עם מחשבות חיוביות חזקות אלים ובודהות מגינים עלי

(Minghui.org)

לשמור על המחשבות החיוביות שלנו בכל רגע

ב- 13 באפריל 2005 בסביבות השעה 3 בבוקר, יצאתי אל מחוץ לעיר כדי להבהיר את האמת (להסביר לציבור את העובדות על הפאלון גונג ולחשוף את הרדיפה נגדו) לחבר טוב. לאחר שהגעתי לתחנת הרכבת נוכחתי שהשארתי את התיק שלי במונית. בתיק היו ספרי פאלון גונג, פאלם פיילוט ומספר חומרי הסברה להבהרת האמת. חשבתי: "אני צריך למצוא את ספרי הפאלון גונג שלי. בין אם אתפוס את הרכבת או שאפספס, אני חייב למצוא את הספרים שלי".

כשחשבתי כיצד אני עושה את עבודת הדאפא שלי, זכרתי שהמורה ביקש מאיתנו למצוא את הבעיות בתוכנו. תהיתי מדוע הכוחות הישנים והרוח הרעה הקומוניסטית ניצלו אותי. בגלל שהייתי צריך ללכת לעבודה בבוקר המחרת לא שלחתי מחשבות חיוביות ולא למדתי את הפא במשך כל היום. זו היתה החסרה גדולה. כשגיליתי את הבעיה שלי התחזקה אמונתי בדאפא, במורה ובפאר של הדאפא. כשחיפשתי את המונית שיננתי את הפא ודחיתי את כל הסידורים של הכוחות הישנים.

באותם רגעים, מספר אנשים נדיבים ערכו למעני שיחות טלפון. באמת הערכתי את עזרתם. אמרתי לכל הולכי הרגל לזכור: "אמת, חמלה וסובלנות" ו- "פאלון דאפא זה טוב". כולם קיבלו את דבריי. לאחר מכן, כשהלכתי לכיוון ביתי מונית עצרה קרוב אלי, כנראה במטרה לאסוף אותי, והנהג לקח אותי ישירות למקום בו עליתי על המונית מוקדם יותר. מייד כשיצאתי מהמונית גיליתי שגם המונית הראשונה חנתה שם! מאוד התרגשתי מצירוף המקרים. גם הנהג הרגיש משהו יוצא דופן ואמר לי שהוא חנה שם זמן ממושך. הנהג לקח אותי לתחנת הרכבת בפעם השניה ויכולתי לבצע את מה שתכננתי.

אחרי שחילקתי חומרי הסברה להבהרת האמת כאב הרגליים שלי נעלם

ערב אחד בחורף 2003 מתרגל פנסיונר ואני הלכנו לחלק חומרי הסברה להבהרת האמת. הכפר היה כל כך חשוך שבקושי יכולתי לראות את הדרך ומעדתי. זה כל כך כאב שחשבתי שיתכן שהעצם נשברה. נעמדתי ליד הקיר וחיכיתי שהמתרגל המבוגר ישיג אותי. הרגשתי שאני לא יכול להמשיך לחלק עלונים ושעלי לנוח.

המתרגל השני ניגש ואמר לי: "זה בסדר, פשוט תמשיך ללכת. אל תשכח שאנחנו מתרגלים. טוב או רע באים מהמחשבה הספונטנית של האדם". מיד הבחנתי במחשבה הלא נכונה שלי ואמרתי: "אני בסדר". המשכתי לחלק את חומרי ההסברה בבית הסמוך. לאחר מספר צעדים הכאב נחלש. המשכנו לחלק את העלונים עד שכולם נגמרו. בדרך הביתה גיליתי שרגלי כבר לא כאבה כלל.

עם מחשבות חיוביות חזקות, אלים ובודהות מגנים עלי

לאחר שלמדתי את המאמרים החדשים של המורה הבנתי את ההבדל בין טיפוח במהלך תקופת תיקון הפא לטיפוח אישי. המורה סיפר לנו את כל הפא (החוקים והעקרונות, הוראת הפאלון דאפא) והאריך את משך הזמן שניתן לנו כדי להציל את כל היצורים החיים. הרגשתי שאם אוכל לאמת את הפא עם מחשבות חיוביות ומעשים חיוביים, אלים ובודהות תמיד יגנו עלי.

בספטמבר 2004 נסעתי לבייג'ינג כדי לשלוח מחשבות נכונות. כשהייתי מוכן לעלות למגדל טיאננמן שוטר ערך עלי חיפוש גופני וסירב לאפשר לי לעבור. אנשים אחרים הורשו לעבור, אבל לא אני. השוטר שאל אותי על אמונותי, על המקצוע העיקרי שלי ו"מדוע אתה מגיע לכאן לבד?" עניתי "אין תנאים על הכרטיס שמונעים מהאדם לעלות לבד על המגדל. למה אתה לא מאפשר לי לעבור?" באותו רגע, המחשבות הנכונות שלי היו חזקות. לאחר שלושה חיפושים גופניים הותר לי לעלות למגדל. שני שוטרים עקבו אחרי בקפדנות. חשבתי שכפי הנראה זו הפרעה של הידיים השחורות ורציתי לחסל את כולן. לכן שלחתי מחשבות נכונות כשצילמתי.

כשאני מבהיר את האמת, המורה תמיד דואג לי. כשיצאתי לתלות כרזות, חוץ מפעם אחת הכל עבר ללא תקלות. היו לי קשיים רבים כשניסיתי לתלות את הכרזה ולא הצלחתי להבין מדוע. אחרי ששלחתי מחשבות נכונות וניסיתי לתלות אותה שלוש פעמים עדיין לא הצלחתי. כשהרמתי שוב את הכרזה עברו לידי מספר אנשים. הבנתי אז שהמורה הגן עליי! האנשים האלו בכלל לא שמו לב אלי. הבנתי שזה היה מה שהמורה סיפר לנו

"בתיקון הפא מחשבותיך צריכות להיות נכונות, לא אנושיות" (תרגום לא רשמי).

פעם אחת ניסיתי לפרסם עלון להבהרת האמת על מקרי רדיפה למוות בבניין בו מתגוררת משפחתו של מתרגל שנהרג. בגלל שהמבנה היה ישן והטיח שלו התפורר העלון לא נדבק לקיר. אחרי שניסיתי זמן ממושך עדיין לא הצלחתי ומישהו התחיל לרדת במדרגות. חשבתי: "חומר ההסברה הזה צריך להידבק" ובאותו זמן שלחתי מחשבות נכונות. לפני שהאדם הזה הגיע לקומת הקרקע קרה נס והעלון נדבק לקיר. חוויתי בדמעות את ההוד של הדאפא ואת ההגנה של המורה.