(Minghui.org)

בפרק שבע, בתת הפרק "הנושא של הריגה" "שבספר "ג'ואן פאלון", המורה מספר על שאקיאמוני שבקש מתלמידו לנקות את האמבטיה שחרקים זחלו בה. לפי הבנתי סיפור זה מלמד אותנו על עקרון האמונה במורה ובפא. הבה ונחשוב על זה: התלמיד שמע את שאקיאמוני אומר

"מה שביקשתי ממך לנקות זה את האמבטיה".

מדוע הוא לא עמד על דעתו (במקום לנקות אותה) שניקוי האמבטיה יהרוג את החרקים וזה יהיה בניגוד לעקרונות הטיפוח? מדוע לא עמד על כך שניקוי האמבטיה היה הריגה? מדוע הוא לא החל לפקפק בעקרונות שלמד מהמורה שלו כשהם עמדו בסתירה? מדוע לא היו לו ספקות בקשר לטיפוח? אם היינו אותו תלמיד מה היינו עושים? האם היינו מנקים את האמבטיה? מה שאנחנו עומדים בפניו כיום זה מצב דומה למה שעמד בפני התלמיד הזה לפני אלפיים שנים. ההבדל הוא שמה שנדרש מאתנו לעשות הוא יותר חשוב. אנחנו הולכים אחר המורה בתיקון הפא והרוח הרעה של המפלגה הקומוניסטית היא אחד מהחרקים ביקום. הספר "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית" שהוצא לאור על ידי "האפוק טיימס" הוא כמו חומר הניקוי היעיל ביותר או קוטל החרקים.

אם המורה שלנו מבקש מאתנו לנקות את האמבטיה עם החרקים בתוכה, על מה נחשוב? מה נעשה?