מתרגלת נכה מספרת כיצד הטיפוח בדאפא חילץ אותה מכסא הגלגלים, ועל הרדיפה ממנה סבלה

(Minghui.org)

שמי טיאן יואן ואני גרה במחוז שואנגיין שבעיר צ'אנגצ'ון. עבדתי כרופאה ב'בית החולים המחוזי לילדים בג'ילין'. בתחילת 1994, שוטר שנשא נשק פתח, באופן לא חוקי, באש בזמן שהתווכח עם מישהו על עניינים אישיים. הכדור פגע בעמוד השדרה שלי והפכתי למשותקת מבית החזה ומטה.

מאז, הייתי מרותקת 11 שנים לכסא גלגלים ובשל כך הייתי גם חלשה מאוד. סבלתי לעתים קרובות מצינון וזיהומים בריאות, מקשיי נשימה, מניוון של שלפוחית השתן ותנועתיות מעיים בעייתית ולעתים, לא יכולתי לשלוט בצרכי. בנוסף, סבלתי מבצקות ברגליים בשל הניוון, בעיות בחוליות השדרה, כתפיים נוקשות, דלקת כרונית בלוע ושפתיים סדוקות ומדממות. בסתיו 1998 ניסיתי להתאבד, כיוון שלא יכולתי לשאת עוד את הסבל הפיזי והנפשי. למרות שניצלתי, נותרתי מדוכאת מאוד, חייתי ביאוש ובכאב יומיומי והעדפתי את המוות.

בעוד אני ממשיכה במאבקי, אמי החלה לתרגל פאלון גונג. היא נשאה סבל פיזי ומנטלי רב מאז התאונה שלי, ובריאותה הייתה גם כן רופפת. היא סבלה מדלקת בקיבה ובכיס המרה ומחולשת עצבים, שמנעה ממנה לאכול ולישון. מאוחר יותר, היא גם סבלה מבעיות לב והייתה מתעלפת לפתע בעשיית דברים רגילים כמו הליכה. היא סבלה תכופות מכאבי שיניים, חום בכפות הידיים והרגליים ומעצירות. זמן קצר לאחר שהחלה לתרגל את הפאלון גונג, נעלמו כל התסמינים שלה. היא ישנה ואכלה היטב, יכלה לצעוד בזריזות ונראתה צעירה יותר. היא גם הפסיקה לעשן והייתה עליזה יותר באופן כללי.

כשראיתי את השינויים שחלו באמי, התחלתי לתרגל פאלון גונג במאי 1999, וזמן קצר מאוד לאחר מכן אירע נס וכל המחלות וכל התסמינים נעלמו כולם. גוון הפנים שלי הפך ורדרד ובעל מראה בריא. אף אחד לא יכול היה לנחש כי נזקקתי אי פעם לכסא גלגלים וכולם התפלאו לראות כמה הבראתי.

למה שקרה לי ולאמי היו עדים רבים והם תמכו בהחלטה שלנו לתרגל פאלון גונג. בזמנו, הפאלון גונג גם זכה בפרסים ובשבחים רבים בסין.

ביולי 1999, לאחר שהחלה הרדיפה אחר הפאלון גונג, השתנה הכל. שוטרים הגיעו לביתנו פעמים רבות כדי לפקח עלינו ולחפש ספרי פאלון גונג ואף ניסו לאלץ אותנו לוותר על הפאלון גונג באמצעות איום במאסר.

אם אדם מפיק תועלת מהפאלון גונג אך לא מספר על כך כשמשמיצים את השיטה, האם הוא נחשב לאדם טוב? בכדי לא לחזור למצבנו העגום ובכדי שתהיה לנו סביבה חוקית לתרגל בה, בפברואר 2000 הלכנו אמי ואני לעתור בבייג'ינג למען הצדק, לטובת הפאלון גונג. חשבנו כי זכותנו לעתור מוגנת על ידי החוקה, אך להפתעתנו, אנשי משרד הקשר בבייג'ינג עצרו אותנו עוד לפני ששוחחנו עם מישהו מ'לשכת העתירות'. נעצרנו ברגע שהתברר להם שאנחנו מתרגלות פאלון גונג, ושלושה ימים לאחר מכן נשלחנו חזרה למחוז שואנג-יאנג, שם הוחזקנו 10 ימים במעצר.

לכל אחד ישנה הזכות להעיד לטובתו אם מתייחסים אליו בצורה בלתי הולמת. כיוון שלא התירו לנו לעתור או לתבוע, היה עלינו לספר על ההתנסויות שלנו ישירות לאנשים או לכתוב אותן, כדי שיותר אנשים יוכלו לדעת את האמת. אך גם את זה הממשלה לא איפשרה לנו לעשות. הממשלה משתמשת בשקרים כדי לדכא את האנשים כי היא פוחדת שהאנשים ילמדו את האמת.

לעתים קרובות הגיעו שוטרים לביתנו כדי להטריד אותנו ובזזו את ביתנו. אם מצאו משהו שקשור לפאלון גונג, עצרו אותנו. אמי נכלאה באופן בלתי חוקי שלוש פעמים בשל כך.

הפעם הראשונה הייתה באפריל 2002. אמי נעצרה למשך 45 ימים, יותר מתקופת המאסר המותרת על פי חוק, ואז נידונה לשנתיים בעבודה בכפייה. אך בשל בריאותה הרופפת, מחנה העבודה לא הסכים לקבל אותה. המעצר השני היה בראש השנה הסיני ב- 2004 ואמי בילתה את ערב החג במרכז המעצר. חודש לאחר שחרורה, היא נעצרה בפעם השלישית.

יומיים לאחר שאמי נעצרה בפעם השלישית ב- 8 במרץ 2004, יותר מעשרים שוטרים עצרו אותי ולקחו גם אותי למרכז המעצר. אבי המבוגר, שסובל משכחה , נותר בבית בגפו. בשל הדאגה לי ולאמי העצורות, הוא פיתח תסמינים של כשל לבבי והיה צריך לשלוח אותו לטיפול נמרץ עוד באותו הלילה.

במחנה המעצר, נהגתי על פי ההליכים החוקיים וביקשתי עורך דין ובדיקה מינהלית חוזרת של המקרה שלי, אך שתי הבקשות נדחו. כדי להגן על זכויותי פתחתי בשביתת רעב, וחמישה ימים לאחר מכן שוחררתי. הם ידעו בבירור כי גם אבי וגם אני זקוקים לטיפולה של אמי, אך הם שחררו אותה רק חמישה עשר ימים לאחר מכן. לאחר שחרורה, סיפרה לי אמי כי במרכז המעצר, השוטרים השתמשו בדרכים שונות כדי ללחוץ עליה שתוותר על אמונתה בפאלון גונג וכי התעלפה מספר פעמים בשל ההתעללות.

במהלך השנים האחרונות, השוטרים מעולם לא הניחו לנו. בכל פעם שקרבו "ימים רגישים", כמו חגים או אירועים פוליטיים, הם שלחו מישהו לפקח עלינו, ומתרגלים שביקרו אצלנו נעצרו. על מתרגלת אחת שהגיעה לביתנו גזרו לעבודה בכפייה והיא נלקחה למאסר כשילדה היה בן חמש בלבד.

ב- 14 במרץ 2005, שלח הפרוקוראטוראט (התביעה) מישהו לביתי כדי להביא אותי לדיון משפטי למרות שלא יכולתי ללכת או לדאוג לעצמי, מה שמנוגד לחוקה ולחוק.

אני מתרגלת פאלון גונג ומעולם לא פגעתי באיש. התרגול הועיל לי והוא גם מועיל לחברה. מאז התחלתי לתרגל, לא בזבזתי עוד את כספי יחידת העבודה שלי על הוצאות רפואיות. כיוון שלא יכולתי ללכת לעבודה, פתחתי מרפאה פרטית ולמרות שלא הרווחתי כסף רב, עשיתי כמיטב יכולתי לשלם את המסים (בדרך כלל אנשים בעלי נכות קשה כמוני פטורים ממס). אני תמיד חושבת קודם כל על החולים שלי. מעולם לא גביתי כסף על מדידת לחץ דם או טיפולים קטנים. הסיבה שאני יכולה לעשות את כל הדברים האלה היא העובדה שאני מתרגלת פאלון גונג. המורה שלנו לימד אותנו להיות אנשים טובים. הוא לימד אותנו להיות אפילו טובים יותר ממה שנחשב לאדם טוב בחברה. הפאלון גונג נרדף ללא כל סיבה. כמי שהפיק תועלת מהפאלון גונג, רציתי לדבר לטובתו כך שיתייחסו אליו באופן הוגן. מה לא בסדר בזה? מדוע עלי לעמוד לדין?

רשימת פרטיהם של מבצעי הפשעים מופיעה במאמר http://clearwisdom.net/emh/articles/2005/5/1/60217p.html