו אפילו אם תהרוג אותי!" הקצין כעס מאוד. הכפריים אמרו לו: "היא עיוורת. אתה לא יכול לפגוע באדם נכה." לכן הקצין עזב. אני חשבתי,"המורה הציל את חיי. איך אוכל בכלל לעשות משהו שיאכזב את המורה?"

לאחר שבעלי הפסיק לתרגל פאלון דאפא תחת סביבת איומים, הוא סבל מדימום רציני במוח, ובספטמבר 2000 הוא כמעט מת. אחרי שאושפז פעמיים, הוא שרד, אבל היה לו הימפלגיה (שיתוק כולל של הזרוע, רגל, וכיווץ באותו צד של הגוף) ובקושי יכל לדבר. הוא לא יכל יותר לטפל בעצמו. בעבר אני הייתי חולה, והוא טיפל בי. עכשיו זה היה הפוך. כאשר הוא אושפז ליוויתי אותו. למרות שהסביבה בבית החולים הייתה לא אוהדת, המשכתי לעשות את חמשת הסטים של התרגילים של הפאלון דאפא בלילה. עשיתי את מדיטציית הישיבה על המיטה. כאשר עשיתי את מדיטציית העמידה כאשר הידיים מורמות, מישהו שאל אותי, "מה את מתרגלת?" אמרתי, "פאלון גונג!" האדם עזב בשקט.

מחשש שייקחו לי את ספרי הפאלון דאפא, לא לקחתי אותם לבית החולים. אחר כך חשבתי: "כמה נפלא זה יכול להיות אם הייתי זוכרת את הכל." אבל זה קשה יותר לעשות מאשר לומר. לא התחלתי לדקלם את ג'ואן פאלון עד אחרי הרבה זמן שבעלי עזב את בית החולים. מאחר שהטיפול בבעלי לקח הרבה מזמני, זה היקשה עלי ללמוד לדקלם את הספר. הקפדתי לקרוא פרק אחד של ג'ואן פאלון בכל יום, ולאחר מכן התחלתי לדקלם את ג'ואן פאלון. ללמוד פרק אחד לקח לי שלוש שעות. כדי למנוע מעצמי להירדם, עמדתי על המיטה כדי לקרוא והייתי יושבת זמן מה כאשר התעייפתי.

הימים הראשונים היו קשים מאוד. השיטה שלי הייתה לדמיין כל מילה קודם, אחר כך להצביע על המילה עם האצבע שלי. מילה אחר מילה, משפט אחר משפט, ופיסקה אחר פיסקה, הצלחתי לדקלם אותם אחד אחרי השני. לפעמים, כאשר הפיסקה הייתה ארוכה מדי לא יכולתי לזכור אותה והייתי מזילה דמעות. אבל עדיין הייתי מדקלמת את הפיסקאות עם הזלת הדמעות. בלילה שמתי את העותק של ג'ואן פאלון ממש מעל הראש שלי. אם התעוררתי באמצע הלילה, הייתי מדקלמת מהספר. אם שכחתי את החלק, הייתי בודקת בספר וממשיכה לדקלם. כאשר עשיתי עבודות בית, עדיין המשכתי לדקלם. בדרך זו, לקח לי כמעט שנה לפני שיכולתי לדקלם את כל הספר ג'ואן פאלון. באותו תהליך, הגעתי להרבה הבנות בהרבה נושאים בספר. כפי שהמורה אמר לנו:

"הפא יכול לשבור את כל ההחזקות, הפא יכול להרוס את כל הרוע, הפא יכול להשמיד את כל השקרים, הפא יכול לחזק את המחשבות הנכונות." ("יסודות להתקדמות במרץ II", "לסלק את ההפרעות")

מאחר ועשורים הייתי כמעט עיוורת והיו לי מחלות שונות, לא יצאתי או הכרתי הרבה אנשים ולא אהבתי לדבר. אבל אחר כך החלו לרדוף את הפאלון דאפא! כששמעתי את השידורים המושחתים התייפחתי. לא יכולתי לשמור על שקט. קניתי עט ונייר וכתבתי ניסוחים כמו "פאלון דאפא הוא טוב," "אמת-חמלה-סובלנות הם טובים" ומאמרים קצרים על האמת של פאלון דאפא כדי לתת לחברי הכפר להכיר את המצב האמיתי.

בעבר לא יכולתי לעזוב את הבית לבדי אפילו בשעות היום. עכשיו אני שולחת חומרי הבהרת אמת של פאלון דאפא בלילה בלי כל פחד. תמיד יש מספיק אור על הדרך שלי. הבהרתי את האמת של הפאלון דאפא לחברים, קרובי משפחה, שכנים, ובשוק. בזמן שטיפלתי בבעלי בבית החולים אמרתי לרופאים, לאחיות ולחולים כמה פאלון דאפא הוא טוב מהחוויה האישית שלי. מאז שהפכתי לתלמידת דאפא, הפכתי לדברנית משכנעת, ואני יכולה לדבר עם כל אחד. זהו באמת הכוח של הדאפא.

המורה אמר לנו שמתרגלים צריכים לעזור אחד לשני. חברת כפר אחת הפסיקה לתרגל פאלון דאפא תחת לחץ הרדיפה. דיברתי איתה, וכתוצאה מכך היא חידשה את התרגול שלה. מאחר והיא לא העיזה לצאת להבהיר את האמת, לקחתי אותה איתי. תחת השפעתי גם בעלי חידש את התרגול שלו, הוא לא היה יכול אפילו לקרוא משפט שלם אחד מג'ואן פאלון. בעזרתי הוא עכשיו יכול לקרוא שניים עד שלושה פרקים מג'ואן פאלון כל פעם. בעקבות תרגול התרגילים של הפאלון דאפא הוא יכול עכשיו לדבר בבהירות ולטפל בעצמו. הוא אמר שהמורה הציל אותו. עכשיו הוא משתמש בחוויה שלו כדי לומר לאנשים שפאלון דאפא הוא טוב. אנו נחושים לעזור אחד לשני כדי למלא את תפקידנו בשלב האחרון של תקופת תיקון הפא.